מה קורה לנו שאנו בדיסהרמוניה בקשר זוגי? 

ראשון ללמד אותנו על התלות של גוף ונפש בימים כתיקונם ובימי מחלה היה הרמב"ם.הוא לא נטה להאמין בשניות של גוף ונפש.

בתהליך קיום הבריאות ,בתהליך התהוות המחלה ובתהליך הריפוי ,קיימת השפעה הדדית בלתי פוסקת.הרפואה המערבית מתחילה להכיר בכך שבריאות וחולי הם חלק מדפוסי חשיבה ומתהליכים הנובעים מהרמוניה או דיסהרמוניה פנימית שמושפעת ממצב ההכרה,הרמוניה נפשית וגופנית.כיום שחקר המוח מתפתח מבינים שכל המחלות מקורן בגופנפש.הפתולוגיה המתבטאת לבסוף תלוייה בנטייה הגנטית ובסביבת האדם.זוגיות היא הסביבה הקרובה האינטימית של האדם.מה קורה לי שאני לא שלם עם בת זוגתי,היא הרגיזה אותי,ופתאום משום מקום עולה לי צרבת קשה?מה קורה לי שבן הזוג שלי הביט בי בעין ביקורתית והעיר לי הערה מעליבה ופתאום כואב לי הראש?

מה קורה שאישה אוהבת את בעלה "בלב" אבל לא "בשכל"?כלומר כל תשוקתה אליו אבל הוא אינו מפרנס,אינו עוזר בעול קיום הבית,אינו משתף אותה בהחלטות.....ואז הלב והשכל לא בהרמוניה.וההיפך:אישה שאוהבת את בעלה "בשכל" מכבדת מאד את דעתו,מעריכה מאד את כישרונותיו,נהנית מפרנסתו,אך לא מסכימה איתו "בלב",לא נמשכת אליו או לאישיותו.ושוב אין הרמוניה בין הלב לשכל.

אנו מכירים את תיאוריית "הדיסוננס הקוגנטיבי" מעולם הפסיכולוגיה. מושג הדיסוננס לקוח מעולם המוזיקה כאשר אין הרמוניה בין הכלים.

על פי התיאורייה (שפיתח ליאון פסטינגר) ,כאשר יש שתי מחשבות או אמונות,קוגניציות,שאינן מתיישבות לנו זו עם זו מבחינה פסיכולוגית – אנו חשים מתח והיעדר הרמוניה ("דיסוננס").

בנוסף גם כאשר אין התאמה בין עמדותינו להתנהגותינו.(לדוגמא שאישה אינה אוהבת את בעלה ומקיימת איתו יחסי אישות והדבר גורם לה מתח פסיכולוגי ופיזי).

לפעמים אנו נקרעים בין שתי חלופות המושכות אותנו במידה שווה.כמו למשל להתחייב לדבר מה ,ולאחר מכן להתייסר בגלל מחשבות שעולות נגד הבחירה ולחשוב על היתרונות של החלופה שדחינו והחסרונות של זו שבחרנו.(כמו  למשל בחורה שבוחרת בן זוג לנישואין על פי השכל ,כלומר ההגיון שולט,הוא מפרנס ,הוא חכם,הוא רציני,ואילו את הבחור השני שלא בחרה היא אוהבת "בלב" ללא שום היגיון.)בעוצמת הדיסוננס יש מתח ועוררות פיזיולוגית,יש אי נוחות פנימית,הזעה מוגברת וקצב פעימות לב מהיר יותר.במערכת העצבים יש תת מערכת שנקראת "המערכת הסימפטטית" הפועלת במצבי לחץ,מתח וחירום.

כאשר אנו אומרים שהעוררות בדיסוננס מגבירה את קצב פעימות הלב אנו מדברים על המערכת הסימפטטית זו שמכינה את הגוף למאבק כאשר יש תחושת סכנה מוגברת אספקת הדם לשרירים,לבלוטות הזיעה,הרוק ומופרש אדרנלין.מערכת זו מנוגדת בהוויתה לתת המערכת הפאראסימפטטית שפועלת במצבי מנוחה ,בויסות המערכות במצב שיגרה כגון נשימה,התחדשות תאים,האטת קצב לב ועוד.

המערכות הללו מנוגדות אחת לשניה,שאחת מעוררת ,השנייה מעוכבת.כאשר יש דיסוננס ממושך (כמו לדוגמא פשרה בחיי נישואין שנמשך אפילו שנים) והגוף מפריש אדרנלין ונמצא במתח זמן ממושך עלולות להתפתח מחלות.זה גם יכול להגיע בעקיפין למשל האדם במתח מעשן יותר,אוכל יותר,משמין יותר,שותה יותר אלכוהול,מפתח הפרעה במטבוליזם השומנים ,כולסטרול,טריגליצרידים,יתר לחץ דם,סכרת,אילו כבר גורמי סיכון לשבץ,אוטם המוח או הלב,כאבי ראש ומגוון מיגרנות אמיתיים או פסיכוסומטיים .תיתכן התבטאות במערכת העיכול כגון אולקוס ,צרבת,מעי רגיז שילשולים או עצירות,כאבי בטן וכיוצ"ב....

לכן מאד חשוב שנירגע ובתיאוריית הדיסוננס הקוגנטיבי אומרים שאדם כל הזמן מעוניין שתישמר עקביות בין עמדותיו ופעולותיו וכאשר יש דיסוננס האדם משנה עמדותיו כדי להפחית את העוררות או משנה את התנהגותו.לפעמים אנו מצדיקים אמונות מטופשות ,החלטות גרועות ומעשים מטופשים כדי שלא נרגיש מתח וחוסר הרמוניה פנימית.לאחר שקיבלנו החלטה חשובה אנו נאדיר את החלופה שנבחרה ונמעיט בערכה של זו שלא נבחרה כדי להפחית  את עוצמת הדיסוננס.החלטה עשוייה להפוך לאמונה וביטחון יתר בצדקת ההחלטה ואדם יאמר לעצמו "ההחלטה שקיבלתי בוודאי נכונה" והאפקט יכול להתרחש במהירות.אדם שביצע פעילות מנוגדת לעמדותיו עוסק בשיכנוע עצמי וכך משנה עמדותיו.אם אנו מעוניינים לשנות את עצמינו בצורה משמעותית מוטב שלא נמתין לתובנה או להשראה.לפעמים עלינו לפעול למשל לעשות יותר למען בן הזוג וכמו שימימה אומרת:"הלב אוהב יישומים" (איתמר פרלמן).

כוחה הממריץ של הפעולה עוזר לכבוש נטיות ריגשיות בלתי רצויות שקיימות בנו.ולעיתים עלינו לבצע בקור רוח את הפעולות החיצוניות הנגזרות מהנטיות ההפוכות אלה שברצוננו לטפח.לשנות עצמינו בצורת מעשים.

לא מדובר כאן במניעים חיצוניים כמו קבלת שכר על כך, נהפוך הוא, כאשר התמריץ הוא פנימי ולא חיצוני נחבב יותר את הפעילות ונתמיד בה.כאשר אין לנו מניעים חיצוניים להצדיק את התנהגותינו אנו מפחיתים את הדיסוננס שנוצר באופן פנימי  באמצעות הצדקת התנהגותינו.

אם מתגמלים אנשים בעבור דברים שהם נהנים לעשות ממילא הם עשויים לייחס מעשיהם לתגמול ,למשל גבר הנותן לבת זוגתו סכום כסף גדול כמתנה והיא עלולה לחשוב שפעולותיה כלפיו נבעו מקבלת השכר החיצוני ולא מרצונה הפנימי ואהבתה כלפיו.כלומר כאשר המוטיבציה היא פנימית ללא תגמול או כפייה בני אדם ייחסו התנהגותם לעובדה שהם אוהבים את הפעילות.תגמולים חיצוניים מחבלים במוטיבציה הפנימית כי האדם מייחס התנהגותו לתמריץ..

 לאחר הבחירה הדשא של השכן לא נעשה ירוק יותר.כלומר האדם מגיע לשלמות עם עצמו.יש שהולכים לייעוץ פסיכולוגי שבסופו הדיסוננס מופחת לאחר שינוי הפרשנות.נמצא ששתיית אלכוהול מפחיתה את העוררות הפיזיולוגית המקושרת לדיסוננס ונעלם אפקט "התנהגות מעצבת עמדות" והאדם ששותה לא נאלץ לשנות עמדותיו.  

הרמב"ם טען כבר אז שלטבע יש כוח רפואי שעלינו לפתחו ולתמוך בו,שהטבע הוא רופאה האמיתי של המחלה,שהפילוסופיה היא אחותה של הרפואה ,משחררת את הנשמה מסבלותיה כאשר הרפואה מרפאת.

אומנות הריפוי היא לעיתים לא רק טיפול לפעמים צריך לדעת מתי אין צורך בטיפול כי הזמן הוא המרפא הטוב ביותר וכאשר אנו מחברים את הגוף לכוחות הריפוי שבו בטיפול הרפלקסולוגי הגוף מרפא את עצמו.

כאשר אדם מגיע שוב לאיזון הוא מביא כוחות מחודשים לסביבתו ,עבודת הגוף משנה את זרימת האנרגיה בגוף ,משחררת תבניות ישנות ו"התקעות" אנרגטית,שינוי הגוף משפיע על  יחסי הגומלין עם הנפש.

הטיפול חשוב גם לתחזוקה השוטפת של הגוף והנפש וחשוב באופן עקבי לתחזק את עצמך כדי שתוכל לנוע בזרימת החיים ולשמור על התחדשות.