כמעט בכל הרצאה או הדרכת הורים אני נשאלת על ידי הורים נואשים: כשהילד שלי מתעקש שהוא רוצה משהו בחנות או בסופרמרקט, בוכה, צורח ומשתטח על הרצפה – מה עושים?
זו באמת סיטואציה קשה ומתסכלת שכמעט כל הורה מכיר. אנחנו נבוכים מול האנשים שמסתכלים עלינו, גם לנו לא נעים לשמוע את הצרחות וחוץ מזה - מה יחשבו עלי? ומה יחשבו על הילד שלי, ועל ההורות שלי?
אז איך מתמודדים עם זה?
הורים רבים מעדיפים לתת לילדם את מבוקשו כדי להכחיד כמה שיותר מהר את הסיטואציה המביכה והלא נעימה. הבעיה היא שבכך הם מעבירים לילדים מסר הפוך ממה שהתכוונו בעצם. כשילד "עושה סצנה" ומייד מקבל את מבוקשו, המסר שעובר אליו הוא: "כל דבר שתרצה תוכל לקבל, אם רק תצרח מספיק חזק ותביך אותי מול זרים". זהו דפוס בעייתי. הורים שמתנהלים כך, מוצאים את עצמם שוב ושוב במצבים דומים שהולכים ומחריפים, כמו במעגל קסמים בלתי נסבל.
אז נתחיל בשתי עובדות בסיסיות חשובות:
1) אתם ההורים וזה אומר שאתם הקובעים מה מותר ומה אסור
2) הילד/ה שלכם רוצה וזקוק/ה שתקבעו עבורו/ה ותלמדו אותו/ה מה מותר ומה אסור, וזה צורך הרבה יותר חזק וחשוב מהצורך בצעצוע או בממתק שבחנות
אחרי שהבהרנו את שתי עובדות הבסיס האלו, קל יותר להפנים שכמו במקרים אחרים בו טובת הילד ובטחונו באים לפני בכי, כעס או צעקות (למשל כשצריך לחגור בכסא הבטיחות באוטו, או כשצריך ללבוש מעיל לפני שיוצאים לגשם ולקור), כך גם בחנות, חשוב לא לוותר ולעמוד על מה שנראה לכם חשוב, למרות המצב הלא נעים.
אז מה עושים?
רדו לגובה העינים של הילד ואמרו לו: אני מבינה שאתה מאד רוצה את הצעצוע/ממתק הזה, אבל זה לא בריא/מתאים לך/יקר מידי, ולכן לא נוכל לקנות אותו.
אמנם הילד עדיין יכעס וירגיש מתוסכל, אבל הוא יבין שההחלטה שלכם חד משמעית וימצא דרך (ורצוי מאד לעזור לו בכך) להתמודד ולהפנים.
והנה המפתח להצלחה בכל שינוי התנהגותי שנדרש עם הילדים: שדרו נחישות והחלטיות והמסר יעבור.
אחרי פעם–פעמיים כאלה הילד יבין שזה "לא עובד" ויעבוד לדפוסים שכן משרתים אותו. למשל תכנון משותף לפני היציאה לקניות והכנת רשימה של הדברים שהוא רוצה, או בקשה רגועה והסבר מדוע חשוב לו שתקנו לו ממתק או צעצוע. אופן התגובה שלכם הוא זה שישפיע על הדרך שבה יבחר לתקשורת אתכם.
