הכתבה היא פעולה תודעתית, שבמסגרתה, תודעה אחת כופה על תודעה אחרת מחשבה, רגש, תחושה או אפילו תנועה מוטורית. התופעה מתרחשת לא באופן תמידי, אבל לעתים קרובות. בכל פעולה תודעתית, האדם יוצא מכתיב את רצונו או מוכתב מרצון של מישהו אחר. ההכתבה בד"כ מלווה ברגש של עצבנות מסויים, ולא נעימה, מתוקף היותה כפיית רצון. החברה הדיקטטורית עומדת על פירמידה קבועה של הכתבה והסכמת האנשים עם התופעה. בחברה הדמוקרטית ליברלית, התופעה גם קיימת, אבל, אין מערכת ברורה שלפיה בני אדם מכתיבים אחד את השני. לכן, מה שקורה זה רק ניסיון לבנות סולם חשיבות חברתי לכולם, ושבני אדם יכתיבו ויהיו מוכתבים לפי סולם זה. אבל, בפועל - לא ניתן לבנות סולם כזה, כי אף אחד לא רוצה להיות מוכתב. לכן, מה שקורה זה אנרכיה - שיש נסיונות תמידיים להכתיב אחד את השני וזה ללא שום סדר בכך. ההכתבה היא בהתאם לאפשרות ויכולת, וגם ראש ממשלה עלול לצאת מוכתב מאינטראקציה עם מישהו מסויים. מתוקף חופש המחשבה, החברה הליברלית היא חברה בה מתחולל מאבק תמידי ונסיונות מתמידים להכתיב אחד את השני, ללא שום סולם היררכיוני ברור. מה הסיבה ליחס מחפיר ומתנשא כלפי נשים, בחברות המזרח התיכון, למשל? הסיבה היא - נסיונן להכתיב תודעתית גברים. הכתבה ע"י אישה - מעצבנת במיוחד ולכן, הרבה פעמים התופעה גוררת התנגדות חריפה מאד. לכן, התפתח בחברה האנושית מנהג של יצירת מעמד עליון לגברים ונחות לנשים, על מנת למנוע את תופעת ההכתבה מהן. לכן, אם הן במעמד נחות - הן מוכתבות ע"י גברים ולא להיפך. זה הרע במיעוטו, כי זה גם מצריך עבודה קשה, אבל לפחות כך שומרים על קיום הרצון. לכן, בחברה הערבית יש בד"כ יחס משפיל כלפי נשים מצד החברה, יחס שנועד להציב אותן במעמד נמוך מגברים ולגרום לכך שהן מוכתבות ולא מנסות להכתיב. העניין הזה מונע כאוס חברתי, אלימות ועצבים מיותרים. אחת הבעיות שיש היא שאבות של בנות, לעיתים קרובות לא כופים עליהן את המעמד הנמוך שמכתיבה החברה, וכן נותנים להן להכתיב אותם קצת, מתוך רגש חיבה כלפיהן. אם האבות האלה הם במעמד חברתי גבוה )בעלי עובדים, פקודים וכו'(, יוצא, שהבת שלהם היא מעל הפקודים שלהם, וכך, היא למעשה יכולה להכתיב להם את רצונה. זה יוצר כעס חברתי רב, שבמסגרתו האנשים האלה יכולים לתקוף את אותו האב או את הבת שלו. בחברה המערבית, אין סדר של הכתבה והחברה לא מאורגנת. שוררת אנרכיה קיומית, וכל אחד רשאי לכל התנהגות. מתרחש מאבק חברתי עקב כך, ובמסגרת המאבק הזה - יש עצבים רבים. העניין החשוב הוא לדעת להיסתדר עם העצבים האלה ולא לגלוש איתם לעולם החומרי, מה שמקובל למדי בחברות המזרח התיכון.
