קרבה אינטימית או יחסי אישות?!? 

קרבה אינטימית או יחסי אישות?!?

אחד הנושאים המהווים עילה לקונפליקט זוגי הוא היחס השונה שיש לבני זוג בקשר לאינטימיות. אמנם רבות נכתב בנושא אך ברצוני לשתף אתכם בסיפור מחדר הטיפול ובתובנות שהשגתי בעקבות מקרה זה.

הגיע אלי זוג במצוקה גדולה. לאחר שירדו המחסומים, הזוג שיתף אותי בתחושה המאוד קשה שיש להם מהקרבה האינטימית.

לא הקושי הפרקטי היווה בעיה, אלא התחושות ששני בני הזוג יוצאים איתם מתוך קרבה אינטימית לא משאירים בהם רצון כלשהו לרצות שוב.

מטבע הדברים הנושא הוא רגיש במיוחד ומצריך אווירה של בטחון מרבי לשני בני הזוג בכדי לפתוח את הלב הסגור.

האישה חשה רק בתחושת הקרבה עד כדי כך שלאחר שהם מסיימים להתייחד הוא מפנה גבו. האישה מרגישה כל כך בודדה .

לעומתה האיש חש שלא משנה כמה יתאמץ לרצות את אשתו עדין התחושה היא שהוא לא מספיק טוב והוא לא יוכל להצליח לשמח אותה.

המצב הלך והחמיר עד כדי כך שכזוג הפסיקו כמעט לחלוטין לחיות בקרבה זה עם זו.

לאחר שהקשבתי לעצמת הכאב הבנתי שעיקר הבעיה היא בפער ביחס של בני הזוג לעצם המושג  קרבה. הפער הזה הקרין על רבדים שונים ונוספים בחיים הזוגיים.

נדמה להרבה אנשים שהפער הוא פער מובנה בגלל השוני המגדרי בין נשים וגברים. לעניות דעתי בוודאי יש השפעה לשוני המגדרי אך יש משקל יותר גדול לעצם היות אנשים שונים עם רקע תרבותי שונה ביחס למושג קרבה.

התפיסה השכיחה בעולם מתייחסת לקרבה כצורך אנושי כמו שיש צרכים אחרים. אך היהדות רואה את הקרבה כמשהו אחר לגמרי. ביהדות קרבה אינטימית נקראת "יחסי אישות".

יחסי אישות מלשון אישיות.

ביחסים הללו נחשף קומת האישיות של האדם.

מה מאפשר את אותה הקרבה?

קרבה כמו הזוגיות בכלל, מתאפשרת כשיש כנות ותחושת בטחון בין בני זוג. אם בני זוג אינם חשים בטוחים האחד בחברת רעהו אין שום סיכוי לפתח יחסי קרבה. כאשר האדם מרגיש שמכילים אותו, מכירים את צרכיו, הוא חש בטוח.

היבט נוסף לקרבה זו העובדה שאדם חש קרוב למי שהוא יכול לתת מעצמו –מעצמותו.

באגרת הקודש לרמב"ן (רבי משה בן נחמן אחד מגדולי הוגי הדעות היהודים בימי הביניים), בהדרכותיו, הוא מעיר שאחד היסודות ליחסי קרבה זה קירוב הדעת בין בני הזוג.

מה שמביא לידי קירוב ואינטימיות זו הבנה שמעשי הקרבה באים כדי לעשות חסד עם השני, להעניק ולא לקחת. האדם לא בא כדי לכבוש את השני כדרך בעלי החיים אלא להעניק לו את עצמו ועצמיותו.

קרבה פיזית ואינטימיות נתפסים אצל כל אחד אחרת. לאחד נעים להרגיש קרוב למישהו ולשני זה קצת יותר קשה ופחות נעים. הן בהקשר התרבותי. לאחד קרבה אינטימית קשורה למושגים של זולות פריצות וכד' ולשני זה קשור למושגים של אהבה וחיבה.

ככל שבן הזוג מכיר ויודע את הרקע, המכלול ממנו מגיע בן הזוג הא יכול להתאים את עצמו ולתת לבן זוגו את הביטחון והפתיחות הנצרכים בכדי שהקרבה יחשפו את האישיות המשותפת שלהם.

נחזור לזוג מחדר הטיפול...

השלב הראשון שנקטתי היה ללמוד מה אומר המושג קרבה לכל אחד מבני הזוג. כאשר בן הזוג השני מקשיב קשב רב. ככל שנחשף המקום בו כל אחד מבני הזוג היה ביחס למושג קרבה ואינטימיות התרחש דבר מופלא בעיני.

פתאום כל אחד מבני הזוג הבין שלשני יש קושי במקום שהוא לא חשב ולא תאר שקשה לו. פתאום כל אחד הבין שקרבה זה לא דבר מובן מאליו, שכל מה שצריך לדעת אלו הן פרטים טכניים. התגלה לשניהם שהמושג קרבה כולל בתוכו תחום רחב יותר מאשר סיפוק פיזי.

הגילוי הזה גרם להערכה גדולה מכל אחד מבני הזוג למאמץ שבן הזוג משקיע בעצם המוכנות ליחסי אישות.

ההוקרה וההערכה ההדדית יצרה קרבה מאוד גדולה ותחושת בטחון בין בני הזוג ופתחה עידן חדש של שיח זוגי.

התוצאה הייתה התחדשות ולמידה של שני בני הזוג כך שקרבה לא הייתה מושג מאיים ומודחק אלא מקום מרגש ומקרבה.

מהסיפור הזה למדתי כמה חשוב להדריך זוגות. כשמגיעים לנושא של קרבה צריך להתרומם מעבר לצדדים הפרקטים למבט יותר רחב. ללמוד כל אחד את בן זוגו מאין הוא בא ביחס לנושא האינטימי בזוגיות. כדי להעריך את ההקרבה שהוא עושה, כדי להתקרב אליו. כך הוא יכול להתמלא בהערכה ובהוקרה. להבין שזה לא מובן מאליו שבן זוגו נהנה מקרבתו ורק כך אפשר להגיע ולחשוף את האישות - האישיות. רק כך אפשר להרגיש בטחון הדדי ולהגיע לתיאום הנדרש.

לסיכום קרבה היא לא מעשה אלא היא שיח המביא לידי מעשה...