שמאל מול ימין מאמר שלישי בסדרה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שמאל מול ימין מאמר שלישי בסדרה 

מאת    [ 09/06/2015 ]
מילים במאמר: 1242   [ נצפה 1900 פעמים ]

 
 

לאורך השנים בהן אני מסתכל על הפעילות הפוליטית, על המחאות השונות, אני חש הרבה פעמים צורך לדעת למה הדברים קורים כמו שהם. הרצון להבין נובע מתוכי ודוחף אותי לשמוע, לקרוא ולחשוב כדי לנסות למצוא את המניעים שיוצרים את האירועים. לא נוח לי עם מצבים שבהם יש סכסוך, כאשר אנשים מביעים ביקורת אחד כלפי השני. אני שואל את עצמי מה המשמעות של מצבים כאלה? מה יעשו אנשים שכלפיהם מופנית הביקורת? אני חושב על ויכוחים בין אנשים. האם ויכוח הוא דבר נכון? אולי צריך לפתור דברים יותר בדרך של הידברות? מה קורה במחלוקת שאין בה הסכמה? ואם אנחנו נגד ביקורת ונגד ויכוחים, מה יעשה אדם שמרגיש שהזכויות שלו נפגעות? איך הוא יוכל להציג את הפגיעה בזכויותיו? איזה כלים עומדים לרשותו? מצד שני האם כל ויכוח הוא באמת בגלל זכויות שנפגעו? האם כל ביקורת היא ביקורת מוצדקת? אני חייב להגיד בשלב זה שאין לי תשובות טובות לנושא. 

נשאלת השאלה כיצד כל זה קשור לשמאל ולימין. אני חש שזה קשור מאחר ויש הרבה ויכוחים בין אנשי ימין לאנשי שמאל ויש הרבה ביקורת בין שני הצדדים. האם כל ביקורת של אחד הצדדים היא נכונה? האם כל ויכוח בין הצדדים הוא מוצדק? אנחנו רואים הרבה מחלוקות בין הצדדים וזאת למרות שמדובר באותו העם ולפעמים באותה המשפחה. האם לא חבל? אולי ההבנה של הדברים תעשה לי סדר ותאפשר לי לקבל את המצב כמו שהוא.

במאמרים הקודמים שאלתי מה מבדיל בין השמאל לימין. במאמר הראשון דיברתי על האידיאולוגיה השונה שיש לכל צד, אידיאולוגיה שיש לה סדרי עדיפויות שונים. בנוסף לכך, התייחסתי לכך שלכל צד יש גם כיוון הסתכלות שונה בכל אחד מתחומי החיים החשובים. במאמר השני דיברתי על כך שהדמוקרטיה מעודדת התמודדות בין ניגודים ובעצם השמאל והימין הם תולדה של הדמוקרטיה. במאמר הזה אני ממשיך לבדוק את הקשר של הדמוקרטיה לשני המחנות העיקריים. אני גם מנסה להסביר צורך אישי שיש לכל אחד מאיתנו שאולי הוא זה שקובע האם נבחר בימין או בשמאל.

הנושא מורכב מאוד, התחום דינמי, כל יום שומעים בו דברים חדשים – גם בארץ וגם במדינות אחרות ונוספת הבנה בתחום. הדמוקרטיה היא הבסיס לניגודים בין השמאל לימין והיא מאפשרת אותם. הם בעצם חלק ממאבק מתמיד על השלטון. אפשר כאן לעצור ולשאול מה יש באותו השלטון שיוצר את המשיכה העצומה לכל אותם אלה שרוצים לזכות בו. אולי זה שייך לכך שבאופן טבעי יש בקרבנו אנשים שיש להם צורך להחליט ולקבוע עבור אנשים אחרים. הצורך הזה מושך אותנו תמיד לרצות להיות בראש הפירמידה. הפסגה של התפקידים השונים דומה לראש הפירמידה. בבסיסה יש הרבה מקום ויש אפשרות להרבה אנשים לתפקד שם. אולם, ככל שעולים במדרג, כמות התפקידים מצטמצמת ויש מקום לכמות הולכת וקטנה של מתמודדים. מטבע הדברים ככל שעולים למעלה מתחייבת הפעלה של יותר ויותר עוצמה ותחכום כך שממש למעלה נמצאים אלה שעברו את כל ההתמודדויות שבדרך והצליחו בהן. אני יכול להעריך שההתמודדויות האלה נכונות בכל סוג של שלטון. וכך, השמאל והימין הם שני מחנות שמתמודדים על השלטון כחלק טבעי מצורך של מנהיגי המחנות להיות אלה שקובעים ומחליטים והרצון שלהם להיות בצד הזה של המתרס.

האם הדמוקרטיה היא היחידה שקובעת את אופי השלטון? גם זה נושא מורכב ואגע רק כמובן במה שמובן לי בתחום. הדמוקרטיה היא צורת החיים שלנו ואנחנו נוטים לחשוב שהיא בלעדית. השאלה היא האם בצורת החיים שלנו יש רק דמוקרטיה. זאת שאלה קשה. אם הדמוקרטיה היא לא בלעדית בצורת החיים שלנו מה יש בחיים שלנו חוץ מדמוקרטיה? ומי קובע אם הדמוקרטיה היא בלעדית. עולות שאלות כגון האם הדמוקרטיה היא חוק? האם הדמוקרטיה זאת החלטת ממשלה? האם הדמוקרטיה היא נורמה? ואולי ערכים? התשובות לכך אינן ברורות, אולם ברור לי שהדמוקרטיה מחלישה את השלטון, או במילים אחרות נותנת בידי האזרח אמצעים לפעול ולהתנגד לשלטון.

אין ספק כי הדמוקרטיה היא לא בלעדית בחיי היום שלנו. יש "מתמודדים" נוספים שמשפיעים על השלטון. כל גורם מטבע הדברים רוצה לקבל את ההשפעה המרבית כדי שההשפעה שלו היא - זו ש"תוביל את המחנה". האם אנחנו מכירים את המתמודדים הנוספים? אחד המתמודדים הינו הלאום. ולגביו גם עולות סוגיות כגון – האם הוא פועל מכורח החוק, או שמא מתוך נורמה, ואולי מתוך ערכים? מה תפקידו של הלאום? ומי שומר על המדינה – הדמוקרטיה או הלאום. הדגל שייך למדינה, האם הגבולות של המדינה שייכים לדמוקרטיה? מי מגן על המדינה מהדמוקרטיה? חופש הביטוי יכול להיות מסתור טוב לאנשים שמבקשים לפגוע במדינה בשם חופש הביטוי. מכאן עולה תהייה מה קודם למה – חופש הביטוי או ההגנה על המדינה? אפשר לראות שאומנם הדמוקרטיה היא חזקה ורוצה לשלוט בכל מרכיבי החיים אבל הלאום קיים כדי להגן על המדינה מחולשות הדמוקרטיה. וכך גם להפך – הדמוקרטיה מגינה על התושבים מפני כוחו של השלטון הלאומני. מתמודד נוסף בזירה הוא הדת והאמונה. גם להם השפעה על חיי היום-יום וגם להם יש משקל בהתמודדות על השלטון. יש מדינות שבהן הדת היא זאת ששולטת וקובעת. לכן צריך להבין שאנחנו מדברים על מספר גורמים שמשפיעים על חיי היום יום שלנו ועל השלטון שלנו. האם הדמוקרטיה חזקה מהלאום ומהדת או שהלאום חזק מהדמוקרטיה. אלו שאלות חשובות שאולי אין להן מענה.

האם השמאל והימין שייכים לדמוקרטיה? כן! שני המחנות שייכים לדמוקרטיה. ההבדל בין השניים טמון בכך שהשמאל שמייצג את חופש הביטוי ואת זכויות האזרח, קרוב יותר בפעילות השוטפת שלו לערכים המרכזיים של הדמוקרטיה. לעומתו, מחנה הימין שייך אומנם עפ"י הגדרת השלטון לדמוקרטיה בכך שהוא עושה שימוש בדרך הבחירה הדמוקרטית ובכלי השלטון הדמוקרטים השונים, אולם הוא יותר קרוב לצורכי הלאום שחלק מתפקידם הוא לשמור שאין מי שמנצל את הדמוקרטיה כדי לפגוע במדינה. שלטון לאומי הוא שלטון שערכי הדמוקרטיה לא נמצאים במרכזו. הערך המרכזי של הלאום הוא המדינה. הערך המרכזי של הדמוקרטיה הוא זכויותיו של האזרח.    

זהו איפוא, לדעתי, ההבדל המשמעותי בין השמאל והימין. מכאן עולה השאלה האם טובת האזרח קודמת או לעומתה טובת המדינה? ובין הצדדים – השמאל נאבק באמצעות זכויות האזרח, מאשים את הימין בכך שהוא פוגע בזכויות האזרח השונות. ואילו הימין נאבק באמצעות הצרכים של הלאום והמדינה ומאשים את השמאל בכך שהוא מפקיר ופוגע בצרכים של המדינה. שני המחנות מתמודדים על השלטון עפ"י הכללים של המשטר הדמוקרטי. ניתן לראות שמדובר בשני צדדים חשובים וערכיים לקיום של העם והמדינה. לי אין אפשרות לקבוע מי יותר חשוב. שני הצדדים חשובים וקיים איזון, כמו גם מאבק מתמיד, בין השניים לטובת כולם.  

תהייה נוספת שעולה היא האם יש צורך פיזי שונה לאנשי שמאל וצורך פיזי שונה לאנשי ימין. אמנם, אני מכניס פה מרכיב נוסף שגם בו אני לא בטוח "עד הסוף". עם זאת, אני חושב שלאנשים שתומכים בשמאל יש צורך אישי לראות בעדיפות את האחר במרכז. מנגד אני חושב שלאנשים שתומכים בימין יש צורך אישי לראות את האני במרכז. הצרכים האלה הינם צרכים מנוגדים. למי שיש את האחד אין את השני. הצורך לראות את האחר פירושו שאם אנחנו נראה את טובתו, נתייחס אליו ונעזור לו החיים שלנו יגיעו למקום הטוב ביותר עבורנו. ואם זה המקום הטוב עבורנו, אולי זה הכי טוב גם עבור כולם. הצורך לראות את עצמי קודם פירושו שאנחנו צריכים להתייחס קודם כול לצרכים של עצמנו כדי שנוכל להגיע למקום שהכי טוב עבורנו וזה אולי טוב ביותר גם עבור כולם.

ולסיום, אני מוסיף כמה מילים שיסבירו למה אני חושב שיש מחאות בדמוקרטיה. אני כותב את הדברים כדי שנכיר את הקשיים שמערים השלטון הן על האזרחים מהימין והן על אזרחים מהשמאל, בהתאם למפלגה שנמצאת בשלטון. כאשר הימין נמצא בשלטון כולם צריכים לסור למרות - למשל בכך שהמדינה קודמת ובנושאים דומים נוספים, הרעיונות והצרכים של השמאל נדחקים הצידה באותו הזמן. וכך גם להיפך – כאשר השמאל בשלטון, למשל זכויות הפרט מקבלות עדיפות והן יבואו על חשבון הצרכים של המדינה. ואו אז הרעיונות של הימין ידחקו הצידה.

מצב שבו אוכלוסייה שלמה חשה לאורך זמן שלא מתחשבים בצרכים שלה וגם שאין לה אפשרות להשפיע מתוך הממשלה, עלול לגרום לכך שאותה האוכלוסייה תבחר באפשרות המחאה כדי שהדברים שחשובים לה ישמעו וגם אולי כך הצרכים של אותו מחנה לא ידחקו יותר מידי לקרן פינה. 

כתיבת מאמרים והרצאות

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב