להבהיר לך את תמונת החיים
מי צודק?
הפלסטינאי שטוען כי אדמת ארץ ישראל שייכת לפלסטין, או הישראלי שטוען כי היא שייכת לישראל?
ומי צודק – האדם המאמין כי יש לאסור על נישואים חד מיניים, או האדם המאמין כי יש לאפשר אותם?
אז מי צודק??
נתחיל מההתחלה. לכולנו יש חמישה חושים: ריח, טעם, חישה, שמיעה, וראיה.
בכל רגע נתון המוח שלנו נחשף דרך חמשת החושים ל14 מיליון פיסות מידע. פיסות מידע הן כל מה שבא באינטראקציה עם חמשת החושים במציאות שלנו. לדוגמא: הצליל של הנשימה שלך, הרוק שיש לך בפה, הדף שאתה רואה מולך, מה שאתה בא איתו במגע והריח של האוויר היכן שאתה נמצא.
פיסת מידע נקראת "ביט".
מה הבעיה בסיפור?
המוח המודע שלנו לא מסוגל להתמודד עם כל המידע הזה.
תארו לכם שהייתם צריכים להבחין בכל הדברים שמתרחשים בכל רגע נתון בו זמנית. נניח ואתם בקניון, תארו לכם שהייתם שמים לב לכל המנורות, לתקרה, להריח את כל הריחות מסביב, להקשיב לכל האנשים, לשמוע את כל השיחות של האנשים, את הרעשים של המזגנים ועוד ועוד ועוד.
וואו!
היינו משתגעים מאחר ואנחנו לא מסוגלים לקלוט את הכל בו זמנית.
נדרשת לנו מערכת פילטרים מתוחכמת שתסנן לנו את כל הדברים האלה, כי 14 מיליון פיסות מידע זה טירוף!
ודאי לא שמתם לב לבוהן ברגל שמאל שלכם עד לרגע זה.
אתם עכשיו מבחינים בה או מרגישים אותה, מאחר ומיקדתי את תשומת לבכם בה.
לא שמתם לב אליה כי קיים אצלכם פילטר במוח שאומר לכם: "חבר, עזוב את זה עכשיו, זה לא רלוונטי לך".
אנחנו לא צריכים את כל הפיסות מידע שנקלטות על ידי החושים שלנו.
אני לא צריך להרגיש את הבוהן ברגל שמאל, את הדם הזורם בגוף, אני לא צריך להקשיב לכל הרעשים ברקע בו זמנית.
לכן ה14 מיליון ביטים הללו עוברים סינון קפדני על ידי 3 פילטרים שנקראים: עיוות, השמטה והכללה.
אלו שלושה פילטרים שמשאירים אותי מ14 מיליון ביטים, ל 134!
המוח המודע קולט 134 פיסות מידע בכל רגע נתון לאחר הסינון של שלושת המערכות הללו.
אם נגיד את האמת, הן מצוינות לנו.
למה?
כי בעזרת מערכת ההשמטה נניח, אני מסוגל להתמקד בדברים שאני מחליט שחשובים לי.
אם לא הבחנתם בבוהן שמאל שלכם עד לרגע זה, זה מאחר וזה לא רלוונטי לכם.
בשביל מה אתה צריך להתרכז בבוהן שמאל שלך בזמן שאתה קורא את הדף הזה?
אך מה הבעיה?
לפעמים אנחנו משמיטים פרטים מאוד רלוונטיים.
לדוגמא, בקיץ האחרון הגיעו לבקר בארץ שני עובדים של חברת מחשבים כלשהי שבו חבר שלי עובד.
בזמן ביקורם התרחש מצבע "צוק איתן".
שני העובדים האלו היו בלשון המעטה "שונאי ישראל", ובזמן ארוחת צהריים עם חברי, הם נתנו לו את כל הסיבות מדוע ישראל היא "האכזרית" מבין שני הכוחות, ישראל וחמאס.
באורח פלא, בדיוק בזמן שהם דיברו על מי ה"טובים" ומי ה"רעים", מולם בטלוויזיה שודרה כתבה ובה סופר כי ישראל מספקת ברגעים אלו סיוע הומניטרי ובו עשרות משאיות של מזון ותרופות שדרכם מישראל לתושבי הרצועה.
לאחר מספר דקות של הארוחה, הכתבה הוחלפה לכתבה אחרת, שבה תואר מטוסי חיל האוויר מפציצים בית ספר ברצועה, ובאותה פגיעה נהרגו מספר רב של אזרחים פלסטינאים.
"אתה רואה?! תראה איזה אכזרים אתם הישראלים! למה אתם לא עוזבים אותם בשקט??"
חברי היה המום.
"מה? מה אתה רציני?? הרגע היתה כתבה של 10 דקות שהראתה איך ישראל מספקת סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה! לא ראית??" שאל חברי את אחד המבקרים.
"לא. לא ראיתי." ענה המבקר.
"מה לא ראית? זה הרגע היה מול העיניים שלך 10 דק!" ענה חברי ברוגז.
מה שקרה הוא שהמבקר פשוט השמיט את המידע שנקלט מהטלוויזיה אל חוש הראיה שלו, וכלל לא התייחס אליו.
הכללה, פירושה "להכליל" דברים מסויימים לאותה קטגוריה. זה מאפשר לי לא ללמוד דברים שאני כבר יודע. לדוגמא, אם למדתי יום אחד שגזע עם ענפים ועלים זה – "עץ", אז אני לא צריך לשאול כל פעם שאני רואה גזה עם ענפים ועלים – "וואו.. ומה זה?" כנ''ל לגבי כל דבר.. ספר, טלוויזיה, כסאות וכול'.
מה הבעיה?
אנחנו מכלילים הרבה פעמים את הדברים השליליים שקרו לנו בעבר, ושקוראים לנו בהווה!
זו טרגדיה אחת גדולה לראות מישהו שנכשל במבחן 2,3 פעמים והכליל את כל היכולות למידה שלו ב"אני תמיד נכשל".
יש לי ידידה שסיפרה לי לא מזמן שהיא יצאה עם מישהו במשך שנה וחצי, וגילתה שהוא בגד בה. כשהיא הזכירה לי את זה בעוד יורדות לה דמעות מעיניה, היא אמרה שזה כבר פעם שניה שזה קורה לה, וש"כל הגברים בוגדים."
"איך אני יכולה להיכנס לקשר אם כל הגברים הם בוגדים??".
היא הכלילה שני מקרים שקרו לה לכל גבר חדש שפגשה, והגיע לפגישה איתם עם אמונה מוקדמת שכל הגברים בוגדים, ולכן לא הצליחה לפתח מערכת יחסים חדשה עד שהסירה מעליה את אותה אמונה.
לכן הכללה יכולה להיות יעילה ולא יעילה.
אם אני כל הזמן נכשל, למה שאנסה שוב? הרי אני כל הזמן נכשל!
עיוות זה גם דבר נהדר.
אני יכול לראות דברים שונים מהמציאות.
אני יכול להמציא דברים. סטיב ג'ובס ראה אייפון, ואמר: "וואו, ומה היה קורא אם המסך היה אפילו גדול יותר?" ובום – הומצא ה'טאבלט'.
לעיתים קרובות קורה שאנחנו לוקחים את המציאות ומעוותים אותה על פי אמונותינו.
ישנו סיפור על שני אנשים שנסעו לדרום אפריקה במטרה להקים עסק נעליים.
האדם הראשון הגיע, ראה את כל האנשים בדרום אפריקה בלי נעליים ואמר: "מה? אני לא מאמין איזה בזבוז שהביאו אותי לפה! אין פה לאף אחד נעליים! איך יש לי סיכוי למכור אם אין כאן ביקוש בכלל?".
האדם השני הגיע לדרום אפריקה, ראה שכל האנשים בלי נעליים ואמר: "וואו! איזו הזדמנות! אין כאן לאף אחד נעליים, אין לי מתחרים! אני הולך לכבוש כאן את כל השוק!".
שני האנשים הגיעו לאותה סיטואציה ועיוותו אותה בצורה שונה, על פי ה"מפה" שלהם.
לכולנו יש 3 פילטרים. וכל אחד נשאר עם 134 ביטים. רוב התקיעויות של אנשים בחיים, הם שהם עושים עיוות, הכללה והשמטה במקומות הלא נכונים.
אדם בעל עודף משקל עלול להכליל ולהגיד: "כל האוכל הבריא לא טעים".
אדם שנכשל בזוגיות עלול להגיד: "אין אף אחת שהיא בטעם שלי".
השאלה המעניינת היא, איך המוח יודע את מה, ועל פי מה, לעוות להכליל ולהשמיט?
אז התשובה היא כזאת: יש לנו במוח, 2 מנגנונים.
אחד, נקרא לו "החלק המאמין".
השני, נקרא לו "החלק המוכיח".
התפקיד של החלק המאמין – הוא להאמין.
התפקיד של החלק המוכיח הוא, להוכיח שחלק המאמין הוא צודק!
אותם מבקרים מהחברה של חברי שהגיעו מחו"ל, עיוותו הכלילו והשמיטו את המציאות על פי מערכת האמונות שלהם, שאומרת: "ישראל היא האכזרית מבין שני הכוחות", ולכן החלק ה"מוכיח" שלהם מצא את כל הסיבות לכך שיאמת את אמונתם.
לא סתם הנרי פורד אמר " אם אתה מאמין שאתה יכול, אתה צודק. אם אתה מאמין שאתה לא יכול, אתה גם צודק."
כל אדם יעוות, ישמיט ויכליל את המציאות בהתאם לאמונות שלו.
החלק המוכיח בך "יוכיח" לך שאתה צודק על ידי הצגה של טיעונים שונים שמצדיקות את אמונתך.
אם אני מאמין שאין לי סיכוי להרזות, אני יעוות ישמיט ויכליל בהתאם לאמונה הזו!
אני עלול להגיד: "ספורט זה דבר שעושה נזק לגב, ויש לי כאבים בכל הגוף, כל האכול הבריא מגעיל, נו מה אני חי כולה פעם אחת!"
אדם המאמין כי אין לו סיכוי לסיים טירונות של יחידה מיוחדת בצבא יהיה צודק, כי הוא ימצא את כל הסיבות לכך שהוא יהיה צודק. הוא עלול להגיד: "אין מצב שאוכל לישון כל כך קצת, ללכת כל כך הרבה עם כל המשקלים האלה ולא לראות כמעט את הבית.. אין מצב!"
זאת הסיבה שבמציאות, אין דבר שהוא טוב או רע, אלא יש התרחשות שהתרחשה, ואת אותה התרחשות אני מפרש על פי מפת המציאות שלי.
אם פיטרו אותי מהעבודה, אני עלול להשמיט, לעוות ולהכיל בצורה כזו שתוכיח לי כי הפיטורים הם הזדמנות למצוא משהו שאני יותר מתחבר עליו ויותר אוהב.
אני גם יכול להשמיט לעוות ולהכליל בצורה כזו שתוכיח לי כי הפיטורים מראים לי עד כמה אני אדם כושל ומפסידן בלי עתיד.
הפיטורים הם לא בהכרח אירוע טוב או רע, אלא פשוט משהו שקרה.
איך שאני מפרש אותם ב"מפת המציאות שלי" היא זו שתקבע האם זה אירוע "טוב" או "רע".
במציאות, מלחמה היא פשוט, מלחמה.
אדם אחד יגיד שהיא הכרחית, בעוד שאחר יטען שהיא לא הכרחית.
אותו דבר כנ''ל לגבי הפסד/ניצחון של קבוצת ספורט כלשהי.
אם מכבי תל אביב ניצחה בגמר היורוליג ואשאל אוהד ברצלונה: "זה אירוע טוב או רע?"
הוא ודאי יענה: "ברור שזה רע!"
אם לאחר מכן אלך לאוהד מכבי ואשאל: "זה אירוע טוב או רע?" הוא ודאי יענה לי: "ברור שזה טוב!"
אז מי צודק??
במציאות, קרה משהו מסוים – ניצחון מכבי תל אביב בגמר היורוליג. אך שני אנשים רואים את ההתרחשות הזו בדרכים שונות.
הדרכים הללו, נקבעו על פי מערכות ההשמטה, ההכללה והעיוות הקיימות בכל אחד מאיתנו.
ונחוזר כעת לשאלה בראש הפרק: מי צודק? הפלסטינאי או הישראלי?
על פי פרק זה, הבנו שכל אחד מהם צודק, כי כל אחד מהם יעוות, יכליל וישמיט בהתאם לאמונה שלו!
לכל אחד יהיה את החלק המאמין שיטען: "ישראל צודקת" או "פלסטין צודקת" והחלק ה"מוכיח" שבהם יספק את כל ההוכחות מדוע הוא הוא זה שצודק.
אחד יגיד: "זה כתוב בתורה".
השני יגיד: "אנחנו היינו כאן קודם".
וכן הלאה וכן הלאה..
לסיכום, כל המציאות שאדם חווה אינה אלא עיוות הכללה והשמטה של 14 מיליון פיסות מידע ל134 הרלוונטיות אליו ביותר.
אולי המציאות שאתה חווה היא בכלל לא המציאות האמיתית?
אולי אתה מכליל משמיט ומעוות את המציאות על פי אמונות שכבר לא רלוונטיות לך?
אולי הגיע הזמן לעצב מפת מציאות חדשה?
מועילה יותר?
חיובית יותר?
מה שיפה במוח שלנו הוא שאנחנו מסוגלים לקבוע את מפת המציאות שלנו בעצמנו.
ייתכן והאמנת כי ההורים שלך, או הסביבה שלך היא הקובעת את מה שתאמין בו, אך אין זה אלא רחוק מהמציאות.
אולי הגיעה הזמן לעוות, להכליל ולהשמיט את המציאות שלך בדרך שתעזור לך להקדם בפול גז קדימה, ולא להסתובב בכבישי החיים על ניוטרל.
