למה את סובלת? 

למה אתם סובלים???

 שניםהתנגדתי למציאות של הסבל, לא הסכמתי למציאות הזו ,שיש דבר כזה שנקרא: סבל. למה?למה אי אפשר שכולם יהיו עשירים, בריאים,חכמים, מצליחים, יפים, אהובים , שמחים?

כשקראתי מאמרים על כך, שצריך להתיחס לקושי כאתגר, התקוממתי בליבי וחשבתי: מה זה משנה איך אקרא לקושי? קושי הוא קושי ואני שונאת קשיים!

 אפילו כעסתי בליבי על אלוקים, למה הוא עושה בעולמו סבל וקשיים?

 אך הקשיים ורגעי הסבל שלי  "באופן מפתיע"המשיכו על אף ולמרות התנגדותי,

הכנסתי את הראש לבור/למיטה/לחלון/לעיתון, אך הסבל לא פסק.

לא הייתה לי ברירה, נאלצתי להכנע לקושי ולסבל ולשאול את הקושי : למה באת אלי? מה אתה רוצה ממני? מה אני אמורה לעשות איתך? (מתוך הנחה שאלוקים לא הביא לי את הסבל הזה כדי להתעלל בי, אלא כדי שאצמח ממנו.)

כשהסכמתי להקשיב לסבל והפסקתי להתנגד אליו, שמעתי תשובות מדהימות , שמעתי את הסבל אומר לי: אני כאן כדי להעביר לך שיעור, כדי להזיז אותך למקום טוב יותר, כדי שאחריו תהי אשה שמחה יותר, חזקה יותר , שלווה יותר.

אבל שוב התנגדתי ואמרתי : למה , למה אתה מלמד אותי בדרך של קושי למה אתה לא יכול להצמיח אותי בכיף בהנאה? אבל הסבל ענה לי: שכרגע אני זזה רק בצורה הזו, ויגיעו ימים שאני עוד  אגיד לו תודה.

אז שוב נכנעתי ושאלתי אותו: מה השעור שאני צריכה ללמוד מהסבל הזה?

וכל פעם התשובות היו שונות, אך תמיד הם היו מדריכם אותי לעבודה אישית שאני צריכה לעשות עם עצמי, לפעמים זה היה, תלמדי להגיד לא! / או תלמדי לבקש עזרה! תלמדי לכבד את עצמך , בלי תלות באישורים מהחברה/ תפסיקי לדאוג לאחרים ולהזניח את עצמך וכו'

כעשיתי את הש.ב שהסבל הורה לי, בדר"כ הסבל נעלם, הסבל הגיע רק ללמד אותי והלך , לרב עם כל הכאב אף הודיתי לאלוקים שנתן לי את הקושי הזה , כי היום אני חזקה יותר, עוצמתית יותר ומאושרת יותר.

אז בפעם הבאה שאתם חווים קושי /סבל , שאלו את עצמכם : מה השעור שאתם יכולים ללמוד ממנו? איך אתם יכולים דווקא לצמוח מהקושי? אל תתנגדו, אל תתמרמרו, תחשבו מה השיעור שלכם , ותצאו גדולים יותר, מאושרים יותר, חזקים יותר, עוצמתיים כמו שאתם באמת.כי תמיד מעבר לדלת של הכאב מחכה לכם אוצר!