וחנה, היא מדברת על-לבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע; (שמואל א'/ פרק א')
כשבתי הקטנה משחקת, אני רואה את החיפוש שלה אחר המרחב הפרטי. היא תמיד תעדיף לשחק באוהל, מתחת לשולחן, מתחת לשמיכה. אני רואה אותה נהנית מהחופש ליצור לעצמה את גבולותיה ואת האיזון האישי שלה בין הפנים לחוץ, בין החושך לאור.
היכן נמצא המרחב המוגן שלנו? האם הוא נמצא בתוך העולם הפנימי שלנו? בשתיקתנו? האם במעשינו? בהתנהגותנו? מדוע כל כך קשה לנו לשתף ולחשוף קושי, להביא אותו אל החוץ ולמצוא, כמו ילדינו, את המארג הקסום המתאים לנו?
אנחנו גדלות עם העצה האלמותית שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית, בחדרי חדרים, שאף אחד לא צריך לדעת, ובונות את דרך ההתנהלות וההתמקמות שלנו בעולם בהתאם לכך.
אנחנו מגיעות אל הלידה יחד עם הילדות והנערות שהיינו פעם. שלובות זרועות אנו צועדות: האישה, הנערה והילדה שהיינו לעבר האופק המפחיד והבלתי נודע, יחד עם כל מערך הדפוסים והאמונות שסיגלנו לעצמנו, וגם אלה שעברו בירושה מימים ימימה. לא מן הנמנע שאם היינו בעברנו נערות שהמרחב המוגן שלהן הנו קדושת ההסתרה והחבאת הקושי, כך יהיה גם לאחר הלידה, בוודאי כשאנחנו גדלות בתרבות שמקדשת את הגבורה, האומץ והשמחה למראית עין. אנחנו מכבסות תילי תילים של כביסה-חיצונית ופנימית, ונקברות במחוזות האוטומט.
המרחב המוגן שבנינו לאורך כל חיינו נשבר בבת אחת, ובמקרים רבים- ללא הכנה מוקדמת.
אנחנו חוששות שמה שיש לנו לומר ימוטט את העולם ואותנו במידה ונשתף. אנחנו מרגישות אשמות, מלקות את עצמנו על תחושותינו בחדרי חדרים ומרגישות לבד, מתבוססות בביצת הייאוש ולעתים טובעות בה.
לא מגיע לנו לטבוע.
אני טוענת שהמרחב המוגן האמיתי שלנו כנשים לאחר הלידה נמצא, בין השאר, בכוח הקהילה והשיתוף, אותו הכוח שהיה שזור בטבעיות בחיי תרבויות עתיקות.
שם מחלחלת בנו ההבנה שאנחנו לא לבד בתחושות הללו, שאנחנו מכבסות כביסה הדומה מאוד לזו של אחרות, שהקושי שלנו לאחר הלידה לגיטימי ככל רגש אחר שיעלה. אנחנו מבינות שרוב הנשים חוות קושי, ושחוויה כזו הנה כמעט בלתי נמנעת במציאות שבה קערת חיינו נהפכת על-פיה לחלוטין.
איך לא נחוש קושי כשקורה אירוע המטלטל את הגוף והנפש בעוצמות כה גדולות?
אני מזמינה אתכן, נשים לאחר הלידה שחוות קושי או מועקה, לשתף בתחושותיכן גורם אחד לפחות נטול שיפוטיות שבו אתן בוטחות. הוא יכול להיות אנושי או וירטואלי, מוכר או זר, בעילום שם או בשמכם המלא, ומאמינה שתחושו את הלב מתרחב ואת המרחב המוגן מתגמש ומעמיק.
