זוגות במשבר - האם יש תקוה להמשך הזוגיות? 

אנשים רבים, הנמצאים בקשיים זוגיים, מנסים לפתור בכוחות עצמם את הקשיים ולהתגבר עליהם מבלי להסתייע בגורמים חיצוניים מתוך האמונה שהם "יכולים להתמודד לבד". לטיפול, מגיעים בדרך כלל בני זוג אשר חשים חוסר שביעות רצון, כעס, כאב, פגיעות, אובדן אמון והעדר משאבים רגשיים לתיקון המצב בכוחות עצמם. יש מספר שאלות מהותיות המלוות לרוב הגעה לטיפול: האם הגיעו לסוף דרכם המשותפת? האם יש סיכוי למערכת יחסים טובה יותר? האם כדאי לקחת "פסק זמן" האחד מהשני או פשוט לוותר על הקשר?

חשוב לערוך אבחנה בין משבר בזוגיות, לבין מריבה. מריבה, מתעוררת בעיקר עקב צרכים לא מסופקים של אחד מבני הזוג, המנסה לשנות את האחר ולהתאימו לצרכיו ולציפיותיו.(עניין שהצלחתו מוטלת בספק).

אופיין של מריבות שהן נמשכות פרקי זמן קצרים יחסית, נרגעים ולאחר מכן היחסים חוזרים לאיזון ושגרה. לעומת זאת, משבר הינו תהליך מתמשך, בו בני הזוג אינם מצליחים להתמודד ולהסתגל עם גורם או שינוי מהותי שיש לו השפעה ישירה על הקשר הזוגי. משך המשבר ועוצמתו, עשויים להיתפס אחרת על ידי כל אחד מבני הזוג, יש מי שיחווה את הדברים בעוצמות גבוהות והאחר בעוצמות נמוכות יותר. משבר חמור, עלול להביא לריחוק פיזי ורגשי, ניכור, טינה, האשמות הדדיות ופירוק הקשר. בהתמודדות נכונה עם משבר בני הזוג עשויים לצאת מחוזקים, האמון ההדדי יבנה מחדש ותקשורת הדדית טובה יותר.

כבר בתחילת הטיפול, חשוב לבדוק באם ישנה תקוה להתחדשות ושינוי אצל אחד מבני הזוג או שניהם. המסקנה מבוססת (בין היתר) על מספר שאלות:

•  האם בני הזוג רוצים את אותו הדבר?
•  האם במערכת היחסים נותרו משאבים הדרושים להתגייסות לשינוי ותיקון?
•  כיצד פתרו בעבר סוגיות משבריות? האם הם נוהגים "לטאטא" את המחלוקות והסכסוכים בדפוסי התנהגות חוזרים אשר מעולם לא עבדו בשבילם?
•  האם הם בורחים ולא נותנים סיכוי להמשך הקשר?
•  האם ישנם סודות או דברים נסתרים המחבלים בסיכוי לשיקום הקשר?
•  והשאלה האחרונה האם הם באים בכנות ובתום לב לנסות לשנות ולתקן ולא רק לסמן v ולהמשיך הלאה.

בשלבים הראשונים של הטפול, זוגות מרחיקים עצמם מהקונפליקט, כלא שייך להם. הם עסוקים בעיקר בהאשמות הדדיות ובהשלכת הקונפליקט האחד על השני. זהו שלב שבו עוצמות הכעס והאכזבה גבוהים, כמעט תמיד קיימת אצל אחד או שני הצדדים, תחושה של חוסר צדק ורצון להוכיח שהאחר אשם. לעיתים, לאחד מבני הזוג "תפקיד" הנפגע-הקורבן והאחר המקרבן אשר נמצא בעמדת התנצלות.

במקרים רבים זוגות מגיעים לטיפול, כשאין מאחוריהם ניסיון מוצלח בהתמודדות עם מצבי משבר. מכאן, כל משבר, מכרסם במערכת היחסים ובעקבות קונפליקט קונקרטי, נבהלים ופונים לטפול בניסיון נואש של הרגע האחרון לתקן "כאן ועכשיו" את הדברים. הסגנון המאפיין זוגות אלה הוא הגזמה והעצמה של הקונפליקט, חוסר יכולת להקשיב ולשמוע את האחר, הכחשת הבעיה, עיוותה והתמקדות בכאב האישי בלבד.

במהלך הפגישות הראשונות, חשוב לזהות את מקורות המצוקה, דפוסי קשר והתמודדות חזרתיים, הכאב המלווה, יחסים עם דמויות עבר כמו ההורים, מודלים התנהגותיים ופרשנות רגשית של סיטואציות וקונפליקטים. במקביל, יש לחפש רמזים, שהקשר איננו אבוד וישנה תקוה לתיקונו גם במצבים הנראים חסרי סיכוי כמו: בגידה, התנהגות פוגענית, ייאוש מאכזבות חוזרות וכדומה. דווקא במצבים אלה הנדמים לעיתים קרדינאלים, סופיים והחלטיים, ניתן למצוא את אותם רמזים עדינים באם ישנו נתיב לשינוי ותיקון או לחלופין האם יש לוותר ולעבוד על פרידה נכונה שלא הכול ישכח, אבל מאפשר לכל אחד מבני הזוג להמשיך הלאה.

כאשר מזהים את הרמזים המופיעים מטה, ברור לי שאפשר לעבוד לקראת פתרון הקונפליקט:

הקשבה:כאשר אחד מבני הזוג מדבר והשני קשוב לנאמר, ללא קשר לטון הדיבור, ומסכים באופן חלקי או מלא לדברים, זהו סימן לכך שנותרה תקשורת ונכונות להתמודד עם המשבר. לעיתים ישנו צורך לבקש מבני הזוג להקשיב הקשבה מלאה לאחר, לא רק מילולית אלא ובעיקר רגשית ? כאשר הם מצליחים למלא את הבקשה ולהיות קשובים, זו עדות לכיצד שניהם מסוגלים להפסיק את המאבק אחרי מי צודק יותר ומי פחות, מי הקורבן ומי המקרבן.

דאגה:ישנו סיכוי טוב לתיקון אצל זוגות אשר, לאורך זמן או בתקופה ספציפית, אבדו את אמונם ותמיכתם אחד באחר אבל יחד עם זאת, מסוגלים לגלות איכפתיות, חמלה ודאגה לנוכח גילויי כאב ושברון לב. הם לא תמיד יוכלו להשתמש במילים הנכונות או במחוות מרגיעות, בעיקר כאשר מרגישים מואשמים, אבל ניתן לראות בשפת הגוף, בהבעות הפנים שאכפת להם מבן הזוג. נקודת האל חזור ברורה להם ואינם רוצים להיות שם. פעמים רבות, חמלה מתחלפת עם הרצון להיות צודק בעיקר כאשר הם רואים את כאבו של האחר.

הומור:יש רגעים בפגישה שאני מרגישה כמו שופט מקצועי בזירת איגרוף. בני הזוג אינם מפסיקים לריב, לצעוק, להאשים, לבטל ומבחינתם אין דבר אחד הראוי להקשבה. ואז לכאורה משום מקום, אחד מבני הזוג אומר משהו או מזכיר סיטואציה משותפת ושניהם מתחילים לצחוק, כמו חברים טובים המשחקים לכאורה בלשנוא אחד את השני. ברור שחלק מהתנהגות זו, יש בה מן ההגנתיות. אבל ברור לי שגם אם המאבק יתחדש אפשר להתייחס לחלקים ההרסניים בקשר לצד הומור משותף וחוויות מחברות.

הפסקת ההסלמה וההדרדרות:כל זוג יודע מה הם הקווים האדומים שלו. לדאבוננו, ידע בסיסי זה לא תמיד מסייע להם מלהגיע לקצה המצוק ויחסים מסתיימים בשל איבוד הערכה אחד כלפי האחר ופגיעה אנושה במערכת היחסים. לעומתם, ישנם זוגות המפסיקים את ההסלמה כאשר אחד או שניהם מגיעים להבנה ולהכרה שהם קרובים מידי לומר או לעשות משהו שהאחר לא יוכל או יתקשה להתאושש מהמעשה או האמירה. לכאורה, הם חולקים ידע שמילים מסויימות ומעשים ספציפיים יגרמו להרס היחסים והם מקפידים לא לעבור אותו.

אמון בסיסי:פעמים רבות זוגות מגיעים לפגישה ראשונה מוצפים רגשית: כועסים, פגועים או מונעים מתחושות נקם. בהתבוננות שלי בהם אני רואה כעס, כאב, תסכול וחרדה. ברור לי שמדובר בזוג שהגיע מוצף, וכי יש משהו בקשר שהוא טוב וראוי, למרות הכול. ניתן לראות שלמרות שהקונפליקט שעל הפרק קשה ומערער, בנקודת זמן מסויימת זו, אבל הם אינם שוללים ומבטלים במהות את האחר כלא ראוי לאהבה שלהם, לקשר או העדר אמון מוחלט.

התבוננות עצמית: האשמה והשלכה על ואת האחר, היא אחת מסגנונות ומאבקי הכח בזוגיות. אנשים מגיעים לטיפול בכביכול עם ידיעה מי הוא ה"איש הרע" שבו צריך לטפל. גישה זו אולי תגרום ל"איש הטוב" לנצח בקרב אבל ללא ספק להפסיד במלחמה.

קרבות בין בני זוג, עוסקים בשאלה מי אשם יותר ומי פחות ומכאן הם מצפים שאדע שעליי לטפל ולתקן את ה"איש הרע" בעוד ה"איש הטוב" ישב כצופה ולעיתים בתפקיד הקורבן. אך ישנו רגע קסום בטיפול כאשר שני בני הזוג מגיעים להכרה שהם משחקים במשחק כוחות שאין בו מנצח ומנוצח, למעשה לשניהם ישנה תרומה אישית למה שהשתבש במערכת היחסים.

לא פשוט להוביל לרגע זה, דרושה מיומנות בעבודה על ההגנות. אבל אין ספק שהרגע בו שני בני הזוג לוקחים אחריות משותפת ופועלים יחד לשינוי, הוא רגע מכונן להמשך נתיב הבניה.

אנרגיה:זיכרו, היכן שאין תקוה אין חיים. ישנם זוגות המגיעים לטיפול כשהם סוערים, פגועים, כועסים ומוכנים להיות בכל מקום אחר, רק לא בפגישה. אנשים אלה מרגישים כאילו מישהו כלא אותם בנגוד לרצונם.

בני זוג אשר פעם היה ביניהם דפוסי התנהגות חיוביים אשר גרמו להם לחבור יחד למערכת זוגית, מאפשרים למערכת יחסים זו להגיע למקום חסר חיים. באופן חוזר הם מגיעים למקומות קשים, חסרי חיים ומוצא.

לעיתים בכעס ישנה אנרגיה של איכפתיות ודאגה. קשה מאוד להחיות חוסר איכפתיות, אדישות והעדר חיים, בתוך זוגיות. אך אנרגיה גבוהה של כעס יכולה להפוך בקלות רבה לאנרגיה חיובית שיש בה חיים. העדר חיים קשה להחיות.

לעיתים קשה לזהות זיק של תקוה אצל זוג המגיע לטפול בעיצומו של משבר, כאשר שניהם כועסים ופגועים. הסימנים והרמזים שציינתי קודם נמצאים שם ומחכים לצאת לאור. אם מתעלמים מהם, קשה לזהות תקוה בתוך סערה רגשית. כאשר זוג מזהה את התקווהישנו רגע נדיר של תובנה והתגייסות לשינוי והנעה למערכת יחסים טובה יותר. חשוב להבין, מטפל זוגי אינו בוחר צד בסכסוך, הוא גורם אוביקטיבי לחלוטין ואינו חלק מחייכם או משורת החברים שלכם. תפקידו לראות את התמונה הכוללת ובאחריותו להציג תמיד את הפתרון הטוב ביותר למצב עצמו, לא לאחד או לאחר מבין ה"צדדים" המעורבים בקונפליקט הזוגי.

אינך צריך להיות בטפול כדי לזהות את כל הסימנים שציינתי לעיל. ניתן למצוא קרן אור במקום בו האדם מוכן לשים עצמו בצד ואת מערכת היחסים במרכז, לוותר על הצורך להיות צודק ועל המאבק מי צודק יותר ומי פחות.

במקרים בהם מרגישים אבודים וללא יכולת לזהות את סימני התקווה, אזי חשוב למצוא מישהו שיעזור לנווט את דרככם לשם.