נשמת כל חי:
נשמת כל חי הוא פיוט שנכתב ככל הנראה על ידי שמעון בן שטח שחי בתקופת המלך אלכסנדר ינאי.
החלק הראשון של הפיוט-עד המילים "אילו פינו מלא שירה".נכתב בתקופת הזוגות והשתמשו בו אז בתור תפילה למניעת עצרת הגשמים.
חלקו השני של הפיוט, היה נקרא בליל הסדר, ונקרא אז ברכת השיר לפי המשנה במסכת פסחים "רביעי גומר עליו את היין ואומר ברכת השיר" ואומר שם בגמרא ר' יוחנן שזהו נשמת כל חי.
הגאונים בתקופתם, כתבו חלק שלישי לפיוט נשמת כל חי, הוסיפו לחלקם את שני החלקים האחרונים של השיר וקבעו אותו כשיר תשבחות והילולים של הקב"ה.
את הפיוט אומרים בתפילות של שבת ויום טוב לאחר שירת הים, ובליל הסדר נאמר בהלל הטעם לזה מבואר בסידורו של השל"ה הקדוש שבגלל שבשבת יש לאדם תוספת נשמה יתרה ולכן נוהגים לומר מזמור זה.
ועל תוספת אמירת נשמת כל חי ביו"ט שאז אין נשמה יתרה, אומר אבודרהם שהוספת הפיוט נשמת כל חי נועד להבדיל בכמות המזמורים שאומרים ביו"ט ליום חול רגיל.
עיקרו של הפיוט הוא ההודאה והשבח לבורא עולם, בחלקו על סכנות קיומיות כגון "מלך גואל ומושיע פודה ומציל"...וגם בדברים גשמיים יום יומיים כגון פרנסה. אבל רוב הפיוט משבח את שם ה',"אלוקי הראשונים ואלוקי האחרונים,אלוה כל הבריות המהולל בתשבחות"...,ר' עקיבא בער כתב בסידורו "עבודת בורא עולם" על הפיוט שהוא שיר שבח גדול ונורא כמו שיר השירים קודש קודשים.
ישנו סיפור יפה שמלמד עד כמה חשובה ההודאה לה', וזהו לשונו:
היו אלה ימי מלחמת לבנון השנייה, יאיר, החייל הדתי היחיד בספינת חיל הים אח"י חנית, מבקש מהרס"ר שייתן לו אישור לדחות את ארוחת ליל שישי בחצי שעה כדי שיוכל ל ארגן מניין לתפילת ערבית של שבת, המפקד מסכים ואומר שיתאם זאת עם הטבח הראשי של הספינה, הטבח מסכים אך לא ממש מאמין שיאיר יצלח לארגן דבר כזה גדול.
כשיאיר מגיע לתפילה, שארגן על הסיפון, הוא אינו מאמין למראה עיניו, על הסיפון עומדים מחכים לתפילה כ-40 לוחמים לתפילה.
יאיר עולה חזן בתפילת מנחה, ואח"כ קבלת שבת וערבית של שבת. בשעה 20:30 כמעט כולם נמצאים בקומת חדר האוכל,20:41, יאיר מקדש על היין ומברך המוציא על לחם משנה.
20:45, נשמע פיצוץ אדיר מירכתי הספינה, בקומת המגורים.
לאחר שכל החיילים נלחמים באש ומפנים את ארבעת ההרוגים היחידים מפגיעת הטיל בספינה, סירת גרר גוררת את אח"י חנית בחזרה לנמל אשדוד. בדיעבד מתברר שבזכות דחיית הארוחה בחצי שעה, בשביל התפילה כמעט כולם היו בחדר האוכל ולא נחו לאחר האוכל בחדריהם בקומת המגורים.
"קבלה מרבי יהודה החסיד ששבח זה מסוגל על כל צרה שלא תבוא, לקבל על עצמו כשיינצל לומר נשמה בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו נפוצו וניצולו רבים והוא בדוק ומנוסה".
ישנם עשרות סיפורים על זוגות שנפקדו בילדים, אנשים שזכו בזיווג ועל אנשים שנושעו בזכות הפיוט.
זוג אחד מהדרום שלא נפקד בילדים והלך לרבנים גדולים שעצת כולם הייתה אחת-לומר בעשרה את הפיוט נשמת כל חי ולאחר כחודשיים נפקדו בתאומים. ישנו גם סיפור על יהודי מאזור הצפון שעבד כשכיר אצל קבלן עשיר, שבסוף חודש הכניס לחשבונו של השכיר סכום זעום ביותר שלא מספיק אפילו לכיסוי חשבון חשמל. היהודי, בכעס רב הלך לקבלן, וממש רב איתו עד כדי מהלומות והזמנת משטרה על הכסף.
היהודי, בצר לו שפך את מר ליבו אצל רבנים גדולים שהציעו לו לומר את הפיוט בעשרה ושבעזרת ה' הוא יוושע.
לאחר מספר ימים הלך השכיר שלנו לקבלן העשיר ואחר שיחה ארוכה בלשון רכה הקבלן הסכים להכניס לו לחשבון עוד קצת כסף,ולהפתעתו הרבה של היהודי השכיר הוא קיבל את כל הכסף שהגיע לו. וכמובן שהיהודי רץ באותו רגע לבית הכנסת ואמר בהתלהבות את הפסוקים בתהילים במשך שעות ארוכות. מסיפורים אילו אנחנו יכולים ללמוד עד כמה חשובה ההודאה לקדוש ברוך הוא, וכמה חשוב הפיוט נשמת כל חי.
