הסברו של כוח הכבידה על פי המודל המוצע
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הסברו של כוח הכבידה על פי המודל המוצע 

מאת    [ 27/01/2015 ]
מילים במאמר: 3738   [ נצפה 2065 פעמים ]

 
 

הסבר כוח הכבידה

All truth passes through three stages. First, it is ridiculed. Second, it is violently opposed. Third, it is accepted as being self-evident.

Arthur Schopenhauer

לאחרונה פרסמתי את הספר "צל האטום" באתר "מנדלי מוכר ספרים אלקטרוניים". נראה לי שלעת עתה לא רבים עיינו עדיין בספר. התגובות אליהן נחשפתי עד כה  נעו בין עניין מסוים מהול בספקנות לבין זלזול מופגן וראיית התיאוריה כמגוחכת. האמת היא שלא ציפיתי לתגובות שונות  מכך שכן התיאוריה המוצעת מציעה שינוי מהותי וראדיקלי ביחס לתיאוריה הפיזיקלית הנוכחית. לאמיתו של דבר אני מצפה כבר לעבור משלב הלעג לשלב נוסף , בלתי נעים גם הוא, בו קוראים יעלו התנגדויות רציניות. אז אדע כי סוף סוף התקדמתי לשלב הבא... בין שאר חששותיי אני חושש גם שלחלק מהקוראים לא תהיה הסבלנות לקרוא ספר של מאות עמודים וחומר די כבד מבלי שיש להם אמון ראשוני בפוטנציאל ובאיכות של החומר שנכתב בו.

אחרי הכול לא מדובר כאן בספר מתח ולא ברומן קליל, ונדרשת השקעת אנרגיה מנטאלית לא מבוטלת לשם הבנת עומק של המודל. עניין נוסף שמעיק עלי בהקשר לסיכוי העברת התיאוריה במלואה לקהל הרחב  הוא שלא ברור לי כלל ועיקר מי עשוי להיות  קהל היעד שלי. בהיבט הסוציולוגי, יוצר כותב בדרך כלל אל קהל יעד מסוים שמתעניין בתכני ספרו על סמך מסורות מסוימות , תקדימים מסוימים והסתמכות על מקורות וזרמים מסוימים. במקרה של התיאוריה הזו אין לי קהל יעד שיהיה זמין באופן מידי. קהל היעד המתעניין שלי נמצא כנראה עמוק בתוך ההיסטוריה. יתכן והקהל שהיה מתעניין באופן מידי בתכנים שהעליתי  חי בתקופת תנועת הנאורות לפני כמאתיים שנים ויותר.

הוויכוחים והמחלוקות, שאני מנסה לעורר מחדש, הוכרעו כביכול זה מכבר, ולכאורה אינם מעניינים כיום איש. הוויכוח על עצם קיומו של האתר הוכרע לכאורה בשלהי המאה ה19. יחד אתו הוכרע למראית עיין גם הוויכוח על מהותו של האור. כיום אין זה מקובל לדון או להטיל ספק במהותו של האור ולטעון שהוא אך ורק גל שעובר בתוך האתר. זה עלול להיראות לחלק מהקוראים  מוזר שאדם שאינו שייך לעולם האקדמי של הפיזיקה מנסה כיום לעורר מחדש את המחלוקות האלו שהן לכאורה מיושבות היטב וחלוטות . על רקע זה קל יהיה למזלזלים לתייג אותי כחלק מחבורה של תימהוניים למיניהם שחושבים שהצליחו להבין בהינף יד את  מהותו של היקום ולסווג את המודל שמוצע על ידי  בבחינת " ממבו ג'מבו ניו אייג' ".

לאמיתו של דבר כל הצעה בספר מסתמכת על ידע מעמיק במטפיזיקה וקריטריונים שנדרשים מישים מטפיזיים על מנת שיחשבו לקבילים, על ידע מעמיק בפילוסופיה של המדע ועל התעמקות בשורש המחלוקות שהובילו למהפכות המדעיות הגדולות הקודמות שהובילו ניוטון ולאחריו איינשטיין. אין ולו גם הצעה אחת בספר שאינה מנומקת היטב באמצעות קריטריונים שנקבעו על ידי פילוסופים של המדע כגון פופר, היסטוריונים של המדע כגון קון, ותיאורטיקנים פיזיקאליים כגון ניוטון. יתרה מזו התיאוריה מתיישבת היטב לוגית  ומחקרית עם ממצאי התיאוריות החשובות שקדמו לה. היא מתיישבת היטב גם עם ממצאי מחקרים שלא הוסברו באופן מספק עד היום. חשוב לציין שהיא ממשיכה את קו החשיבה של דמוקריטוס ומשערת כמוהו שכל עולם התופעות שסובב אותנו נוצר על ידי דחיפות הדדיות של כדורים טבעיים. מכיוון שהאטום לבדו איננו מספיק לשם הסבר לעולם התופעות שכבר התגלה לנו, אנו משנים מעט את הגדרתו ורואים בו לא יותר מאשר כדור טבעי ברמת גודל מסוימת, שישנן רמות גודל של כדורים טבעיים שהן קטנות ממנה.

האטום מפסיק להוות אצלנו את החלקיק האוטונומי מרמת הגודל הקטנה ביותר ביקום, ומפסיק להיחשב לאבן הבניה הבסיסית של כל היקום. מסתבר שבעזרת כדורים טבעיים שקטנים ממנו ברמת גודל אחת ובשתי רמות גודל אפשר להסביר ולנבא את כל תופעות השדה הידועות לנו. כפי שהאטום מרכיב את  רמת הגודל של הכדורים הטבעיים הגדולה ממנו, משמע הכוכבים, וכפי שהכוכבים מרכיבים את רמת הגודל הגדולה מהם, משמע הגלקסיה, כך האטום יכול להיות מורכב מכדורים טבעיים שקטנים ממנו ברמת גודל אחת. הם מצדם יכולים גם הם להיות מורכבים מכדורים טבעיים שקטנים מהם ברמת גודל אחת ומהאטום בשתי רמות גודל.

כל מה שנדרש בכדי להבין זאת הוא הגיון בריא, מעט יכולת דמיון ומחשבה חופשית. לכן קהל היעד הפוטנציאלי שלי הוא כנראה כל אילו ששואפים להסתמך בראש ובראשונה על הלוגיקה והשכל הישר שלהם, ונוטים להטיל ספק בכל מה שאינו מובן או ברור להם. אילו בדיוק אותם האנשים שלא יצליחו "לראות"  את בגדי המלך החדשים של חלק מהזרמים בפיזיקה המודרנית ויעזו לומר שהמלך הוא עירום. נראה שלאחר שהנאורים שבינינו יבינו ויכירו את המודל המוצע ופשטות מושגיו הרי שהמודל הנוכחי התקני יתחיל בהדרגה להיראות להם יותר ויותר כ"ממבו ג'מבו".

אפילו אם דברי ההקדמה האלו אכן ישכנעו חלק מהאנשים להתחיל לעיין בספר, גם בעלי הנכונות והרצון הטוב עלולים להתעייף לנוכח ההקדמה הדי ארוכה שמופיעה בספר. לכן החלטתי להוסיף באתר "מאמרים" מאמרים קצרים יחסית שינסו להסביר באופן חד, בהיר  וישיר וללא הקדמות מייגעות את עיקר הדברים שמועלים ומוסברים בספר. מאמרים אילו ישמשו כמעין מתאבן ומניע ממריץ לכל מי שהתלבט לגבי השקעת מידת המאמץ שנדרש לשם קריאת הספר הגדול. הספר מיועד בראש ובראשונה לכל מי ששואף להסתמך על שכלו הישר לצורך הבנת היקום הסובב אותו ומוכן תוך כדי כך לקרוא תגר על קונבנציות מוסכמות, במידה ואילו אינן תואמות את עקרונות הפשטות, הלוגיקה והשכל הישר.   

אם כן, נראה לי שקהל היעד שלי הוא כל מי שיש בו את הפתיחות ואורך הרוח להיחשף לדרך חשיבה שהיא מאוד פשוטה ולוגית, אך גם כזו שחורגת מהקונבנציות של היום. מי שיסכים להשקיע את המאמץ הראשוני הלא כל כך גדול הנדרש, ייווכח די מהר שכל המושגים שמוצגים במודל זה מתיישבים יפה זה עם זה, מסבירים בנקל את עולם התופעות הסובב אותנו ויכולים בהחלט להוות תשתית הולמת לתיאוריית השדה המאחדת, משמע אותה "התיאוריה של הכול" אותה חיפשו שנים רבות רבים וטובים ובכללם איינשטיין ולאחר מכן הוקינגס. ברצוני לשתף את הקורא במחשבות הכלליות שהובילו אותי ליצירת התיאוריה ובעיקרי המונחים המרכזיים שביסוד המודל. כל מי שיתרשם מפשטות הדברים ומהלוגיקה הטמונה בהם יוכל לאחר מכן להבין את הדברים לעומקם בעזרת תרשימים ונתונים נוספים שמפורטים  בספר עצמו.

כך אוכל אולי לבצע קיצור דרך למה שלדעתי יקרה בכל מקרה בתוך מספר שנים איתי או בלעדי. מה שיקרה לדעתי באופן טבעי כאשר השעה תהיה כשרה לכך, תהיה מהפיכה רדיקלית במודל הפיזיקלי הנוכחי. מהפיכה זו תתחיל לדעתי בהכרח בשינוי תפיסתו של האטום כחלקיק האוטונומי הזעיר ביותר ביקום. זה הרציונל לשמו של הספר "צל האטום" . התפיסה המסורתית של האטום כחלקיק בסיסי ביקום שאינו מורכב מחלקיקים אוטונומיים זעירים ממנו "מטילה צל" על ניסיונות מטפיזיים לגיטימיים ופוריים להגדיר כדורים טבעיים אוטונומיים שנמצאים ברמת גודל אחת או יותר מתחת לרמת הגודל של האטום. בכך היא חוסמת לדעתי את האפשרות לבנות את תיאוריית השדה המאחדת.  

במאמר ראשון זה אתייחס לכוח הכבידה. כוח הכבידה או הגרביטציה מתייחס לכוח המשיכה שיש למסה נתונה על מסה אחרת. נשאלת השאלה מדוע מסה מושכת אליה מסה אחרת?.  כשאנו מדברים על מסה אנו מתכוונים גם לישים שנמצאים על פני כדור הארץ וגם לגרמי השמיים למיניהם. היה זה ניוטון שאיחד את התיאוריה לגבי גופים שנמצאים על פני כדור הארץ עם התיאוריה לגבי גרמי השמיים ושיער כי גופים בכללותם מושכים זה את זה ביחס ישר למסותיהם וביחס הפוך למרחק שבין מרכזיהם בריבוע. אם כן, מדוע גוף אחד אמור למשוך גוף שני? .

מקובל לחשוב שהיה זה ניוטון שגילה את מהות כוח הגרביטציה, אך כאשר ניוטון עצמו נשאל האם גילה את כוח הכבידה הוא השיב בשלילה מוחלטת. הוא אמר שגילה את החוק המתמטי שמאפשר לחשב את כוח הגרביטציה, אך לא גילה עדיין את מהות הכוח משמע: ממה נובע כוח זה ומהו המנגנון הפיזיקלי שיוצר אותו. ניוטון הסכים להתחייב על עיקרון חשוב שעליו אנו מסכימים, והוא שכוח הכבידה חייב להתקיים בהשפעתו של חומר כלשהו שפועל באופן עקבי על שני הגופים המעורבים ומתוך כך גורם להם להימשך זה לזה. אם כן מהו חומר זה וכיצד הוא מפעיל את השפעתו

חשוב לציין שבתקופת ניוטון המטפיזיקה ששלטה הייתה עדיין מטפיזיקה דתית. היה מקובל לחשוב שהטבע נוצר על ידי אלוהים והוא זה שיצר את היקום וקבע את חוקיו. גם אם שוערו מנגנונים מכאניים  שיצרו את תופעות הטבע, הם עדיין נחשבו למנגנונים שיצר האל. ניוטון התלבט  בשאלת מהו המנגנון החומרי שגורם לכוח הכבידה אך נמנע מלהתחייב על השערה ברורה בנושא. הוא בכלל העדיף להימנע מלצדד במטפיזיקה זו או אחרת. לגביו המטפיזיקה הייתה רק בגדר השערה שאי אפשר מהותית לאמת אותה או אפילו לאושש אותה, ולכן הוא ראה אותה כדבר שהוא שולי לחוקים המתמטיים שהם מדעיים ומדויקים. ניוטון טען שלגבי הסבר כל תופעה אפשר להמציא אינספור מונחים של מטפיזיקה שכולם יתיישבו היטב עם עולם התופעות ויוכלו להסבירו באופן סביר.

יחד עם זאת נושא ההסבר לכוח הכבידה עדיין הטריד את ניוטון  כפי שמתבטא במכתב ששלח לריצ'רד בנטלי הצעיר שהפך לימים לראש הקולג' שבו ניוטון למד, טריניטי קולג' שנקרא כיום גם קינגס קולג'. זהו הקולג' שבו למד ולימד ובו גם התגורר סטיבן הוקינגס.  

בנטלי הוסמך לדרגת הכמורה הראשונית ב-1690 והוא היה הראשון שנבחר לשאת את סדרת ההרצאות על שם רוברט בויל ב-1692. בסדרת ההרצאות הראשונה ("הפרכת האתאיזם") הוא ניסה להציג את הפיזיקה הניוטונית בצורה פופולרית ולהציב אותה (בניגוד לדעת תומאס הובס) כהוכחה לקיומו של בורא עולם תבוני. הוא התכתב עם ניוטון, שהתגורר אז בטריניטי קולג' שבקיימברידג' על הנושא. השאלה שהוא שאל את ניוטון הייתה כנראה מי או מה לדעתו אחראי לכוח המשיכה בין גופים. ניוטון ענה לו במכתב התשובה בנוסח שזהו עיקרו:

"לא יעלה על הדעת שחומר גולמי ודומם יוכל, ללא תיווכו של דבר מה שאינו חומרי, לפעול ולהשפיע על חומר אחר ללא מגע הדדי עמו. זאת כפי שחייב להתרחש באם המשיכה במובן אליו התכוון אפיקורוס היא מהותית ומוטמעת בחומר.

זאת אחת הסיבות מדוע לא רציתי שתייחס לי את גילוי כוח המשיכה הטבוע בחומר, כך שגוף אחד יכול לפעול על גוף אחר ממרחק ודרך ריק ללא תיווך של גורם אחר נוסף, ודרך אותו ריק ובאמצעותו יעברו הפעולה והכוח מגוף אחד לאחר.

זאת תפיסה חסרת שחר בעיני במידה כזו שאיני מאמין שמישהו בעל כושר חשיבה בנושאים פילוסופיים יקבל אותה אי פעם. את המשיכה חייב לגרום משהו הפועל ברציפות על פי חוקים מסוימים. אני משאיר לקוראי שיפעילו שיקול-דעת ויסיקו אם דבר זה הוא חומרי או לא."

חשוב לזכור שניוטון היה אדם דתי וסבר שגם אם יתגלה המנגנון שגורם לכוח הכבידה הרי שמי שכונן את המנגנון הזה ואולי גם אחראי לתחזוקתו והתמדתו הוא האל. בהזדמנות אחרת כתב ניוטון  "הכבידה מסבירה את תנועת הכוכבים ביקום, אבל היא לא יכולה להסביר מי הניח אותם בתנועה מלכתחילה. אלוהים מושל בכל הדברים הללו ויודע מה יעשה או מה יכול להיעשות"

איננו מתכוונים לדון בשאלת האלוהות והשפעתה על היקום, מה שמעניין אותנו הוא הקטע ממכתבו של ניוטון שעוסק בהשפעת משיכה של גוף על גוף אחר ממרחק ודרך ריק ללא התערבות סוג של חומר שפועל ברציפות. ניוטון שלל אפשרות כזו מכל וכל. לדעתו וגם לדעתנו, מה שיכול להשפיע על תנועתו של חומר כלשהו חייב להיות חומר אחר. הדבר מתחייב גם מתוך ההיגיון הפשוט וגם מהחוק השני של ניוטון שמגדיר כוח כנובע ממסה ומתאוצה. ננסה לקחת אמירה זו מספר צעדים קדימה ולהסיק ממנה את המסקנות המתבקשות.

נניח כי כוכב מסוים מושך אליו עצם שנמצא על פניו, או מושך אליו כוכב אחר שהוא הלוויין שלו. על פי ניוטון ועל פי דעתנו, הוא עושה זאת באמצעות השפעה חומרית כלשהי. מאידך כשאנו צופים בכוכב ובלוויינו, למשל צופים בכדור הארץ ובירח, איננו רואים כל דינאמיקה חומרית שעשויה להסביר את המשיכה ביניהם. מהו, אם כן, המנגנון החומרי המשוער של השפעת כוכב למרחוק? האם הוא שולח זרועות נסתרות למרחוק? , האם הוא שולח מיתרים נסתרים? האם הוא מושך אליו חלקיקים חומריים שקופים?

אפשרויות מטפיזיות אילו נראות מיתולוגיות מדי ואינן תואמות את תפיסת הישים היום יומית בעולמנו. האפשרות הסבירה ביותר היא  שכאשר חומר מושך אליו חומר אחר הוא אמור לעשות זאת באמצעות זאת שהוא  מושך בהתמדה לכיוון ליבת גרעינו  חלקיקים חומריים כלשהם שאינם נראים. חלקיקים אילו פוגעים בגוף הנמשך ולמעשה דוחפים אותו לעבר הגוף המושך. חלקיקים אילו אינם, כפי הנראה, אטומים כי אם הייתה נהירת אטומים מתמדת לתוך ליבת גרעין הכוכב היינו מרגישים בה על פני כדור הארץ כרוח תמידית שנושבת בכיוון ליבת כדור הארץ. חלקיקים אילו אינם גם גדולים מהאטומים שכן אז היה מדובר ללא ספק בחלקיקים שהיינו יכולים להבחין בהם ובתנועתם המתמדת. האפשרות הסבירה היחידה שנותרה היא שהמדובר הוא בחלקיקים אוטונומיים שקטנים בהרבה מן האטום. האם מדובר בחלקיקים שקטנים רק במעט מהאטום? לא סביר שהם קטנים רק במעט, שכן כיום ניתן לצפות גם בעקבותיהם של שברי אטום כגון קוורקים. אם כן מדובר בחלקיקים אוטונומיים שקטנים בהרבה מהאטום. נותרת השאלה מהם חלקיקים אילו?

ההשערה שלנו היא שמדובר בחלקיקים שהם כדורים טבעיים ברמת גודל אחת מתחת לרמת הגודל האטום. למה הכוונה?. הרעיון של כדורים טבעיים מרמות גודל שונות הוא אחד הרעיונות הבסיסיים של המודל שמוצע בספר. הרעיון עלה מתוך ראיית המאפיינים המשותפים של כדורים טבעיים מרמות גודל שונות אשר נמצאים בטווח תצפיתנו. אנו יכולים לצפות כיום בשלוש רמות גודל שונות של כדורים טבעיים: רמת האטום, רמת הכוכבים ורמת הגלקסיות.

ההנחה הכללית היא שטיבו של החומר הוא להצטבר בכדורים טבעיים ולכדורים הטבעיים האלו אין רצף של גדלים, אלא רמות גודל שונות. בכל רמת גודל ישנה טווח גדלים קטן יחסית. לעומת זאת בין רמת גודל אחת לאחרת ישנם הפרשי גדלים עצומים. הסיבה הפיזיקלית המשוערת לאחידות הגדלים היחסית בתוך אותה רמת גודל ולשונות הגדלים הרבה בין רמות הגודל השונות מפורטת בספר. נקצר כאן ונאמר שחייב להתקיים כנראה טווח יחס מוגבל ודי קבוע בין המסה, הנפח ושטח הפנים של הכדור בכדי שהכדור הטבעי יהיה סטבילי. ככל שהכדור הטבעי מרמת גודל מסוימת גדל במסתו, היחס של המסה והנפח לעומת שטח הפנים גדול יותר וכך הלחץ עליו מצד המערבולת המקיפה אותו גדל ביחס ללחץ הפנימי שהוא מייצר, ככל שהוא קטן יותר כך היחס נוטה יותר לכיוון שטח הפנים שלו והלחץ מצד המערבולת קטן במצב זה ביחס ללחץ הפנימי. בכדי שכדור טבעי יהיה סטבילי צריך להתקיים פחות או יותר מאזן שקול בין הכוחות שלוחצים עליו מבחוץ כלפי פנים לבין הכוחות שלוחצים עליו מבפנים כלפי חוץ. אם דבר זה לא יתקיים והלחץ הפנימי יגבר על החיצוני הרי שגרעין הכדור יתפוצץ החוצה, ובמידה והלחץ החיצוני יגבר גרעין הכדור יקרוס פנימה.

חשוב להדגיש שאיננו מניחים כי הכדורים הטבעיים מרמות הגודל השונות זהים זה לזה בצורתם הכוללת ובכל מאפייניהם. אחרי הכול ישנם ביניהם הבדלים מהותיים במסה, במהירות ובקצב של התהליכים בתוך גרעינם ומחוצה לו. מה שאנו משערים הוא שישנו דמיון מבני ודינאמי בין כל הכדורים הטבעיים מרמות הגודל השונות. לכולם ישנו גרעין שמושך אליו מעין מערבולת של כדורים טבעיים שקטנים ממנו בשתי רמות גודל. כולם נוצרו כתוצאה מהיווצרות מעין "שקע ברומטרי" של כדורים טבעיים שקטנים מהם בשתי רמות גודל, שקע שהיה גדול וחד מספיק בכדי ליצור את הדינאמיקה שהובילה ליצירת גרעין הכדור והמערבולת שסובבת אותו.

אנו מניחים גם שגרעיני כל הכדורים הטבעיים שידועים לנו נוצרים על ידי כדורים טבעיים שקטנים מהם ברמת גודל אחת שנגרפים אל ליבת הכדור על ידי המערבולת. ניתן לצפות בגרעין כזה במרכזה של הגלקסיה שלנו ובמרכזה של גלקסיית אנדרומדה שהיא הגלקסיה הקרובה לנו ביותר. משוער שגרעין מסוג זה נמצא במרכזן של כל אחת מהגלקסיות. ניתן גם להיווכח שגרעין זה "שואב" לקרבו את האטומים המקיפים אותו במהירות עצומה עד כדי כך שהייתה התלבטות בקרב המדענים האם ניתן להחשיבו כ"חור שחור".

אם אכן כל כדור טבעי מורכב מגרעין שסביבו ישנה מערבולת של כדורים טבעיים שקטנים ממנו בשתי רמות גודל הרי שהדבר יכול לספק הסבר סביר מדוע הוא מושך אליו עצמים חומריים כגון לוויינים שהם גרמי שמיים כשהמדובר הוא בכוכב. מתעוררת כאן השאלה כיצד "רוח" מערבולת שמורכבת מכדורים טבעיים כה זעירים יכולה ליצור אפקט משיכה שמשפיע על כדור טבעי גדול כגון הירח למשל, שהוא לוויין של כדור הארץ?

התשובה בחלקה נעוצה בכך שמסתה הכוללת של "רוח" כזו עולה כנראה על מסתה הכוללת של רוח בעלת נפח זהה שמורכבת מאטומים.  בתפיסה המסורתית אנו סבורים שגרעין הכדור הטבעי מהווה את עיקר מסתו. על פי המודל המוצע נראה כי רוב המסה והנפח של הכדור הטבעי נמצאים דווקא במערבולת שמקיפה אותו. המערבולת של כוכב מורכבת אמנם להשערתנו מכדורים טבעיים מרמת גודל שקטנה מהאטום, משמע מרמת גודל 1-, אך אין זה אומר שמסתה הכוללת אמורה להיות פחותה ממערבולת בעלת נפח זהה שמורכבת מאטומים, משמע כדורים טבעיים מרמת גודל 0. הסיבה המשוערת לכך היא שיחס המילוי של כדורים קטנים בנפח נתון הוא גדול בהרבה יותר מאשר יחס המילוי של כדורים טבעיים מרמת גודל גבוהה יותר. ניתן בנקל לדמות זאת חזותית למילוי של תיבה בכדורים בגדלים שונים. הכדורים הקטנים ימלאו נפח יחסי גדול יותר של התיבה.

ההסבר השני לסיבת האפקטיביות הרבה של ה"רוח" הזאת היא שמהירותם הממוצעת של הכדורים הטבעיים הזעירים היא כנראה גדולה בהרבה ממהירותם הממוצעת של האטומים. הדבר  משתקף, בין השאר, בכך שמהירותם של גלי האור גבוהה בהרבה ממהירות גלי הקול.

האנרגיה הקינטית הכוללת של "רוח" האתר המערבולית היא המסה של הכדורים שמרכיבים אותה כפול מהירותם הממוצעת בריבוע חלקי שניים. משתי העובדות שצוינו לעיל נובע שהאנרגיה הקינטית המשוערת של רוח אתר ממוצעת שמורכבת מכדורים טבעיים שקטנים ברמת גודל אחת מהאטום תהיה גדולה בהרבה מהאנרגיה הקינטית של רוח אטומים מקבילה. בהתאם לכך גם הכוח שהיא מפעילה על גופים שנקלעים בדרכה הוא רב בהרבה.

מוסבר בספר גם מדוע רוח זו היא הרבה יותר הומוגנית ואחידה מאשר רוח רגילה, כך שאנו לא מבחינים בשינויים מקומיים שבה ומרגישים רק בכוח קבוע שפועל עלינו שאותו אנו מגדירים ככוח הכבידה. הדבר מוסבר דרך מספרם העצום של הכדורים הטבעיים שמרכיבים אותה וחוק שוויון הממוצעים של מדגמים גדולים. אם נלך עם הנחה זו צעד נוסף קדימה ניווכח שרוח שמורכבת מכדורים טבעיים שקטנים ברמת גודל אחת מרוח האתר, משמע מרמת גודל 2-, אמורה להיות בעלת עוצמה רבה בהרבה גם מרוח האתר. אנו משערים שבעת ביקוע האטום משתחררת רוח מסוג זה של כדורים טבעיים שכלואים בתוך גרעין האטום. האנרגיה הגרעינית המשתחררת במצב זה היא אכן אחת האנרגיות החזקות וההרסניות שידועות לנו בטבע הן מבחינת ההדף שנוצר והן מבחינת אפקט הרדיואקטיביות שמקבלים האטומים שמעורבים בפיצוץ.

שאלה מתבקשת נוספת היא מדוע המערבולת מתמידה בתנועתה סביב גרעין הכדור הטבעי במשך זמן כה רב? הכוונה היא, למשל, למערבולת שסובבת סביב גרעין הגלקסיה, סביב גרעין הכוכב וסביב גרעין האטום. לשם השוואה , על פני כדור הארץ נוצרות מדי פעם מערבולות אוויר, אך הן מתמידות לזמן קצר בלבד.  התשובה המשוערת לכך נעוצה בעובדה שמדובר כאן במערבולות ענק ביחס להשפעות מקומיות שסובבות אותן. לכן הן אינן נבלמות על ידי השפעות סביבתיות מקומיות כפי שקורה למערבולות מקומיות על פני כדור הארץ. גורם משמר נוסף של הדינאמיקה של המערבולת הוא גרעין הכדור הטבעי. בכדור הארץ למשל מדובר בגרעין הכדור ובאטמוספרה שמקיפה אותו שמהווה למעשה גם היא חלק מן הגרעין.

הגרעין מהווה מעין מלכודת ומוקד משיכה לכדורים הטבעיים הקטנים ממנו בשתי רמות גודל ומקיפים אותו. בספר מוסבר מבנה של מעין תעלות מתכנסות ותעלות יוצאות שנוצרות בין אטומי הגרעין כתוצאה מהמערבולות שמקיפות את גרעיני האטומים. תעלות אילו שואבות ופולטות כדורים טבעיים מרמת גודל 1- אל ומתוך ליבת הגרעין. קיים פער מתמיד בין קצב השאיבה לבין  קצב הפליטה של כדורים טבעיים אלו מסיבות שמוסברות בספר. פער זה גורם לשאיבה מתמדת של כדורים טבעיים מרמת גודל 1- אל תוך ליבת הגרעין. הדבר יוצר תת לחץ של כדורים טבעיים מרמת גודל זאת באזור פני הכדור ובאזור האטמוספרה וגורם לנהירה מתמדת של כדורים טבעיים מרמת גודל 1- מהפריפריה של הכדור הטבעי לכיוון הליבה. דינאמיקה זו משמרת את המערבולת לאורך זמן. ניתן למעשה גם להסיק מתצפיות מעבר לאטמוספרה שכדורים שטבעיים מרמת גודל 1- נעים שם בצורת מערבולת. תצפיות באזור זה מעידות בבירור על קיומן של סערות אנרגטיות מערבוליות. באזור האטמוספרה הכדורים הטבעיים מרמת גודל 1-  נעים בתעלות שמכוונות לכיוון ליבת גרעין כדור הארץ. כך כיוונו של כוח הכבידה בתחום האטמוספרה הוא בניצב לפני גרעין כדור הארץ ובכיוון ליבת הכדור.

נראה שתנועת המערבולת גורמת גם בין השאר לתנועת הספין של גרעין כדור הארץ והאטמוספרה שמקיפה אותו. יתכן והאינרציה של תנועת הספין של כדור הארץ והאטמוספרה משפיעה בהיזון חוזר על הכדורים הטבעיים מרמת גודל 1- שסובבים אותה וכך תורמת גם היא לשימור הדינאמיקה של המערבולת.  

אם כן, כוח המשיכה איננו  כוח חיצוני שכדור טבעי מקרין על סביבתו החיצונית. כוח המשיכה נובע מעצם הימצאותו של גוף בתוך תחומיו של הכדור הטבעי, משמע בתוך תחומיה של המערבולת שלו. המערבולת מתכנסת באופן מתמיד לכיוון ליבת גרעין הכדור הטבעי המושך. היא מפעילה על כל גוף שנקלע לתוכה כוח שקול בעל וקטור ורטיקאלי ואופקי כאחד. היא יכולה להשפיע על גוף שנמצא מחוץ לאטמוספרה לנוע בתנועה אליפטית סביב גרעין הכדור הטבעי המושך. בתוך האטמוספרה היא נעה בתוך מעין "תעלות" שמתקיימות בין האטומים בכיוון ליבת גרעין כדור הארץ, ולכן היא מפעילה וקטור ורטיקאלי בלבד לכיוון ליבת גרעין הכדור המושך.

אם כן ההשערה שלנו דומה להשערתו של ניוטון אך גם שונה ממנה. ניוטון שיער שכל גוף חומרי מושך אליו גופים אחרים ומשיכה זו מתקיימת לכאורה עד למרחק אינסופי. אנו משערים כי המשיכה מתקיימת רק כל עוד הגוף הנמשך נמצא בתוך תחום המערבולת של הגוף המושך. מעבר לתחום המערבולת לא נראה לנו שתתקיים משיכה כלל.

נראה לנו כי לא רק כדורים טבעיים מושכים לכיוון ליבתם את הכדורים הטבעיים שקטנים מהם בשתי רמות גודל אלא שכל גוף עושה זאת. בהיבט זה אנו מסכימים עם ניוטון לגבי האוניברסליות של משיכת גופים בכלל ולא רק כדורים טבעיים. אנו מטילים ספק רק בהשערה בדבר הטווח האינסופי לכאורה של כוח המשיכה שמשתמע מחוק הכבידה של ניוטון.

בהקשר זה נציין את פרדוקס בנטלי שהובע בהתכתבות ביניהם לקראת סדרת ההרצאות של בנטלי. פרדוקס בנטלי הוא שמו של פרדוקס שהציג ריצ'רד בנטלי בפני ניוטון ב-1692. כאמור, לפי ניוטון, כוח הכבידה אינו מוגבל בטווח, והוא מושך כל שני גופים זה אל זה עד לטווח של מרחק אינסופי ביניהם. בנטלי טען שבכל הגדרה של היקום  כוח שכזה אמור לגרום לקריסתו של היקום לתוך עצמו. אם היקום הוא סופי, הדבר יגרום לכך שכל הגופים בתוכו ימשכו זה לזה ויתלכדו בהדרגה. אם היקום הוא אינסופי משמעות הדבר היא שעל כל גוף יפעל כוח אינסופי בכיוון שאר הגופים ביקום,  וגם כאן צפויה התקרבות והתלכדות של כל הגופים כולם.

ניוטון השיב שאם היקום אינסופי אבל סימטרי לחלוטין, המשיכה הפועלת מעברים שונים של אותו כוכב מאוזנת כך שהכוח השקול הכולל שפועל עליו הוא אפס.  עם זאת, הוא הבין שזהו פתרון בלתי יציב, ושכל תנודה תגרום ליקום כזה לקרוס, משום שהכוחות בצד אחד יגברו על אלה שניצבים מנגד. פתרונו של ניוטון היה לבסוף בבחינת "דאוס אקס מכינה", משמע הנחת "אל המגיח מתוך המכונה", הוא טען את הטיעון הבא: "דרוש נס מתמשך אשר ימנע מהשמש ומכוכבי השבת לדהור זה לקראת זה מכוח הכבידה". בפתרון מעין זה יש  לדעתנו אלמנט תבוסתני, שכן במידה ואינך מצליח להגיע לפתרון הגיוני, סביר ופשוט, אתה מגייס מיד לעזרתך את סיועו של האל. להגנתו של ניוטון נציין שבימיו זה נחשב לטיעון שהוא הרבה יותר לגיטימי מאשר כיום.  

ההנחה המקובלת כיום היא שהיקום סופי ומתפשט, ושכוח הכבידה המשולב מאט את ההתפשטות באופן מקומי (בין עצמים מאותה גלקסיה) אך מתגמד לעומת הכוח הדוחה של האנרגיה האפלה במרחקים גדולים יותר (בין גלקסיה אחת לשנייה). תפיסה זו נתמכת בתצפיות. ההשערה שלנו היא שבתוך תחום השפעת המערבולת כוח הכבידה שולט ומחוצה לה לא מתקיים כוח הכבידה כלל, ולכן שולטת באזור כזה השפעתה המרחיקה של האנרגיה האפלה.

על האנרגיה האפלה נכתוב במאמר אחר שכן היא אינה נמצאת במוקד הדיון על כוח הכבידה.

לסיכום: במאמר זה המחשנו כיצד המודל המוצע מסביר את כוח הכבידה. תוך כדי כך הוצגו מספר מונחים חשובים ומרכזיים של המודל המוצע ואופן מנגנון פעולתם.  

 

 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב