בס"ד
כהורים חשובים לנו מאוד לחנך את ילדינו על פי הערכים שלנו, באופן שהם לא רק יפעלו באופן חיצוני וטכני, אלא גם יפתחו הזדהות עם הערכים הללו.
על מנת לעשות זאת, אנחנו צריכים כלים לפיתוח מוטיבציה פנימית. אחד הכלים החשובים ביותר לכך הוא תחושת האוטונומיה של הילד.
אם נתבונן על עצמנו, נראה שלכל אחד ישנם דברים שהוא אוהב לעשות, ועושה אותם מתוך רצון עצמאי וחופשי. יש כאלה שאוהבים לצייר, אחרים שאוהבים לטייל ואחרים אוהבים לחקור ולדעת דברים.
אבל, איך התפתחה אצלנו האהבה לדבר?
האהבה לתחום מסויים, מתפתחת אצלנו לאחר שחווינו חוויות נעימות רבות הקשורות לתחום זה. לדוגמא: הצייר נושא בקרבו רגעים רבים של ציור מתוך תחושת חיבור ליצירה ושמחה בעשיה שלו. ברגעים הללו הוא צייר מתוך תחושה עילאית של הזדהות פנימית ולעתים הוא אפילו שכח לעצור על מנת לאכול. החוויה הזאת ננצרת בליבו, וגורמת לו לרצות לצייר עוד ועוד.
לעומת זאת, אם בשלב מסויים מהלך חייו, מישהו היה יוצר לו תחושה של לחץ והכרח לצייר, יש להניח שהוא היה מאבד את חדוות היצירה, והיה עושה את הדברים בהרבה פחות חיוניות. במצב זה, היתה מתפתחת אצלו ההרגשה שהוא עשה את הדברים רק משום שהוא חייב.
לעומת זאת, מוטיבציה פנימית נוצרת כאשר אדם עושה דברים שהוא מרגיש שהוא עושה אותם מתוך בחירה. עצם החוויה של העשיה מתוך הזדהות, מאחסנת בזיכרונו את הידיעה שזהו תחום שאנחנו אוהבים ורוצים לעסוק בו ככל האפשר.
לכן – ביחד עם הצורך בגבולות שכתבתי עליו לא מעט – חשוב מאוד לזמן לילד אפשרות לפעול בתחומים שבהם חשוב לנו שיפתח הזדהות פנימית, מתוך תחושת אוטונומיה. בתחומים אלה, חשוב למעט את הלחץ ככל האפשר.
את הצורך בחינוך לעמידה במסגרות, נשאיר לתחומים שבהם פחות חשובה לנו ההזדהות הפנימית. ישנם תחומים כאלה שבהם חשוב לנו שהילד יעשה, אבל ההזדהות הפנימית פחות קריטית.
במצב זה ניתן לחלק את הדברים - בתחום שבו חשובה העשיה הטכנית, אבל ההזדהות פחות עקרונית, אפשר להפעיל מעט לחץ על הילד.
מצד שני, לגבי הלימודים, נפעל בדרכים יותר מוטיבציוניות, כמו עידוד כאשר הוא לומד יפה, או הקדשת זמן ללימוד מהנה עם אחד ההורים, שבו ההורה מפנה את כל תשומת הלב אל הילד, על מנת שיחוש את העונג שבלימוד המשותף.
באופן הזה, הילד ירוויח גם את קניין היכולת לעמוד במסגרות, שישמש אותו בכל התחומים, ומצד שני לא תיפגע תחושת האוטונומיה בלימוד.
איני מתכוון לומר שאסור בשום אופן להפעיל מעט לחץ גם לגבי התחומים שבהם אנחנו רוצים שתתפתח מוטיבציה פנימית, אבל שם הדברים צריכים להיות בזהירות רבה יותר, ובאופן שהמינון בין האוטונומיה לכפיה, יהיה משמעותי לטובת האוטונומיה.
כאשר אנחנו נדרשים להפעיל סמכות, מומלץ מאוד לעשות זאת בדרכים שאינן כוחניות. על מנת ללמוד כיצד לעשות זאת, אני מזמין אתכם לצפות בהדרכת וידאו חינמית שלי בנושא 'סמכות הורית ללא כעס'.
נקודה חשובה נוספת - כאשר אנחנו נותנים לילד הוראה כלשהי, מומלץ לומר אותה באופן שיאפשר לילד לפחות שתי אפשרויות לבחירה, או לשאול אותו כיצד הוא מעדיף לעשות את הדברים, ולאפשר לו להציע משהו שיהיה מקובל עלינו.
לסיכום: ככל שנוכל, מומלץ לאפשר לילד חוויות של בחירה, משום שמוטיבציה פנימית מתפתחת מתוך תחושה של אוטונומיה, ולא מתוך תחושת הכרח. כאשר הילד יצבור חוויות רבות של עשיה מתוך הזדהות פנימית, הסיכוי שיפתח הזדהות עם הערכים הללו יגבר פלאים.
