מלאכת החינוך היא תהליך. מטרתו, עיצוב ושיפור האדם. לכן ומשום כך חשוב שהחינוך יהיה יותר רב תחומי. אפשרי בהחלט שילד/אדם, יתחבר לשני תחומים שהם לכאורה מנוגדים זה לזה, זה יהפוך אותו לבעל ידע רחב יותר, ייתן לא פרספקטיבות רחבות שיעזרו לו לבנות ולנהל את עצמו.
רב תחומיות ((multidisciplinary, זה השילוב של כמה נושאים יחד כדי להציג רעיון מסוים, או לגבש אותו. רב תחומי, הוא פחות ממוקד מעצם הווייתו, ולכן יש מי שישפוט אותו על חוסר מקצועיות והתמקצעות, אך מאידך הוא דיסציפלינה שבה אנשים יכולים לשלב ידע, יכולות, רעיונות שבאים מכיוונים שונים .
חשוב שהרב תחומיות תהיה במחשבה של קובעי מדיניות החינוך, כי אנחנו פותחים לתלמידים אופציות, כי יש בזה חיבור לאחר, כי יש בו אסוציאציות, מעוף, חוסר קבעון מחשבתי, שימוש בעולם דימויים רחב, כי זה משמר את הסקרנות.
במקביל, חייבים לשמר את לימודי הרוח בבתי הספר, באוניברסיטאות, במכללות, כי מדעי הרוח מפתחים את המחשבה, היצירתיות, הדמיון, נותנים מעוף לאדם, חופש פעולה. חשוב לזכור כי למדעי הרוח אין לובי חזק בעולם האקדמי , כי הם אינם משרתים ערכים כלכלים, הישגיים, תחרותיים שהעולם הקפיטליסטי, התחרותי מורכב מהם.
הדרך לרכישת תעודה אקדמית, הרבה יותר סלולה בעידן שלנו, יש אין ספור מכללות במידה ולא התקבלת לאוניברסיטה. אך עם רכישת התואר הנכסף מתחיל למעשה המבחן האמתי, אתה ניצב בתחרות, אתה לפעמים טוב בין טובים, או מתחרה על אותו מקום, ובשלב זה הכלים הרב תחומים יעזרו לך להתמודד עם האתגר.
אם נבחן את העולם האקדמי נוכל לראות כי יש תכניות רב תחומיות מכול אותן סיבות שמניתי חשוב לציין כמי "שישרוד " בעתיד ומי שיצליח הם האנשים עם הרעיונות, היצירתיים , לא מי שהוא "העתק" של מישהו או משהו אחר.
אז כיצד זה מתחבר לעולם החינוך, בית הספר, הגן ? פשוט מאוד, שינוי בתפיסה, הבנה, בחינה של מגמות, טרנדים, להבין לאן הרוח לוקחת אותנו, כי היא בהחלט לוקחת את כולנו גם מבלי שנרגיש .
גן הילדים הוא המדרגה הראשונה בסולם מסגרת החינוך הפורמלית ולכן הפוקוס הוא עליה.
דרך העשייה בגן צריכה להיות רחבה יותר מאפשרת, מקדמת , לא "מנרמלת" מלשון נורמה. כי הנורמה לא מחדשת שום דבר, היא מקבעת, היא משאירה אותנו באותו מקום. ההצלחות הגדולות בעולם היו של אנשים ששברו מוסכות הלכו נגד הזרם, והביאו רעיון חדש.
איך זה פועל הלכה למעשה בגן? . במבנה, בארגון, בסדר היום, באפשרויות בחירה, באווירה בגן, בשיח (ז"א האם יש מתן לגיטימציה לרעיונות חדשים, האם הקול שלי נשמע (של הילד).
הכול בתוך מסגרת מאוד ברורה של חוקים וגבולות ואכיפתם - שמטרתם שמירה על חופש. החופש שלי, החופש של האחר.
ואם נחזיר את הדיון למערכת החינוך כולה, מערכת חינוך אמורה להכין את התלמיד לעולם העתידי. אך מערכת חינוך שמרנית, המאפשרת ניידות רק לאנשים שיש להם אותו "צבע" (לא במובן הגזעי),אלה שיש להם אותן אמירות, אותן מחשבות , אותו כיוון, חוטאת למטרה.
לעיתים נראה כי העולם בחוץ רץ קדימה , והמערכת נאבקת עם עצמה, מתאמצת, היא מקרטעת אחרי טרנדים, או מגמות. טרנדים באים וחולפים מן העולם, ומגמה היא סוג של שינוי שאנו מזהים. אי אפשר להתעלם גם מטרנדים, ובטח שלו ממגמות.
ולכן חשוב שכל אחד ישאל את עצמו, היכן הוא נמצא בתוך המערך הכללי? מהי עמדתו?
זוהי פדגוגיה ביקורתית, חינוך הומני דמוקרטי חופש שנמצא בתוך גבולות מאוד ברורים, שמקדם ואינו עוצר.
בהצלחה
מומחית בחינוך לגיל הרך Med חינוך רב תחומי מרצה לגיל הרך מנחת הורים ע"פ שיטת אדלר
