את דלת הכניסה פחדתי לעבור,חששתי שאני אראה כצימוק ליד כל "הגורילות" שמשתרעים להם באיזור המשקולות הכבדים, שמא אני ארגיש חוסר שייכות או שאינני מבין גדול בספורט ביחס למתעמלים אחרים.
אזרתי אומץ והחלטתי להיכנס. מוזיקה נחמדה נשמעת ברקע,המון מתעמלים וריח הרבה פחות גרוע משדמיינתי. כשהבטתי סביב כמו ילד קטן באמצע לונה פארק ענק אכן ראיתי "גורילות" באיזור המשקולות הכבדים אך הם היו פחות מפחידים משדמיינתי.באיזור בו מוצבים עשרות הליכונים ראיתי אנשים מבוגרים,נערים ואפילו ילדים רצים במרץ לשום מקום במבט שקוע בתוך הטלוויזיה הקטנה המוצבת בכל הליכון כשאוזניות מחוברות בחוזקה לאוזניהם. החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לבהות במתעמלים והחלטתי להתחיל בעצמי להתעמל, תליתי את תיק הגב שלי על הוו העמוס בתיקים אחרים מחוץ למלתחות הגברים, והחלטתי שאני מתחיל קודם כל בהליכון, הרי מה יותר חשוב מאיזו ריצה טובה לפני אימון? (לא באמת, פשוט רק את ההליכון ידעתי איכשהוא לתפעל). התחלתי ברמה 9 למרות שלא היה לי מושג מה זה אומר, וניסיתי תוך כדי ה"ריצה" שלי להסתכל על מתעמלים במכשירים אחרים כדי להבין איך להשתמש בהם.
לאחר חצי שעה של ריצה מעייפת, תוך כדי צפייה בערוץ הספורט (שאיכשהוא נתן לי מוטיבציה להמשיך לרוץ למרות שהתעייפתי אחרי 10 דקות) החלטתי שהגיע הזמן לעבור למכשיר אחר. החלטתי ללכת על מכשיר מוזר דמוי הליכון שחשבתי שהבנתי כיצד לתפעל אותו בזמן שרצתי, אז ניסיתי.... אבל כנראה מה שרואים מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים לכן החלטתי שאני אעבור הלאה,למכשיר הבא.
הרגשתי שמיציתי את כל הקטע הזה של הריצות, והחלטתי לעשות מכשיר כוח. בעודי מחכה לבחור גדול גוף שיסיים עם שהותו במכשיר, ניסיתי להבין כיצד פועל המכשיר בתקווה שאולי הפעם כן אבין, ואכן הבנתי!! בעוד כולי מלא התרגשות מעצם הבנתי כיצד פועל המכשיר, הבחור המגודל פינה לי את מקומו והתחלתי במלאכה. למרבה הצער אני עדיין לא חזק כמו קודמי,לכן הורדתי קצת (אולי קצת הרבה) מכמות הקילוגרמים שהונחו על המכשיר בתקווה שאולי הפעם אצליח לעשות יותר משתי הרמות. אז אחרי עוד סבב של הורדת קילוגרמים מהמכשיר שנראה כל כך קל מהצד, התחלתי להתאמן סוף סוף "נורמאלי" כשאר מתעמלי המכון.
עם סיום שהותי במכשיר,עברתי בין עוד כמה מכשירים הדומים במעט למכשיר הראשון והגעתי למסקנה שאת מכשירי הכוח כבר מיציתי, וגם לתשישות ולכושר הגופני הירוד שלי היה צד מכריע בהחלטתי. לכן פני היו מועדות אל "פינת המתיחות" כך קראתי למקום הזה מפני ששם רוב המתעמלים ניגשו בעת סיום ההתעמלות שלהם לבצע מתיחות כמעט בכל שריר בגוף. כמובן שאני זלזלתי בזה וחשבתי שזה לא באמת יועיל לי (ועל כך שילמתי ביוקר בבוקר שאחרי). לאחר המתיחות צעדתי בגאווה לכיוון התיק שלי ובו בקבוק ריק של מים ומגבת מסריחה, אספתי את התיק וצעדתי אל עבר דלת היציאה.
משום מה, הרגשתי טוב היום. סופסוף אני מתחיל להתאמן בצורה מסודרת ולא איזה משחק כדורגל בשכונה אחת לכמה שבועות שבו אני מתאמץ ובשאר הימים אני מתבטל מול המחשב, אולי הפעם אשקיע ואגיע לפחות שלוש פעמים בשבוע למכון הכושר. וחוץ מזה, גיליתי שבמכון הכושר נוכח אדם אשר נותן לכל מתעמל חדש תכנית אימונים מפורטת. בעודי כותב את הטור, אני כבר מתרגש לקראת האימון הבא.
דניאל דדון-מגמת תקשורת
