צלם אלוהים - זכר ונקבה ברא אותם
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

צלם אלוהים - זכר ונקבה ברא אותם 

מאת    [ 16/04/2015 ]
מילים במאמר: 8086   [ נצפה 2184 פעמים ]

 
 

 

צלם אלוהים – זכר ונקבה ברא אותם

"ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" (בראשית א, כז)

 

אדם נברא בצלם, כלומר, בצל, בגב, לפי שעוצמת האור האמיתי היא מעבר ליכולת הקליטה הפיסית של עיניו. ניצוץ האור האינסופי נסתר מן האדם ורק השתקפותו נקלטת דרך העיניים, בדומה לאי היכולת לזהות פריטים על פני השמש מבלי להסתנוור, אלא רק בהשתקפותם על פני המים.

בשל מוגבלותן אין העיניים הפיסיות יכולות לראות את פני האדם עצמו. המראה מאפשרת לראות רק בבואה. אור השמש המסנוור הופך את הבבואה לצל.

 

שמות (לג, כ, יח-כג):

יח ויאמר הראני נא את כבדך. יט ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. כ ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי. כא ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור. כב והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי. כג והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו.

 

בגלל הבריאה בצל, בגב, כל מה שאנו קולטים דרך חושינו מהופך.

האור האמיתי חבוי בתוך החושך. אנו מבחינים באור דרך האישון השחור ולא דרך לובן העין. חושך הוא חומר טהור. חושך ואור הם שני צדדיו של אותו מטבע.

חושך ואור חזקים גורמים לבני אדם לגשש באפלה כסומים. הגיוני לחשוב שככל שהאור חזק יותר כן תגדל יכולת הראייה, אולם לא כך הם פני הדברים. העין האנושית אינה יכולה לראות מעבר למגבלותיה. רק העין הפנימית קולטת אורות מתוך החושך בעוד העין הפיסית מסתנוורת באפלה.

כדי להבין את הנעשה סביבנו עלינו להפוך את סדר הדברים הנקלטים על ידינו. כל עוד הם במצב של השתקפות – הכל מהופך, בלתי-מובן, בלתי-נתפס ובלתי-הגיוני.

מצב השתקפות הוא מצב היפנוטי המונע ראייה ברורה של מה שקורה. זהו מצב שבו אנו רואים בבואות בכל אשר נפנה, בין אם אלה בני אדם או אובייקטים. כשאנו עומדים מול אדם אחר אנו, למעשה, מסתכלים בראי ורואים בבואה מהופכת: צד ימין שלנו הוא צד שמאל של הדמות העומדת מולנו, וצד שמאל שלנו הוא צד ימין שלה.

מצב זה מונע תקשורת ברורה בין בני אדם, שכן כל מה שאנו רואים או שומעים מובן אחרת בהתאם לנתונים ולפרשנות שלנו. כדי לדעת מה האדם מולנו חושב או מרגיש, עלינו להימצא בדיוק במקומו ולא מולו, אחרת אנו רואים השתקפות שלנו ולא את האדם עצמו.

ניקח לדוגמא מכונית. כשאנו עומדים מולה אנו מסתכלים בבבואתה, שכן צד ימין ושמאל שלה מהופכים משלנו. אולם בשבתנו במכונית אנו נמצאים בדיוק במצב האידיאלי שבו נמצאת הדמות שמולנו, ואנו מסוגלים להגיב ולהבין מה קורה לנגד עינינו בדיוק כמוה.

אלא שמצב זה בלתי אפשרי בעולם הפיסי, לפי שאין שני אובייקטים יכולים להיות באותו זמן במקום אחד. כתוצאה מכך, בני אדם מזדהים עם הדמות הניצבת מולם ועם המילים הנאמרות להם, מבלי להבחין שהם מפרשים הכול בהתאם לנתונים במחשבתם. הדו-שיח המתקיים בין בני-אדם תמיד לוקה בחסר ותמיד מלווה באי הבנת הכוונות האמיתיות של האדם שמולם.

בני אדם אינם מודעים לאופן שבו העולם הסובב נתפס על ידם כמהופך. למשל, כשהם נוהגים במכונית ורואים תמרור עם חץ המורה על פנייה ימינה הם אומרים: "כאן אני פונה ימינה", בעוד שזה ימינה רק מזווית הראיה שלהם, ובמציאות זה שמאלה.

ההרים, המגדלים, העצים, בעלי החיים וכדומה – הכל מסתכל עלינו מהזווית הנכונה שעבורנו היא מהופכת בגלל ההשתקפות. אמת פשוטה זו מודגמת היטב על ידי הקוסמוס, בגלקסיות, בשמשות ובכוכבים, המאירים עלינו מ"הזווית הנכונה". זה דומה להתבוננות במראה וראיית עצמנו כהשתקפות דמותם, ובה בעת אנו משלים את עצמנו שאנחנו "כאן", בנפרד מהם ולא בפנים, כחלק בלתי נפרד מהקוסמוס.

הכל נקלט במצבם הנוכחי – דמויות, אובייקטים, מחשבות, רגשות – אף שמזמן חדלו להתקיים במצב ובמקום שאנו חווים אותם. בקיצור, אנו מונעים בידי דבר שאינו קיים כאן ועכשיו.

סיפור אדם וחוה מדגים מצב זה (בראשית, ג, א-יג):

א והנחש, היה ערום, מכל חית השדה, אשר עשה יהוה אלהים; ויאמר, אל-האשה, אף כי-אמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן.  ב ותאמר האשה, אל-הנחש:  מפרי עץ-הגן, נאכל.  ג ומפרי העץ, אשר בתוך-הגן--אמר אלהים לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו:  פן-תמתון.  ד ויאמר הנחש, אל-האשה:  לא-מות, תמתון.  ה כי, ידע אלהים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם; והייתם, כאלהים, ידעי, טוב ורע.  ו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה-הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל, ותקח מפריו, ותאכל; ותתן גם-לאישה עמה, ויאכל.  ז ותפקחנה, עיני שניהם, וידעו, כי עירמם הם; ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגרת.  ח וישמעו את-קול יהוה אלהים, מתהלך בגן--לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו, מפני יהוה אלהים, בתוך, עץ הגן.  ט ויקרא יהוה אלהים, אל-האדם; ויאמר לו, איכה.  י ויאמר, את-קלך שמעתי בגן; ואירא כי-עירם אנכי, ואחבא.  יא ויאמר--מי הגיד לך, כי עירם אתה; המן-העץ, אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו--אכלת.  יב ויאמר, האדם:  האשה אשר נתתה עמדי, הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל.  יג ויאמר יהוה אלהים לאשה, מה-זאת עשית; ותאמר, האשה, הנחש השיאני, ואכל. 

אנו רואים את הנחש כראי המשקף דמויות המתפתות לראות דבר שאינו קיים. גם האיש וגם האשה היו בגן אולם הם לא ראו את פירות העץ האסור עד שאלה השתקפו כבבואה בידי הנחש/הראי. זוהי ההשתקפות הראשונה בהיסטוריה של המין האנושי. אף שאדם וחוה אכלו מהפרי האסור הם האשימו את בבואותיהם: האדם השליך את האשמה על האשה והאשה השליכה את שלה – על הנחש, בגלל חוסר יכולתם לזהות את דמותם האמיתית. הנחש הרי דיבר בלשון אנושית מובנת והואיל ובני אדם יכולים לזהות רק מה שידוע ומוכר, פירוש הדבר שהם הסתכלו בבבואתם והנחש רק חשף זאת. חוסר הבנה זה עובר לאורך כל ההיסטוריה ויוצר מבוכה וחוסר הרמוניה בחיי בני האדם.

מרבית האנשים חיים דרך קבע במצב של השתקפות – הם משליכים את מחשבותיהם ורגשותיהם על הזולת ומאמינים שזו האמת "האובייקטיבית" שהם רואים. זו הסיבה לכל כך הרבה קונפליקטים ומלחמות בגלל פרשנות מוטעית של מילים.

הגבר והאשה נועדו להשלים זה את זו על מנת להגיע להכרה פנימית אמיתית של מהותם. כאשר האיזון מופר וצד אחד שולט על האחר ללא שיתוף הדדי, נוצרים מצבים טרגיים וחסרי מוצא הנראים כעונש משמיים על חטאים בלתי נסלחים.

אמר רב אחא: בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם נמלך (התייעץ) במלאכי השרת. אמר להם: "נעשה אדם". אמרו לו: אדם זה, מה טיבו? אמר להם? חכמתו תהא מרובה משלכם. מה עשה? כינס כל חיה ובהמה ועוף והעבירם לפניהם. שאל אותם: מה שמותם של אלה? ולא ידעו. אחרי שברא את האדם הראשון כינס כל חיה, בהמה ועוף והעבירם לפניו, אמר לו: מה שמותם של אלה? אמר אדם: לזה נאה לקרוא שור, לזה חמור, לזה סוס, לזה גמל, לזה ארי, לזה נשר וכך לכל החיות. הקב"ה שאל את אדם: ומה שמך? אמר לו: אני נאה להיקראות אדם. ולמה? שנבראתי מהאדמה. ואני, מה שמי? אדם ענה לו: לך נאה להיקראות אדוני. ולמה? שאתה אדון לכל בריותך.

(על פי מדרש תנחומא פרשת חקת)

מדוע לא ידעו המלאכים לקרוא שמות לבעלי החיים? התשובה פשוטה: המלאכים חווים את העולם כאחדות שאינה ניתנת להפרדה לקטגוריות כגון בני אדם, בעלי חיים, צמחים וכוכבים, ועל כן אינם מסוגלים לראות פרטים בודדים בתוך הכוליות. הם חווים את העולם כאילו הכל צבוע בצבע אחד שאינו מאפשר הפרדה לפרטים.

האדם הפיסי, בניגוד להם, חווה את העולם דרך הפרטים הצבועים בססגוניות המעניקה לו שפע בלתי נדלה של פריטים ואפשרויות.

המלאכים חווים את העולם בהתאם למהותם, כלומר ללא אגו, ועל כן הם חסרי צל או בבואה. בני אדם, לעומתם, חווים את העולם כבבואות והם מנסים כל העת להגיע לצידו השני של הראי ולהתאחד עם הדמות האמיתית המתבוננת במראה. בשעה שהמלאכים חווים את העולם כאחדות שאינה ניתנת להפרדה, מלמעלה למטה, בני האדם חווים את העולם באופן לינארי, כנפרד לאין-ספור פריטים, מלמטה למעלה. על כן, ראיית האדם מטושטשת ומלווה בפרשנות מוטעית. רק מיזוג של הראייה הזכרית והנשית ימנע מתהליך ההתעלות להיות כל כך קשה וכאוב.

***

החברה האנושית בנויה על בסיס זכרי כאשר הגבר שליט כמעט בכל תחומי החיים. צורת חיים זו מנוגדת לחלוטין לעולם הסובב, שבו הדברים שלובים אלה באלה ללא הפרד ובכך נוצרת הרמוניה.

את בעלי החיים בטבע ניתן להרבות אך ורק בידי נקבות ובכך להיות בעלי עדרים גדולים. לצורך זה נדרשים זכרים ספורים בלבד.

הגבר תלוי לחלוטין באשה להצלחה והישגיות בחייו. בלעדיה הוא הומלס וחסר-כל. רק איתה הוא יכול להקים משפחה וצאצאים.

ההישג האידיאלי של הגבר הוא להיות בעל משפחה גדולה – המקבילה המודרנית לשליטי העבר שהחזיקו הרמונות גדולים של נשים ופילגשים. לשלמה המלך, למשל, היו 700 נשים ו-300 פילגשים (מל"א יא, ג).

גברים מתפארים בפרשיות אהבים כדי להוכיח את הצלחתם ככובשים. במערב, שם אסורה הפוליגמיה, לגברים נשואים יש תכופות מאהבות מזדמנות, או מערכות יחסים ממושכות ואף ילדים מנשים שאינן נשותיהם החוקיות.

היבטים אחרים להישגיות אידיאלית של הגבר כוללים עסק גדול, בית גדול ושאר מיני דברים גדולים, אלא שלעולם אינו שבע רצון מהישגיו בגלל ארעיותם שאינה מגיעה אל הלב.

כל דבר שאיננו חלק אינטגראלי של האדם, כגון מחשבות/רגשות, יכולת/אי-יכולת לתת/לקבל וכדומה, הוא אך תוספת מלאכותית ארעית ועל כן כופה הפרדה ממה שחייב להישאר בלתי-נפרד. הפוטנציאל השלם של הדמות האמיתית מצטמצם. למשל, בעלי חיים המסוגרים מאחורי גדרות, כגון פרות וסוסים, משמשים רק למטרות הפקת רווח לבעליהם.

במבט מהופך, נראה בבירור שבעליהם משקף את מקבילת בעלי החיים לחוסר החופש שממנו הם סובלים, אף שהבחירה שלו היא מרצון.

אדם בוחר לחיות מאחורי שער נעול כדי להגן על עצמו ועל רכושו מפני אחרים, אותם הוא שופט כלא-אמינים. הוא מפריד את היבט חייו האישיים מההיבט הפומבי.

מצב זה של חוסר סיפוק מתמיד, דוחף את האדם לצבור יותר מהדרוש לו וגורם למחלות גוף ונפש האופייניים לחוסר האיזון שנוצר בגלל הדחף לשלוט בתחומים שמעבר ליכולותיו ואשר מוטב להשאירם כמות שהם.

***

האשה נושאת את העובר בבטנה במשך 9 חודשים ויולדת אותו במכאובים. היא האם האוהבת המגדלת את הילד. הגבר צופה מהצד. תפקידו תם ונשלם לאחר הזיווג. ברם, הוא סבור שהוא חיוני להגנת האשה. בדמיונו נוצרה דמות אשה חסרת-ישע הזקוקה באופן מתמיד להגנתו מפני סכנות העולם החיצון, וזאת בשל אי יכולתו לחוות את החיים בהרמוניה.

ואז הוא מכריז: "הילד הזה יהיה כך וכך! הוא ילמד כך וכך! אני אביו ואני מחליט על צורת חייו"! הוא דורש לגדל את הילד כבבואה שלו, על מנת להצדיק את מצבו כמי שבא מבחוץ והשתלט על הבעלים האמיתי. הילד יגדל להיות העתק נאמן של אביו ללא יכולת להתפתח באמת כדי להיות אדם טוב יותר ונאור. כאשר הילד יתבגר וייכשל בחוסר שליטה ביצריו הנמוכים לעשות מעשים שלא ייעשו, אמו ואחיותיו יתמכו בו, אם זה כנגד הרשויות או כנגד אשתו ובנותיו במקרים של אונס או גילוי עריות.

הילד לומד שהחברה שקרית וכי לגבר יש זכויות עודפות המאלצות את האשה לשרתו, כגון להוליד ילדים רבים כרצונו, לגדלם, לבשל, לנקות ולשמש כלי לסיפוק צרכיו המיניים של בעלה, אף שתכופות אף היא עובדת מחוץ לבית. בתרבויות רבות האשה מוותרת על התפתחותה האישית בשל הדעה שרק הגבר ראוי להתפתח באמת ולהגיע להישגיות בעולם.

על האשה להיות תמיד בהישג יד כדי לשרת ולהסתפק בהצלחת בעלה. לעתים היא זוכה לקמצוץ מהצלחה זו לעצמה, כגון אשת רב הזוכה לתואר 'רבנית', אף שהיא עשויה להיות נבונה ומפותחת ממנו. כך הדבר עם נשות פוליטיקאים או אישי ציבור. בחוגים אלה האשה מחקה את הגבר אך כמעט שאינה מעיזה להתרומם מעבר לכך. היא תמיד האשה מאחורי הצלחת בעלה, אך הואיל והיא עומדת בצילו כמעט שאינה זוכה לגמולה האמיתי בזירה הציבורית.

עובדה היא, שבשערוריות של הולכת שולל וניצול מיני מעורבים תמיד גברים, במיוחד מורים רוחניים ואנשי דת המצויים בעמדת שליטה על חסידיהם, מאמיניהם ומעריציהם.

הצורך המתמיד של הגבר בספקי שירות לסיפוק צרכיו משקף מצב של שעבוד פנימי. הוא תלותי ואינו מסוגל לעמוד על רגליו מבלי להשתמש באשה כקביים.

האב האגרסיבי התובע תשומת-לב מוחלטת לעצמו על חשבון אשתו וילדיו רק מבטא רעב קיצוני לאהבה. "שם בחוץ", ברחוב ובעבודה, הגבר ניצב בפני קהל גדול, במיוחד כשהוא קשור לפוליטיקה, לספורט ולבידור, שם הוא מבקש להשביע את הריקנות הפנימית הגדולה. ברם, אהבה אמיתית לעולם לא תגיע ממעריצים ומהמונים.

כל הישגיו של הגבר הם "שם בחוץ". הם חיצוניים לעצמו ולמשפחתו. הגבר מיוצג במידה רבה מאוד במרבית התחומים: בכוחות המזוינים, בפוליטיקה, בדת, במדעים, בעסקים, בלימודים מתקדמים, בספורט וכדומה. שם הוא מפגין את חוכמתו, את עוצמתו, את כוחו, את קסמו ויכולתו לשנות, כביכול, את חייו וחיי זולתו. כיצד, אפוא, ניתן להסביר את העובדה שכאשר הגבר המצליח והעוצמתי הזה "שם בחוץ" מגיע הביתה הוא מאבד בבת-אחת את כל יכולותיו והופך להיות ילד קטן המחפש את אמו – בהשתמשו עתה באשתו כתחליף – והוא מצפה שתשרתו, כפי שעשתה אמו בינקותו?

זהו מצב אבסורדי שגבר החוזר כמנצח ממאבקים בספורט/בצבא/בעסקים וכדומה יגלה לפתע בבית חוסר-אונים שאינו מאפשר לו אפילו לנקות אחריו את השירותים, לשטוף צלחות בכיור או להכין לעצמו ארוחה פשוטה.

הוכחה חותכת לרצון נואש זה לחזור לימי הינקות היא בצורך הגברי להשיל מעליו את בגדיו ברגע שהוא מגיע לביתו. כל כמה שהוא מקפיד להתלבש כראוי כדי להרשים "שם בחוץ" את רואיו, בבית הוא חש דחף בלתי נשלט להורידם במהירות ולהישאר בתחתוניו, או בפיג'מה/טריינינג אם אין זה אפשרי מטעמי צניעות. זאת, כדי לתת משנה תוקף לתביעתו להכיר בו כתינוק.

די לראות את ההשתעבדות הזכרית לסיגריות והצורך למצוץ ולחוות שוב ושוב את יניקת החלב ותחושת האושר כתינוקות בחיק אמותיהם. הדבר בולט אף יותר ביניקת סיגרים ומקטרות. סרטי הפעולה בהם הגיבורים יונקים סיגריות מבטאים יותר מכל את הצורך הגברי להוכיח שהגבר חזק ומשוחרר מתלות באשה. בעולם האנושי הסובב רק תינוקות מסתובבים כשמוצץ בפיהם.

גברים מקבלים כטבעי נישואין עם ילדות קטנות לפי שזה משקף את דמותם במראה. הם ילדים קטנים מאחורי החזות הגברית הכוחנית, והם מתמודדים ביתר קלות עם ילדות קטנות ומפוחדות מאשר עם נשים חזקות ודעתניות.

עד יומו האחרון נאמן הגבר לאמו בשל רצונו לחזור לרחם ולשוב להיות תינוק. השאלה היא: אם יש לאמהות השפעה כה גדולה על בניהן ובעליהן מדוע אין נשים ואמהות נוטלות את המושכות בידיהן להוביל למצב של שוויון? התשובה היא: משום שהן אינן אמהות נורמליות אלא בבואות התדמית הגברית – של הבעל או הבן.

אמא לעולם לא תבדיל בין ילדיה – בנים או בנות – ומטבעה היא פתוחה לקבל את כולם אל חיקה. לבחור בין הילדים זו תכונה גברית של חשדנות, חוסר קבלה ודחיה. מלכים מעולם לא בטחו באחיהם ובילדיהם וראו בהם יריבים לכס המלוכה – שבאמצעותו זכו לאהבת העם. תמיד נאלצו להקיף עצמם בשומרים כדי להימנע מרצח. כל חייהם נאבקו פנימית וחיצונית לשרוד ולהיות ראויים לאהבה.

לאשה המעניקה חיים יש קושי לקפד חיים. מאידך גיסא, גברים מאמצים ביתר קלות את ההרג כפתרון לבעיות. לא האשה המציאה את האינקוויזיציה או את הרעיון להעלות בני אדם על המוקד בגלל דעותיהם השונות; או להוציאם להורג בפרהסיה וליצור מחנות ריכוז וגולאגים. גברים אינם רואים את הדואליות של הכוח עם החולשה והם מאמינים ששימוש ביתר כוח יפתור את הבעיה ביתר קלות. כתוצאה מכך הלחץ מתגבר עד שהכוח הופך אלים וחסר שליטה.

***

הבטלנות היא תכונה גברית בולטת. היכולת לשבת שעות רבות במקומות סגורים, כגון פאבים, בתי קאזינו, ללא אוויר צח, דחוס בעשן סיגריות וריחות גוף, רק כדי לשתות אלכוהול בחברותא ולשחק בקלפים. הם מהמרים כדי להשיג יותר כסף ולהשתמש בו לקבלת שירותים מנשים: מזון ומין. אותה בטלנות מלווה את הגבר גם בביתו. למשל, בשובו מעבודתו הוא שוקע בכורסה מול הטלוויזיה ומצפה מזוגתו לשרתו. הוא נהנה לחזור לימי הילדות ולמצב התלות באמו ולכן אינו נוקף אצבע לנקות ולסדר סביבו.

הבטלנות מודגמת בבירור בסרטי המערב הפרוע בהם הגברים יושבים כל היום בסלונים שותים, מעשנים, משחקים בקלפים ומשתמשים בשירותי מין זמינים. בארצות מוסלמיות ואחרות יושבים הגברים בבתי קפה קטנים שותים, מעשנים ומשחקים שש-בש.

בניגוד להם, נשים נוטות להשתעמם במהירות, ולכן גברים משחדים אותן בכסף: "לכי קני לעצמך משהו", המותיר אותם חופשיים להמשיך בפעילותם האחת.

במערב נבנו קתדרלות ומנזרים ענקיים בהם מתגוררים מעט נזירים. בטיבט, ביפן ובארצות אחרות במזרח הרחוק הוקמו מנזרים גדולים שלעתים הכילו 10,000 נזירים, כולם תחת פיקוחו של מאסטר, כשהם עושים אותן פעולות כחיילים וגם נענשים בהתאם.

גברים מרגישים ביטחון ביחד אף שבין אלפי הנזירים רק קומץ הבינו מהי רוחניות אמיתית וזכו להארה. כשהם נעזבים לנפשם, נוטים הגברים להשתמש במעמדם להשבעת מאווייהם, במיוחד מין. הם משתמשים בכסף לפיתוי ולשוחד כתחליף לקבלה מלב פתוח.

הרעיון הגברי להתגבר על התאווה ולהגיע להארה הוא התבדלות מהחברה כדי לחיות כנזיר, לשנן מילים מתות או למודט הרחק מהחברה. אולם כל הישגיהם מצטמצמים להפיכתם ליותר מכאניים ולהדחקת התאוות, במיוחד תאוות המין, המתפרצות באופן בלתי נמנע במוקדם או במאוחר, שכן ניגודים אינם נפרדים.

עת טבעו הגופני של הגבר מדריך אותו בעיקר באופן צנטריפוגלי, כלומר, הרחק מן הגוף, מעצמו, ההיבט הנשי של טבע האשה הוא למשוך כלפי עצמה באופן צנטריפטלי. עת הגבר דוחה ומכחיש, האשה מקבלת ומזמינה. כך הם משלימים זה את זו.

***

נשים מלכדות. הן רב-גוניות בגישתן לחיים והדבר מתבטא בבגדיהן הצבעוניים והססגוניים השונים, במיוחד במזרח הרחוק. במזרח התיכון הנשים הבדוויות מעניקות לשמלותיהן רקמות יפהפיות בניגוד לגלימה הגברית הכהה. שונות ססגונית זו מחקה את הגיוון המצוי בטבע הסובב בשלל רב-גוניותו. נשים עושות פעולות שונות בבית ובכך מעניקות לו מראה של יחידה אחת מושלמת, כולל משפחתן. הן גם המציאו את הריקוד והשירה המבוצעים בבגדים ססגוניים.

גברים נוטים להאחיד ולצמצם על ידי חוקים, כללים ואיסורים רבים, שברובם נועדו להגביל את הנשים. ככל שהם מרבים לאסור הם מקצינים ומגלים את היפוכו של האיסור. אז הם משליכים זאת על האשה כאילו היא מתירה לעצמה זכויות שאינה ראויה להן העשויות לנשל את הגבר מהישגיו.

צמצום זה נובע מחוסר ההבנה של אי-היכולת להפריד את שאינו ניתן להפרדה. זה מתבטא בהמצאת תהלוכות דתיות וצבאיות, אגודות סודיות כגון "הבונים החופשיים", טמפלרים או בתי ספר מיוחדים לנערים/נערות – כל אלה עם מדים מיוחדים לחיילים, לרופאים, לאחיות, לכמרים, לנזירים/לנזירות, לאורתודוכסים, לאוהדי קבוצות ספורט וכדומה. כוונת כל בגד מסורתי היא להתבדל מאחרים ולשאוף לסמכותיות. הקו-קלוקס-קלן בארה"ב עם גלימותיהם הלבנות וכיסויי הראש המחודדים שימשו מודל לקיצונים האיסלמיים בסוריה ובעירק (דאע"ש) שאימצו עבאיות שחורות זהות המסמלות את פחדם משינוי.

ניתן לראות בבירור שבכל מקום שיש בו עיסוק באחידות, כגון בבתי-כנסת, בכנסיות ובמנזרים, שם נדרשות תפילות יומיומיות ארוכות וטקסים החוזרים על עצמם; או בנהיגה שגרתית ממושכת באותם נתיבים של נהגי משאיות ואוטובוסים, או טייסים (שם יש להם אפילו, כמה סמלי – טייס אוטומטי) – יש ריבוי של גברים; בכל מקום שיש בו עיסוק ברב-גוניות, כגון בבתי אוכל, בבתי אופנה, בבתי ספר ובבתי חולים שם יש צורך ברב-גוניות ושינויים מתמידים, של מורות, אחיות, תופרות ובשלניות – יש ריבוי של נשים.

***

הגבר לעצמו מוגבל וחסר יכולת מובנית להכיל אהבה ללא תנאי. לפיכך הוא חי במצב של רעב מתמיד לאהבת אמת הניתנת להשגה רק בבית ורק בחילופין הדדיים שלה – אלא שהדדיות כזו כמעט שאינה מתקיימת. זאת, מפני שבשעה שהאשה נותנת מעצמה כל העת כספקית שירות באופן זה או אחר, הגבר רק לוקח כאילו זו זכות שהוענקה לו משמיים. הוא אינו רואה את ההיפוך שבו הוא מתנהל בצאתו "שם בחוץ" לקבל אהבה ולתת, כביכול, אהבה לקהלו, בהשאירו בבית את בת זוגו וילדיו רעבים לאהבה זו ממש. לפיכך הופכת "נתינתו" ריקה מתוכן. היא כבר בוזבזה "שם בחוץ" – ואשתו הרעבה לדבר האמיתי, אינה מוכנה לקבל את השאריות שהוא מביא הביתה.

מצב אבסורדי כזה מודגם היטב על ידי הגבר החוזר הביתה לאחר סיור או הופעה "שם בחוץ" והוא חפץ שאשתו/בת-זוגו תקשיב למעשי גבורותיו ותעריצו כקהלו. אלא שהיא זקוקה רק לאהבתו ומסירותו. הקונפליקט ביניהם גדל כשהוא משווה את תוצאות הצלחתו "שם בחוץ" לעומת עיסוקי אשתו בענייני הבית. חוסר היכולת לאזן את אנרגיית הנתינה והקבלה בתוך ומחוץ לבית מרוקנת אותה כפי שהיא מרוקנת את האהבה שפעם איחדה את הגבר והאשה ועתה נמוגה כעשן.

***

תלותו של הגבר באשה משבשת את ראייתו והוא מתרגם את התמונה במהופך: הוא "רואה" כיצד האשה תלויה בו לסיפוק מרבית צרכיה ולכן אינו מבין מדוע היא מורדת תכופות ומבקשת לפרוק עול; מדוע אין היא מרוצה ממצב התלות שיצר עבורה כשהוא מספק את כל צרכיה – בהתאם למה שהוא חושב שטוב עבורה. הוא אינו מבין שבמציאות הממשית האשה עצמאית וחופשית ואיננה זקוקה לו. ההגנה שהוא מעניק לה, כביכול, היא למעשה מפני גברים אחרים החושבים כמוהו, שהאשה היא רכוש שניתן להעבירו מגבר לגבר.

כל ההגבלות והאיסורים שגברים יצרו עבור הנשים כדי להיטיב לשלוט בהן נובעים מהשלכת מחשבותיהם על הנשים. לדוגמא, בגלל חוסר יכולתם לשלוט בדחף המיני שלהם הם מבקרים בבתי-זונות, או מנהלים פרשיות אהבים מזדמנות או קבועות. הם רואים את התנהגותם משתקפת אליהם בנשים כבמראה, והם מפנים כלפיהן אצבע מאשימה ומכנים אותן חוטאות.

***

בבסיס החברה הגברית נמצאת חולשתם ותלותם באשה. כל הפסד נראה בעיניהם כחשיפת חולשתם לעיני כל. אפילו הפסד במשחק קלפים או הפסד קבוצת כדורגל/כדורסל עמה הם מזדהים עשוי לגרום להם להיות במצב של התגוננות ושימוש בכוח פיסי או מילולי לסילוק המטרד. על כן הם מעריצים כוח בניסיונם להכניע חולשה זו אותה הם רואים, כביכול, באשה.

הם מסרבים להניח לעצמם לבכות בגלוי לפי שהם רואים בכך סימן לחולשה, אולם הם העבירו את הרשות לידי הדת – בבתי הכנסת, בכנסיות ובמקדשים. שם מותר ולגיטימי שאדם יבכה בפני אביו שבשמים, או ישו הבן, או אמא מריה, ואינספור האלילות-האמהות – שכולם מקבלים בכי כערך ענווה חיובי ואות לפגיעות עת הגבר חוזר להיות ילד קטן.

הגבר מודד את חולשתו בהשוואה לאשה – האם. מחד גיסא, היא חזקה דיה להעניק חיים לילדים רבים ומאידך גיסא, היא אף חזקה כאשר ילדיה נהרגים, למשל, במלחמה. לעומתה, הגבר נוטה להיכנס לדפרסיה או להתמכר לעישון/אלכוהול. ניתן לראות את תגובתו הדיכוטומית כלפי אמו הביולוגית. כל עוד אמו עצמאית הוא מעריץ אותה כפי שעשה בילדותו, אולם כשהיא הופכת לנזקקת ותובעת יותר ויותר תשומת לב עם מצבי רוח מתחלפים, הקונפליקט ביניהם גדל. גישתה הנזקקת משליכה עליו את תביעותיו ממנה כילד, והוא אינו מסוגל לראות את בבואתו משתקפת אליו על ידי אמו.

בתי אבות ודיור מוגן למיניהם עבור אנשים מבוגרים מנוהלים בידי גברים כאשר מרבית השירותים מצויים בידי הנשים, כאחיות, מטפלות ועובדות סוציאליות. בדורות קודמים כאשר המשפחות התגוררו ביחד, הנשים והבנות טיפלו בסבים ובסבתות.

חולשתו של הגבר בולטת במיוחד בצורך להיות באופן קבוע עם גברים אחרים – באצטדיונים, באסיפות פוליטיות, בפאבים, במועדונים, להיות חבר בקבוצה או להשתייך למפלגה מסוימת. צורך זה מורה על הרגשת בדידות, חשש להיות לבד וצורך עז בקביים שהוא מוצא במנהיג.

גברים המעריכים כוח בשל חולשתם מעריצים תמיד מנהיג חזק, איש עסקים מצליח, מנצח בתחרויות ספורט, שוטר שהרג פושע וכדומה. רק אשה (אגתה כריסטי) יכולה היתה להמציא דמות אפורה כהרקול פוארו כאדם הנבון והחזק – דמות האנטי-גיבור הגברית.

במבט לינארי מנהיגים הם חזקים מבחינה פיסית ואמוציונאלית יותר מן האדם הממוצע, אולם אם נסובב את הראי נראה את חולשתם. הם מפגינים כוח בהקיפם עצמם בשומרי-ראש/משטרה/צבא גברתניים, בארמון גדול ובחומות גבוהות, במכוניות גדולות וכדומה. אלא שתלות נרחבת כזו באובייקטים רבים רק משקפת את חולשתם הפנימית הרבה שאותה הם מסווים ביתר כוח וביתר הפגנתיות. כאשר הדלאי לאמה ביקר בארה"ב, למשל, הוא נהג להופיע על הבמה כש-200 נזירים עומדים מאחוריו.

 

דאע"ש

אנשים אלה משקפים את השעבוד הפנימי ואת חוסר היכולת להשתחרר ולהתפתח כרוח חופשית. ככלות הכל, ארצותיהם אינן מצויות תחת כיבוש זר. הם יצרו לעצמם צורת חיים המבוססת על תערובת של עבדות וטרור המבטאים את האלימות הפנימית שבתוכם. כאילו ככל שיש יותר איסורים והגבלות, במיוחד על נשים, נהפכים לטהורים וטובים יותר.

הם פועלים בדיוק כשודדי בנק התופסים בני ערובה ודורשים תמורתם כסף. אם כל האידיאולוגיה החדשנית שלהם מתמצית בהישענות על עוד כסף, כלי-נשק, מזון, בגדים, מוצרי אלקטרוניקה ומיחשוב ומוצרים נוספים המיוצרים בידי אחרים ומיובאים מהעולם שהם דוחים – הרי אלה חיים שקריים שרק גורמים לקונפליקט פנימי וחיצוני.

כל ניסיון להפריד בין העולם "שם בחוץ" לבינם, רק יסתיים בכישלון ובתסכול. שוב, הם יוצרים עולם שבו הגבר שליט יחיד ותפקיד האשה לשרתו, סגורה בביתה או יוצאת עטופה מכף רגל ועד ראש פרט לעיניים. אין הם מבינים שהנשים משקפות את דמותם המסתתרת תחת תחפושות רבות וחוששת לחשוף את פניה האמיתיות.

אף שהם עשויים להיות אכזריים מאוד, נקודת התורפה שלהם היא אמם שאותה הם מעריצים. הם לא יכולים לשאת את המחשבה שהיא תאנס או תיפגע בידי גברים, כפי שהם פוגעים בנשים/אמהות של אחרים. עובדה היא, שבארצות מוסלמיות אין בתים מיוחדים לזקנים והמשפחות עדיין מטפלות בסבים ובסבתות.

***

הצורך של הגבר בשליטה נובע מחוסר שליטה פנימי. שליטה משמעה שיעבוד, כי לשלוט באחר פירושו תלות באחר, כגון תלותו בנשים לקבלת שירותים.

סירובו של הגבר לקבל את האשה בתנאים שווים נובע מחוסר הבנתו שכל מה שאנו מושכים אלינו מתקיים כל עוד הדבר נחוץ להשגת שלמות ולקשירת כל הקצוות ושבלעדי זאת הקשרים היו נותרים בלתי פתורים. זה זהה לצורך לסיים מערכת יחסים גרועה המרעילה את מערכת היחסים החדשה באנרגיה השלילית שלה. לפיכך אין אפשרות לאיש מן השותפים להימלט מגורלם עד שתושג רמת שוויוניות.

לשם קיום הסטטוס-קוו שבו הגבר "אחראי" על האשה, יצר הגבר חוקים שנועדו להעניק לו שליטה עליה, אולם הוא עצמו נמצא בתחרות מתמדת עם גברים אחרים על אותן מטרות מאותן סיבות. הגבר שוחק עצמו בחזיתות רבות. לכן אנו רואים ריבוי של גברים באצטדיונים, בעצרות פוליטיות/דתיות וחשש מתמיד מצידם להיות יוצאי-דופן.

תהליך דומה מתרחש בכל העולם. גברים מתנהגים באופן זהה ומצפים שהנשים תצייתנה להם ותתמוכנה בהם. האשה, שתפקידה העיקרי הוא להיות אם, עוברת עתה לחקות את הגבר בחיפושה המתמיד אחר דמות האם המושלמת.

כל הקונפליקטים בין אמהות לבנותיהן נובעים מחשיבה גברית שהורכבה עליהן. הערצת ארבע האמהות בתנ"ך, במיוחד רחל אמנו, מגלה איפיונים גבריים טיפוסיים. אמהות פירושה עצמאות רוחנית ופיסית ועוצמה – הצד המהופך של התלות הילדותית במחשבה הגברית.

כל ההגבלות שהוטלו על הנשים נועדו להופכן לדמות חיה כפי שהצטיירה בדמיונו של הגבר: האם האוהבת המקריבה את חייה למען ילדיה; האשה הנאמנה הממתינה לבעלה הנמצא במרחקים או אצל אהובתו הסודית; האשה הצייתנית הממהרת לעשות רצון בעלה בכל רגע ורגע; הבת הדוחה הצעות נישואין על מנת לטפל בהוריה הקשישים וכדומה.

בהקיפם את הנשים באיסורים רבים הכוללים עונשים חמורים, גם היום במיוחד בעולם המוסלמי יכול הגבר להימלט מעונש על ניאוף על ידי נישואין לכמה נשים ובכך להבטיח ש"חטאו" לא יחשב סיבה לגירושין או לעונש.

ביהדות יכול הבעל לסרב לתת גט לאשתו ובכך למנוע ממנה להינשא שוב במשך שנים ארוכות. באסלאם די בכך שהבעל יחזור שלוש פעמים על "הרי את מגורשת לי" כדי לגרש את אשתו. בחשד לניאוף קיימת גם אופציה לסקילת האשה.

סלחנותה של החברה הגברית כלפי חטאי הגבר מאפשרת להעניק לו תואר "גדול" או "נאור", כמו למשל ז'אן ז'אק רוסו, הפילוסוף, הסופר והמלחין בן המאה ה-18, שהפילוסופיה הפוליטית שלו השפיעה על המהפכה הצרפתית. אדם זה מסר את חמשת ילדיו לבית יתומים בשכנעו את אשתו ששם יהיו חייהם טובים יותר מאשר עם הוריהם, בהסתירו את כוונתו האמיתית להישאר ללא יריבים על לב אשתו.

הקיסר אוגוסטוס (23 בספטמבר 63 לפנה"ס – 19 באוגוסט 14 לסה"נ) איפשר לאשתו לרצוח בני משפחה וכל מי שחשדה בו שהוא עומד בדרך להבטיח את שלטון היחיד שלהם. הורדוס "הגדול" (74 לפנה"ס – 4 לפנה"ס) רצח את אשתו וילדיו ורבים אחרים.

***

בחירות דמוקרטיות הן אשליה של שינוי, כאשר ההנהגה עוברת ממפלגה אחת לאחרת. שום שינוי לא יכול להתקיים כל עוד הבסיס הוא נקודת-ראות גברית בלבד. במוקדם או במאוחר זה יתמוטט מחוסר איזון. תחת לשנות את השיטה לחלוטין ולאזנה על ידי נשים – גברים מחליפים אלה את אלה והכל חוזר חלילה בגלל צורת חשיבתם האחידה. אותו נהג נוהג במכונית ממודל חדיש, אולם תגובותיו הן אותן תגובות ישנות.

בשל נקודת מבטו החד-צדדית רואה הגבר את העולם "שם בחוץ", בנפרד מעצמו. כדי להיטיב לראות הוא זקוק לאיזון על ידי נקודת המבט הנשית. צורך זה מאופיין בשאיפתו לכבוש את העולם, המסומל על ידי איברי המין החיצוניים שלו.

נקודת המבט של האשה היא פנימה והיא מסומלת על ידי ההיבט הפנימי של איברי המין שלה. יכולתה ללדת מסמלת את היכולת להביא לשינוי אמיתי.

האיזון בין ההיבט הגברי לנשי יושג כאשר ילמד הגבר לתת מעצמו ולהקריב גוף ונפש למען אהוביו. כדי שזה יתגשם עליו להכיר בשקריותם של תחליפים זולים כמו מין, כסף וכוח יחסי.

***

צורת החשיבה הלינארית, האחידה והחד-צדדית גורמת לגבר לחזור באופן מתמיד על אותן שיטות לפתרון בעיות שרק חוזרות שוב בצורה מוגברת. הוא משתמש, למשל, בלשון של שליטה ודיכוי: "מלחמה" בפשיעה, "מלחמה" במחלות, "מלחמה" באלימות וכדומה. הוא מדבר על כיבוש החלל, כיבוש הטבע ולכבוש את לב אהובתו. הוא נלחם נגד זיהום כדור הארץ, נגד סמים ועוד. נאמר לו לשלוט בדחפיו. הוא חי כאילו הוא מוקף באויבים. בהרגישו שהשליטה נשמטת מידיו הוא משתמש באותן שיטות בדיוק שבהן הוא מבקש להלום: יתר אלימות בבית ובזירה הציבורית – חוקים נוקשים יותר; יתר כוח לשוטרים למלחמה בפשיעה, יותר תרופות קטלניות למלחמה במחלות, עונשים קשים יותר לבני-נוער אלימים וכדומה. שימוש חוזר ונשנה בצד אחד בלבד של המטבע גורם לחוסר-איזון ולהיווצרות כעין פקק המונע זרימה קבועה של אנרגיה מרעננת לריכוך ועידון המצבים הקשים הקודמים, ועל ידי כך – לאפשר את סילוקם על נקלה.

***

מימי קדם מנסה הגבר להשאיר את האשה במצב של בורות. הדבר נכון בארצות מוסלמיות, נוצריות ובאורתודוכסיה היהודית. בכך מתבטא פחדו הגדול מפני האשה ויכולותיה.

מה רואה הגבר כשהוא מסתכל על אשתו הבורה ומסרב לאפשר לה ללמוד ולהתפתח? הוא רואה בה את השתקפות דמותו כבור שאותה הוא משליך עליה, דבר המעניק לו, כביכול, שליטה על האשה בשל היותה "נחותה" ממנו.

עובדה היא, שבכל רחבי העולם מערכת החינוך מוחזקת ברובה בידי נשים במשכורות נמוכות חרף העבודה הקשה, אף שתפקידי הניהול הבכירים במשרד החינוך נתונים לרוב בידי גברים. לא לשווא נאמר במשלי (א, ח-ט): "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך", שכן האשה היא המורה האמיתית ותפקיד הגבר הוא להוכיח את הילדים כשהם סוטים מתורת אמם. גברים אינם נמשכים להוראה לא בגלל המשכורות הנמוכות, אלא בגלל אי-יכולתם להתמודד עם ילדים המשקפים את חוסר יכולתם להשתחרר מההיצמדות לאם.

ילדים אינם הולכים לבית הספר כדי ללמוד אלא כדי לקבל תעודות שיאפשרו להם לקבל עבודה טובה ומשכורת הולמת. ילדים אינם אוהבים ללמוד מאחר והלימוד נפרד ממציאות העולם הסובב ומבוסס על "מילים מתות". הם אינם רואים את הקשר בינם ובין מה שחשוב להם לבין מה שנלמד בבית הספר. כתוצאה מכך, הם אינם נהנים ממה שלמדו והלימוד הופך תהליך ארוך ומייגע של רדיפה אחר פיסות יוקרה המגיעות במנות זעירות.

כוחו של הגבר נובע מדיכוי האשה – דיכוי הצד הנשי שלו. חוסר איזון זה מושלך על כל היבטי החיים. הגבר משתמש באותן שיטות דיכוי כדי לשלוט ולדכא את עובדיו על ידי התחייבותם לחוזים דרקוניים המשעבדים אותם וגוזלים מהם את זכויותיהם לחיות כאנשים חופשיים.

גבריותו של הגבר בולטת בניגוד לצד הנשי – שרירים עבים, כוח פיסי רב, יכולת להכיל כמויות גדולות של אלכוהול, ושתיית בירה עם גברים אחרים המוגדרים כזכרים.

נשים נמצאות באופן קבוע בעמדת נחיתות שכן הן מתחרות בעולם גברי שבו הן מוגבלות על ידי כללים למה שהגברים מוכנים להעניק להן. למשל, בספורט הן אינן יכולות להגיע לכוח הגברי ונאלצות להתחרות בתחרויות ספורט נשיות.

האם מלמדת את בתה לתפור, לבשל, לנקות, לשיר, לרקוד וליהנות ממראה עיניה. אולם האב – במיוחד בחברות דתיות – מעביר לבנו את שלמד מאביו – איסורים ואזהרות לרוב: "זה אסור; זה יפתה אותך; אל תסתכל באשה, כי אלוהים יעניש אותך". תחת לקחת את בנו לטיול וליצור ביניהם קשר אינטימי של אב-בן, לוקח האב את בנו לצפות במשחקי כדורגל באצטדיונים גדולים כדי "לא להיות לבד ביחד". וכך הם "אבודים ביחד" בתוך המוני אנשים אחרים המחפשים אף הם מילוט לקשריהם השונים.

התנהגות זו היא שכחה עצמית ולא פלא שהדור הנוכחי לוקה באלצהיימר.

בה-במידה מוטעה להורים לקחת את ילדיהם לשמוע דרשות דתיות בבתי כנסת ובכנסיות במטרה ללמדם כיצד לקבל את עצמם ואחרים. אדם העוטה בגדי דת או רוח חייב לומר: "אינכם זקוקים לי. צרו קשר עין זה עם זה ופתחו את הלב". תחת זאת יושב הקהל בבתי הכנסת ובכנסיות או לרגלי המורה הרוחני, כשאינם רואים איש את רעהו בשל היותם מהופנטים על ידי מילים מתות.

***

אף בספורט נקודת המבט של הגבר היא לנצח ולהכניע את היריבים בכל התחומים. למשל באיגרוף הגבר רואה את יריבו כמי שיש להכניעו ולהפילו ארצה בנוק-אאוט. לעתים נדירות, אם בכלל, הוא רואה הזדמנות להושיט יד ולסייע למובס לקום על רגליו.

למעשה, "החזק" הוא באמת החלש שכן כוחו של "החזק" נמשך מחולשת האחר. ללא יריב חלש "החזק" לא יכול היה לזכות בנצחונו.

תחת לחוש ככישלון מביש כנהוג בחברה המודרנית, להפסיד בתחרות, בספורט, בעסקים, בפוליטיקה – זו בעצם שעת כושר לסובב את הראי ולראות את היריב כידיד שהקרבנו לו את נצחוננו, שבלעדיו לא היה מנצח. התלות ההדדית של מפסיד/מנצח בכל תחומי החיים היא בלתי נמנעת ואין להתעלם ממנה.

 

לפני 150 שנה, בספרו "מוצא המינים" (On the Origin of Species), צ'רלס דרווין לא ראה את אי אפשרות ההפרדה של האחדות המושלמת, כמו להפריד צד אחד של המטבע ולהתעלם מהצד האחר שבלעדיו המטבע לא יהיה עוד שלם.

התיאוריה שלו על הישרדות הכשירים ביותר היא דוגמא נוספת לחוסר ההבנה של אי האפשרות להיות חזק פיסית או נפשית מבלי להישען על המצב הפיסי והנפשי של החלש. שניהם מהווים את הצד המתחלף של אותו מטבע ושניהם חיוניים למבנה העולם.

השרידות של אדם או ציוויליזציה אינה תוצאה של מצבים קשים למין ספציפי אלא היא תוצאה של התעלות אישית או קולקטיבית. חיוני שכל המערכת תתעלה, כשם שהטבע נפטר מלבוש מיותר כדי לעטות בגד חדש, על ידי שימוש באמצעי ניקוי כגון גשם, שלג, רעידות אדמה, טורנדו וכדומה.

***

נקודת המבט החיצונית של הגבר את עצמו והעולם הסובב כנפרדים זה מזה, דוחפת אותו לנסות להכניע את הטבע. הוא חופר ככל שניתן לעומק בטן האדמה במטרה לשדוד מהטבע את אוצרותיו במקומות רבים על פני כדור הארץ: נפט, פחם, זהב, כסף, יהלומים, רדיום וכדומה, שכולם גורמים להשפעות הרסניות. מינרלים אלה פועלים כשדים משוחררים מהבקבוק שבו היו רדומים ללא הפרעה מיליוני שנים. בהשתחררם הם יוצאים משליטה בשל חוסר יכולתם לשאת את הניגוד בין האפלה הכבדה בבטן האדמה לבין האור המסנוור על פני האדמה. מינרלים אלה נשלטים בידי קומץ אנשים כדי למוכרם במחירים גבוהים לתעשיות מתכלות.

החומרים המוצאים מבטן האדמה יקרים מאד ועל כן מושכים גנבים ושודדים. הם גם מגבירים את חמדנות בני האדם למינרלים ולאבנים יקרות שהעשירים מסתירים בכספות מחשש לגניבה. כך אנרגיה שלילית נצמדת לרכוש גנוב מבטן האדמה והיא משפיעה על בני אדם המשתמשים ברכוש זה כפי שאדם המקבל חפץ גנוב מקבל גם אנרגיה שלילית.

חמדנות גם דוחפת בני אדם להרוג בעלי חיים כגון פילים, צבאים, נמרים ועוד כדי לסחור בשנהבים, בקרניים, בפרוות ובשאר איברים.

חוק הטבע אוסר על האדם לגעת במה שמצוי במתכוון מתחת לפני האדמה. הסיבה לכך נעוצה בתלות ההדדית של כל מה שמצוי על פני האדמה עם מה שמצוי מתחתיה. אוצרות אלה הם למעשה המזון שבו הטבע מזין באנרגיה חיונית את הצמחיה, הנהרות, המעיינות, הימים, האגמים וכל יתר הברואים שעל פני האדמה. כל גזל של אוצרות תת-קרקעיים גורם לחסר במרכיבי מזון חיוניים דבר המתבטא באסונות על פני האדמה, כגון בצורת, יובש נחלים ונהרות, אדמה דלה, סופות, מזג אוויר קיצוני, רעידות אדמה וכדומה. אסור להעלות ולחשוף חומרים מוסתרים לאור השמש, שם הם הופכים פצצת זמן למין האנושי. ניתן לראות באיזו זהירות נוקטים המדענים בטיפול ברדיום השקוע בבטחה ללא הפרעה בבטן האדמה. אך הועלה על פני השטח הוא הופך לשד מפלצתי שקשה לשלוט בו.

מכרות וקידוחי נפט ביבשה ובים שבאמצעותם בני אדם שודדים את הטבע, מזהמים את הסביבה והורסים את חייהם ומקומות מגוריהם של עובדים רבים. כאילו אם הדברים נעשים מתחת לפני האדמה איש אינו רואה מה קורה. איש מהם אינו מבקש את רשות הטבע לחפור, לפצוע את האדמה או לבנות מגדלים על אדמה בתולית ששימשה בית גידול לבעלי חיים ולצמחיה במשך שנים רבות. איש אינו מבקש סליחה על החדירה לפרטיות ועל הגזל.

האירוניה היא שמעל פני האדמה מצוי כל מה שבני האדם זקוקים לו כדי להתקיים בבריאות: שמש זורחת, גשם, טל, ים, נהרות, צמחיה, רוח, חמצן וכדומה, כולם בשפע אינסופי וחינם אין כסף – מוענקים בידי הצד הנשי של הטבע, באהבה.

בני אדם חיים בבועה מעשה ידיהם. בתוך טבע הרמוני הזורם בחופשיות הציב האדם ערים, כבישים, בניינים וכדומה, כשהוא גוזל כל הדרוש לו לשם כך. בנסיונו לחדור את החשכה הסובבת המציא האדם תאורה, כגון לפידים, נרות, פנסים, פרוז'קטורים ועוד – כולם חסרי ערך עת הטבע מוריד עליו גשמים כבדים, ברד ואסונות טבע שונים. הטבע מכריז על עליונותו כאדון האמיתי על ידי כיסוי בני האדם וחפציהם באבק יומיומי, בשלג, בגשם וכדומה – לא כגחמה אלא כל אימת שנראה שהדבר נחוץ, ולכן יש רעידות אדמה וצונאמי.

***

חוסר היכולת לפתח נאמנות משפיע על הגבר בכל אורחות החיים. הדבר בולט במיוחד ביחסים בינאישיים, כאשר נאמנות היא תנאי הכרחי לקיום קשר אמין ויציב בין בני אדם, גברים ונשים כאחד. החברה הגברית מקבלת כמובן מאליו מצב שבו גברים הופכים חיילים שכירים בצבאות זרים, המוכנים להרוג ולבצע פשעים תמורת כסף; או שחקני ספורט המוכרים את גופם לקבוצות שונות, כשהם עוברים מקבוצה לקבוצה בלי בושה על-פי שוויים בשוק; או לשמש דוגמנים לסיגריות ואלכוהול אף שידוע נזקם, במיוחד עבור הדור הצעיר.

השלמה עם נוהג פסול זה גורמת לכך שגברים אינם רואים פסול במצב של חוסר נאמנות גם בחייהם האישיים, כמו במערכת היחסים עם נשותיהם, והם מנהלים פרשיות אהבים במקביל. בנוסף, נוהג זה מונע התעלות רוחנית הדורשת נאמנות טוטלית לאני הגבוה.

ברמה הרוחנית זה אידיאלי לשרת אחרים, אבל לעשות זאת תמורת כסף זה פסול. כאשר הנתינה נעשית מלב פתוח – יש בכך ברכה וצמיחה, אבל עבור כסף המצב נותר כאבן שאין לה הופכין. הכסף גורם לאלימות בספורט, בעסקים וכד'. נתינה אלטרואיסטית היא אהבה אינסופית וקבלת האחר כשווה.

עולם שקרי: סמים – אסור. סיגריות עם פרסומות של אזהרות חמורות – מותר. בעיתון על עמוד שלם פרסומת לסיגריות עם אזהרות בגדול: "כל סיגריה מכניסה 43 חומרים מסרטנים לגופך"; "סיגריות גורמות לשבץ מוחי ולמחלות לב"; "מחקרים רפואיים קובעים כי עישון בזמן הריון מסכן את העובר שלך". ועם כל זאת, אנשים ממשיכים לעשן ולסכן לא רק את עצמם, אלא גם את בני משפחתם בעשן הסיגריות הרעיל.

***

מצד אחד, אנשי דת בכל הדתות אסרו באיסורים חמורים קיום יחסי מין עם נשים אחרות, ומצד שני הם מקבלים כמובן מאליו גניקולוגים גברים. כך מאפשרים הגברים לעצמם שליטה על הנשים בעודם חסרי הבנה אודות הרגשת האשה בלידה או במצבים נשיים אחרים, פיסיים או נפשיים.

החברה הגברית המציאה תוארים כגון פרופסור, דוקטור, דירקטור וכו' והם מכבדים את הפרסונה בהתאם. לדירקטור/מנהל יש מזכירה לשרתו ולבצע עבורו את העבודה הקשה. מנהלים אחרים שולטים בבתי חרושת בהם עובדים פועלים רבים ליד מכונות מכאניות בשכר נמוך. המנהל כלל אינו מוטרד ממצבם הקשה ואינו חושב לשנות את תנאיהם למען יהיו מאושרים.

כדי להשקיט את מצפונם המציאו הגברים תוארים גם לאנשי רוח, כגון רבנים, כוהנים, נזירים, שליחים, קבליסטים, קדושים, צדיקים וכדומה. אך כיצד יכול אדם להיות קדוש באמת כשהוא צמוד לתוארו, לחסידיו, לספריו ולפירושיו?

כיצד יכול הקדוש, כגון רב, אימאם או כוהן פרוטסטנטי, שלא לראות שהוא תלוי באשתו להישגיו הרוחניים, לפי שהיא דואגת לצרכיו ולצורכי הבית ומניחה לו לשבת ולמודט/לקרוא/לכתוב? כיצד יכול הקדוש לא לראות שאותה חברה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה מנשלת את אשתו ונשים אחרות מזכותן להיות שוות לגברים?

כיצד יכול קדוש לקבל עיוות זה באופן אנוכי מבלי לראות שאשתו היא השותפה שלו להתעלות ובלעדיה הוא יתמוטט ויפול?

לו היה קדוש אמיתי היה נרתע מיד מזיוף שקרי זה. אם אינו רואה שלבחור רק צד אחד של המטבע הוא בלתי אפשרי ואף טעות גדולה, אזי לעולם לא יגיע לראיה צלולה.

מטעמים דומים הומצאו גיבורי-על, כגון סופרמן וספיידרמן המצילים את העולם על ידי הריגת הפושעים. כל אלה נובעים ממצב של חולשה ופחד. תמיד האחריות מועברת לכוחות-על להצלת הכוחות הנחותים, דבר המבטא חוסר אמונה ביכולות האנושיות להתעלות אל מעבר לנגלה.

 

המדענים צמצמו את העולם למעבדה בה הם משתמשים במכשירים כדי "לראות" את העולם. בעודם שקועים במחקריהם העולם זורם וחולף מול עיניהם הסומות.

בחברה המודרנית מקבלים כל אדם ללימודי דת וחול, כולל מדעים. כתוצאה מכך, הבוגרים אינם בשלים מבחינה אישית להפנים את מה שלמדו לתוך חיי היומיום והם רואים את יעדם כתחרות אינסופית באחרים. זו הסיבה שהחברה מייצרת אנשי-דת קשי-לב ואנשי עסקים ופוליטיקאים חסרי לב ושקרנים..

*

אנו רואים בבירור כיצד צורת החיים השלטת הורסת את הגברים. די לראות צעירים מאבדים את מרבית שיער ראשם ומגדלים כרס כתוצאה מאכילת מזון לא בריא, ומזניחים את הופעתם החיצונית. הגברים השתלטו על המטבח והמציאו מחדש את השף הממציא מזונות המושכים את העין אך הינם חסרי ערך להזנת הגוף. בבית האשה היא המבשלת.

הגבר נולד עם כוח פיסי רב בהשוואה לאשה ותפקידו הוא להפעיל כוח זה למחייתו, כגון בעבודת השדה, בזריעה, בשתילה ובקציר; בחטיבת עצים לבניין בתים וריהוטם. כל החגים בנויים על אירועי השנה. כאשר מהפכים את הסדר, למשל ביהדות האורתודוכסית, הגברים יושבים כל היום ולומדים בישיבה והאשה עובדת בבית ובחוץ לתמוך בהם. דבר דומה קורה עם העובדים במשרדים היושבים מרבית היום סגורים בין ארבעה כתלים עם אור מלאכותי ואוכלים ג'אנק פוד. בתוך שנים ספורות הם נראים מבוגרים מגילם ומפתחים מחלות.

 

המצאה של פאבים, מועדוני לילה, בתי קזינו וכדומה – מקומות שאשה לא הולכת אליהם לבדה, אבל קיומם מעניק לגברים גושפנקה להשתכר ולבזבז כספים באופן לא ראוי מבלי להיות מגונים. הם גם המציאו מזון זבל ההורס את בריאותם ומקצר את חייהם וחיי בני משפחתם.

אין בנמצא אפילו המצאה אחת הבנויה על נתינה, כלומר, דבר מוסף. כל ההמצאות נועדו אך ורק להגברת הכוח כדי לינוק יותר ויותר.

די לראות את המכונות שהומצאו למן הקטנה ועד לגדולה ביותר, שכולן מופעלות ברעש גדול המונע מהאוזניים לשמוע את לחישת הרוח, את שירת הטל, את הריקוד האינסופי של הטבע ההרמוני ובכך הם מחמיצים את ההזמנה להצטרף ולהרגיש כעננים. רק הנשמה שומעת את קול הדממה והיא דוחקת בפרסונה להשליך את הקביים ולהאמין אמונה שלמה בנשמה שרק היא מסוגלת להעלות את האוצר החבוי בתוכנו.

***

איננו רואים כלל את האשה וערכיה האמיתיים בחיים – לא בחברה המודרנית במערב ולא בחברות העולם השלישי, לפי שכולן נתונות לשליטה גברית. מה שאנו רואים זו השתקפות הדמות הגברית באשה, כגון בפוליטיקה כאשר מצפים ממנה להיות "אשת ברזל", "חזקה", גברית. פוליטיקאיות מסתירות את עדינותן, את אמהותן ואת יופיין תחת מעטה של גסות, אטימות ומלים שקריות.

איננו רואים כלל את דמותה האמיתית של האשה ללא ההגבלות והאיסורים שהוטלו עליה בידי הגברים. זה בולט במיוחד ברוחניות. בשעה שנשים נוטות יותר לצד הרוחני הנקי והטהור שמעבר לאיסורים, הגברים מעדיפים יותר תרגילים ואיסורים פיסיים, כגון בגדים מיוחדים, טבילות, צומות, תפילות, למודט, טקסיות ובמיוחד הערצת צדיקים/קדושים וקבריהם, כולל הענקת תואר קדוש/צדיק בחייהם ואחרי מותם.

ההיסטוריה יודעת שמלכות הביאו לעמן "תור זהב" (אליזבט ה-I באנגליה, שלומציון המלכה בממלכת יהודה), בשעה שמלכים הטביעו את עמם ועמים אחרים בנהרות דם ובמלחמות מיותרות (אלכסנדר ינאי ביהודה, נפוליאון בצרפת, היטלר בגרמניה). נשים לא יצאו למלחמות כיבושים. בטבע אין לראות כלל מלחמת חורמה של המונים הטובחים אלה באלה. בטבע זה נעשה אחד על אחד ואפילו הטורפים מתמקדים על בעל-חי בודד.

נשים אינן זקוקות לכוח פיסי משום שכוחן הרוחני חזק יותר. דבורה הנביאה ישבה תחת התומר ושפטה את בני ישראל (שופטים, ד, ד-ה):

ודבורה אשה נביאה, אשת לפידות--היא שפטה את-ישראל, בעת ההיא.  הוהיא יושבת תחת-תמר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל--בהר אפרים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט. 

היא הנהיגה את מלחמת הניצחון נגד סיסרא. אליה באו הגברים לבקש את הנהגתה ועזרתה, ודבורה לא היתה "אשת ברזל", אלא עדינה כיאה לנביאה המתבטאת בשירה.

ח ויאמר אליה ברק, אם-תלכי עמי והלכתי; ואם-לא תלכי עמי, לא אלך (שם ד, ח).

חולדה הנביאה ישבה במקדש ולימדה. אליה באו לבקש עצה בקשר לזיהוי ספר תורה קדום שנמצא (מל"ב כב, יד):

  ידוילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה, אל-חלדה הנביאה אשת שלם בן-תקוה בן-חרחס שמר הבגדים, והיא ישבת בירושלם, במשנה; וידברו, אליה. 

עדינות הנביאות עומדת בניגוד חריף לקשיחות הנביאים, כגון שמואל, אליהו ואלישע, שלא היססו להרוג ולשרוף אחרים חרף הצו "לא תרצח"; או שהתאוננו על מר גורלם, כירמיהו (יר' טו, י):

אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני

***

הדוגמא הטובה ביותר לצורך לאחד את ההיבטים הגבריים והנשיים כדי להשיג איזון הן הצגות הדראג קווין/דראג קינג המושכות קהל רב. כאן הגבר מסווה עצמו כאשה והאשה מסווה עצמה כגבר – לא רק על ידי בגדי המין האחר אלא בתנועות גוף ייחודיות, בקול נשי-גברי וכד', כך שהצופים מאמינים שלפניהם גבר/אשה אמיתיים. השאלה היא: מה בדיוק רואים הצופים? האין הם רואים את דמותם משתקפת אליהם? כלומר, ההיבט שהסתירו כדי שלא לראותו או להניח לאחרים לראותו? האין זה הזמן לחשוף את העצמי האמיתי בגלוי?

"ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" (בראשית א, כז)

אי האפשרות להפריד ניגודים מצביעה על אחדותם ושלמותם. כל ניסיון לפעול על פי ניגוד אחד ולהתעלם ממשלימו יותיר כל מעשה או הישג בחסר גדול ובתחושת החמצה. הנוהג לפעול על ידי העדפת צד אחד והתעלמות מן הצד המשלים גורם לחוסר יכולת לראות את שני צידי המטבע הפעילים בכל רגע ובכל מקום. קוצר ראות זה המונע את ראיית ההיבטים הבלתי נמנעים של האחדות מאלץ את בני האדם, מחוסר אלטרנטיבה אחרת, להשתמש במספר הולך וגדל של קביים במטרה להתאזן, ולכן השינוי היחיד האפשרי הוא חיצוני וארעי.

 

 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב