מיומנה של אימא מתוסכלת.. או למה כדאי גם לך להצטרף לקבוצות הורים..? 

מיומנה של אימא מתוסכלת.. או למה כדאי להצטרף לקבוצת הורים?

תמיד אהבתי ילדים, בצעירותי הייתי מאוד טובה עם ילדים, הדרכתי בתנועה, עשיתי מיליונים מבייביסיטר על כל ילדי הגן של השכנים, הילדים אהבו אותי מאוד וגם ההורים שלהם. הייתי צעירה, חייכנית מלאה באנרגיות ונטולת ילדים משל עצמי.

כתוצאה מכך תמיד רציתי הרבה ילדים, כיוון שאני תאומה ללא אחים נוספים (חוץ מתאומתי הנפלאה..), לא גדלתי עם חוויית אחאות רגילה, כיוון שלגדול עם אחות תאומה זאת בהחלט חוויה לא רגילה ולא דומה לשום דבר אחר) רציתי להעניק לילדי את התחושה של לגדול יחד עם אחים גדולים..קטנים... בתור אימא לעתיד חששתי יותר מהתקופה הראשונה עם תינוק קטנטן, זאת חוויה שלא היתה מוכרת לי מהעבר, מעולם לא החזקתי תינוק קטנטן לפני כן וחיכיתי מאוד לתקופה בה הילדים יגדלו ונוכל לשחק, לדבר, לשתף ולעשות דברים יחד.

אף אחד לא סיפר לי שיש הבדל גדול בין החוויה החיובית מאוד מילדים של אחרים לבין החוויה מהילדים הפרטיים שלי (שאותם אני אוהבת מאוד והם מקסימים.. אבל גם מאתגרים כל אחד בדרכו..)

אז הצטרפתי לקבוצת הורים לפעוטות שנפתחה בגן, רציתי כמו שאר ההורים בקבוצה לקבל כלים, שיטות ובעיקר מרשמים: מה כדאי לעשות עם הילדים! ומה בשום אופן לא לעשות! וגם אם אפשר כמה מילות קסם שיעשו קצת שקט בבית ופחות מלחמות.

אז למה כדאי גם לכם להצטרף לקבוצה כזאת?

• כדי לחשוב. פשוט לחשוב. (וזה בכלל לא פשוט..) מתי יצא לכם לחשוב קצת בזמנכם הפנוי? (ומה זה בכלל זמן פנוי ואיפה קונים אותו בפוסט נפרד..).  זוג חוקרים מארה"ב ניסו להעריך כמה זמן פנוי יש לאדם במאה ה-21, התוצאות הראו כי לשכירים העובדים כ-40 שעות בממוצע בשבוע (כמו הרבה מההורים בישראל..) יש בין 5-10 שעות פנאי בשבוע. פנאי מוגדר כזמן שהוא ללא עבודה, נסיעות לעבודה, ללא מחשבות על עבודה, כתיבת מיילים או קריאת דוחות.. חשוב לזכור שבזמן שאנחנו "לא עובדות" אנחנו מכינות אוכל, מנקות את הבית, מכניסות כביסה למכונה, מוציאות מהמכונה, תולות, מקפלות, עוזרות בשיעורים, מסיעות לחוגים, ארוחת ערב, מקלחות, סיפור לפני השינה.. אז למי יש זמן בין כל אלו לחשוב?? לחשוב על מה קורה היום בבית? מה הייתי רוצה שיקרה? ומה אני צריך לעשות בשביל זה?
• לקבל ידע תיאורטי וכלים המותאמים לגילאי הילדים- הרשת מוצפת במידע, על כל דבר קטן אנחנו "עושים גוגל.." ומחפשים תשובות.. בגלל העומס בעבודה, בבית, רובנו מנסים להעביר את היום "בשלום" ולא תמיד לאחר יום מפרך נעצור לבדוק למה הקטן אומר על כל דבר לא.. ואם זה אופייני לגיל? ולמה זה חשוב? ומתי זה יעבור לו?
• הזדמנות לפרוק ולשתף במקום בטוח, להתייעץ ולקבל הרבה הבנה, הזדהות וכוחות משאר המשתתפים בקבוצה. במעגלים נוספים בהם יש מפגש של הורים וילדים, יש תמיד ניסיון להראות שאצלנו "הכל בסדר". הילדים מנומסים, אוכלים אוכל בריא ולא ממתקים ומגיעים מיד כשאומרים להם שצריך ללכת.. בפסיכולוגיה חברתית נקרא גם "רצייה חברתית"- התנהגות של אדם שמושפעת מרצונו להתקבל על ידי החברה. בקבוצת הורים אין צורך "להציג" או לייפות את המציאות. כולם הגיעו לקבוצה במטרה ללמוד ולשפר ולכן אפשר להרגיש בנוח. כל מה שקורה אצלי כנראה שקורה גם בבתים אחרים..
• לשמוע מה קורה במשפחות אחרות. לפעמים הידיעה ש"כולנו בסירה אחת.." מקלה על הקושי, אפשר לקבל רעיונות יצירתיים שלא חשבנו עליהם וכלים שעובדים אצל אחרים, הזדמנות לקבל דעות נוספות ותובנות מאחרים אוביקטיביים, שאין להם מניעים רגשיים כספיים או אחרים
• כדי לצאת מהבית ולהתאוורר, פעם בשבוע במשך שעה וחצי לצאת מהפיג'מה, לקום מהספה הנוחה ולצאת מהבית. זה אומנם נראה קשה כל כך אחרי האוכל, מקלחות, סיפור, פיפי, מים.. אבל שווה את זה, מפגש חברתי המשלב למידה!
• קבלת מענה ספציפי לשאלות אישיות מחיי היום יום על ידי איש מקצוע שזאת ההתמחות שלו.

ומה עשינו במפגשים? דיברנו על הקשבה, שיתוף הילדים, גבולות בבית ואוירה משפחתית..

מרשמים (של "מה לעשות" ו"איך גורמים לילד..") כמעט ולא קיבלתי אבל קיבלתי הזדמנות לעצור ולחשוב. לחשוב על מה אני רוצה? מה האווירה המשפחתית שמתאימה לי? מה אני רוצה שהילדים ילמדו ממני? ומה לא? איזה הורה אני רוצה להיות? רובנו לא עושים את זה במהלך היום..