מהי האנרגיה? (המשך ל-כולם צריכים אנרגיה) 

מהי האנרגיה? (המשך ל-כולם צריכים אנרגיה)

תחושת האנרגיה היא תחושה הבאה לידי ביטוי בכוח וחשק לחיות. המכנה המשותף של הפעולות הנכללות בהגדרת ה-"חשק לחיות" הוא שהן פעולות שפשוט "בא לנו" לעשות אותן. כל פעולה שבא לנו לעשות היא פעולה המספקת לנו אנרגיה. את תחושת האנרגיה אפשר לחוש כאשר מתכננים את הפעולה ש"בא לנו" לעשות או אחרי שביצענו את אותה פעולה. אופי פעולות ה-"בא לי"  שונה מאדם לאדם, כלומר, לכל אדם מגוון שונה וייחודי של פעולות המספקות לו אנרגיה. אף אל פי כן קיימות פעולות המספקות אנרגיה  המשותפות לכל בני האדם ואלו הן פעולות המבטאות אהבה, חום והשתייכות חברתית.

אפשר להקביל את האדם למכונית. גם המכונית וגם האדם צריכים תדלוק מקדים כדי שיוכלו לנוע בכוחות עצמם. כמו שמכונית צריכה אנרגיה בצורת דלק כתנאי מקדים לנסיעתה כך צריך  האדם אנרגיה בצורת חום וקבלה מסביבתו האנושית כתנאי מקדים להתחלת חייו. כמו שהמכונית נוסעת קודם כל לתחנת הדלק כך פונה  האדם קודם כל להתנהגות האמורה לספק לו חום, קבלה והשתייכות חברתית. 

חום לפני הכול. אם נולדת לסביבה שאיננה מספקת חום,  התחלת למעשה את חייך כשאתה תקוע על קו הזינוק של מסלול חייך אך עם ידיעה מתסכלת שלקו הסיום, עמידה בזכות עצמך, צריכים להגיע כולם, באותו הזמן, בערך בגיל הבגרות.

הוא, שהיה חי בין אנשים שחיים להם את חייהם, בין אנשים שמבטאים את עצמם, שמממשים את עצמם, היה עדיין תקוע מאחור, על קו הזינוק של חייו,  מפנה חלק גדול משאריות האנרגיה שאיתה נולד, לצורך חיפוש של חום, חיפוש דלק לדרך, דלק לחיים. והוא כבר עייף. כל בוקר הוא שואל את עצמו האם להמשיך? האם להמשיך בחיפוש אחרי קצת נחת? האם להמשיך בכלל? לחיות?

כמו שלמשאית יש מנוע ייחודי המאפשר לה פוטנציאל שונה ותפקיד שונה ממכונית פרטית, כך יש לו לאדם תכונות פיזיות ומנטליות ייחודיות היוצרות אצלו פוטנציאל שונה מבני אדם אחרים ועקב כך גם תפקיד שונה בחברה שבה הוא חי. כמו שאנחנו מייצרים או קונים מכונית עם פוטנציאל מסוים לפי התפקיד שאנחנו מייעדים לה, כך נברא האדם עם פוטנציאל מסוים בהתאם לתפקידו המיועד. כמו שאנחנו מצפים מהמכונית שתבצע את תפקידה הנגזר מהפוטנציאל שלה כך אנחנו מצפים מכל אדם שיבצע את תפקידו הנגזר מהפוטנציאל שלו. במילים אחרות, תפקידו של האדם הוא לממש את הפוטנציאל שלו.

הרווח המתלווה למימוש הפוטנציאל הוא תחושה של חיים מלאי עניין וסיפוק שהיא למעשה תחושה של אנרגיה. אדם שלא מממש את עצמו מרגיש שחייו מפוספסים, מבוזבזים וריקים.

את הפוטנציאל מרגיש כל אחד באני האידיאלי שלו הבא לידי ביטוי בתחושה פנימית של מה הוא יכול להיות, למה הוא מתאים, למה הוא מוכשר,  מה הוא היה רוצה להיות, מה הוא אוהב לעשות, מה "בא לו" לעשות.

ישנם האומרים שהאני האידיאלי הוא "חלום באספמיה" וככול שנחשוב עליו יותר כך נהייה מודעים יותר לפער בין האני המציאותי שלנו לבין זה האידיאלי ונלקה עקב כך בדיכאון. ישנם גם כאלה המטיפים לאני אידיאלי די סטנדרטי המשותף לכולם כמו זה שעל כל גבר ואישה להיות כמו ההם  מהסרטים ושעל כולם להיות מהנדסי מחשבים, רופאים או עורכי דין.

אף שהסביבה מנסה להשפיע על מאפייני חלום האני האידיאלי ואף שבמקרים רבים היא מצליחה, אין אני אידיאלי אחד לכולם. מסתבר, שלכל אדם חלום משלו. לכל אדם שאיפות ורצונות הייחודיים רק לו שאותן יצר בעצמו, עם עצמו, במספר מצומצם של סיטואציות במהלך חייו שבהן נהייה מודע לעצמו האמיתי, לכישוריו ולפוטנציאל שבו וזאת למרות העובדה שהוא חי ומושפע מהתקופה ומהחברה שמסביבו.

ממצב זה אפשר להסיק שהאני האידיאלי, החלום הפרטי, זה הנגזר מהפוטנציאל האישי, אינו חלום, זהו תפקידינו ויעודנו עלי אדמות, זהו האני האמיתי שלנו אף שהוא יכול להיות מוזר, שונה או קשה להשגה. למעשה, ישנה חפיפה מלאה בין הפוטנציאל שלנו, שאותו אנו חשים, לבין האני האידיאלי, שעליו אנו חולמים. החלום הפרטי הוא המצפן של כל אדם שבצורה אינטואיטיבית ולא מודעת בוחר תמיד בהתנהגות התואמת את היעד שעליו מצביע המצפן.  היעד הזה הוא האני האידיאלי שהוא האני האמיתי שלנו ושמימושו הוא תפקידינו. תפקידינו הוא לממש את עצמנו ולהשיג את היעד עליו מורה המצפן.

הבעיה האמיתית היחידה המונעת מאתנו להתחיל ולממש את עצמנו היא הקושי  שבניתוק מהדעות, מהנורמות ומהמוסכמות של החברה כי החברה, במשך כל חיינו, תכנתה אותנו להתנהגות מסוימת. החיברות, או במילים אחרות, התכנות, נעשה בצורה שכלתנית בצורת חזרות והטפות אין סופיות של כללי התנהגות ובצורת סחטנות רגשית הבאה לידי ביטוי באהבה על תנאי. החיברות או התכנות מוביל אותנו לבצע את "רצונם". בהתחלה את רצונם של הורינו ובהמשך את רצונה של החברה.

לרוע המזל, אנחנו מעכבים את ביטוי ההתנהגות המתאימה לנו. אנחנו מעכבים את ההליכה אל עבר היעד שלנו, אנחנו מעכבים את הגשמת חלומנו, את מימוש עצמנו, את מימוש תפקידנו, את האושר שלנו ואת האנרגיה שאנחנו כה צריכים, מתוך פחד. אנחנו מעכבים את ההתנהגות הספונטנית שלנו מפחד מה יגידו. מה יגידו ההורים, מה תגיד הגננת, מה תגיד המורה, המפקד, בן הזוג, החברים, השכנים, מה יגידו, כולם. 

האנרגיה היא הרווח המתקבל מהתנהגות התואמת את מימושו של הפוטנציאל העצמי שלנו שהוא, בהיבט רחב וקוסמי, גם תפקידינו עלי אדמות. אנרגיה זו באה לידי ביטוי בכוח וחשק לחיות את החיים ולמעשה בתחושה של אושר. בלי אנרגיה מתים. המכונית, הצמחים, החיות ובני האדם ימותו ללא אנרגיה. לכן, אין כל ספק באם כדאי לממש את הפוטנציאל העצמי או לא. חובה עלינו לממש את הפוטנציאל העצמי, פן נמות.

לעיתים מתנגש המימוש העצמי עם ציפיותיה של החברה מאתנו אך אל לנו להיכנע. עלינו לחפש או ליצור את התנאים שיאפשרו לנו לממש את עצמנו, שיאפשרו לנו לממש את החלום הפרטי שלנו כדי שנשיג את האושר שלנו.

קל להגיד, חשב לעצמו, מצד אחד אני אומר שצריך וצריך אך מצד שני אני לא יכול להגיד לאישה שמעבר לקו הטלפון כמה שאני מתרגש כשאני מדבר איתה.