התייחסות אינדיבידואלית בגן הילדים- נקודת מבט 

מטרת העל בחינוך לגיל הרך (ובכלל בחינוך)-  היא להגיע לכל ילד וילד. זוהי משימה מקודשת, מורכבת, ומאתגרת,  אך בהחלט אפשרית, אם נשכיל להבין את הרעיונות שהיא משקפת, את מרכיבה, שלביה, ולתכנן אותם כראוי.     המרכיבים  והשלבים  אשר משקפים דרך רעיונית, והבנה עמוקה של המהות  והתהליך של גן הילדים הם:

ראשית אהבת המקצוע, אהבת האדם, והאמונה בחשיבות ובאחריות שיש לנו, העוסקים במלאכה, ללא זה לא תתכן המשימה.

בתחילת שנת הלימודים, מתאפיינים הימים,  כימי קליטה, והסתגלות, שבו שימת הדגש על בניית מסגרת העבודה.   גננת שלא תשכיל להגדיר את הגבולות, תעבוד קשה מאוד כל השנה, כי היא תצטרך לשמור ולהגדיר את הגבולות כל הזמן.

תוך כדי ימי הקליטה ומיד לאחריהם,  יש צורך בהגדרת מסגרת העבודה, ע"י תאום ציפיות בין כלל אנשי צוות שמעורבים  בגן, כולל צוות צהרון, הורים, פיקוח מנהלי, עירוני וכ"ו.  רק לאחר  שהבנו, והגדרנו את המסגרת החינוכית, ניתן להתחיל בעבודה החינוכית באופן מעמיק ורציני יותר.

לאחר הגדרת המסגרת, יש צורך לתכנן את  סדר היום.  קיימים מודלים רבים לסדר יום , והם על פי ראות הגננת, ותפיסתה.  כשגננת  מתכננת סדר יום  חשוב שהוא יהיה בהלימה לערכים שלה, תוך כדי התחשבות בדינמיקה שנוצרת בין הילדים ובהרכב. לכל קבוצה יש את האפיונים האינדיבידואלית שלה, והטמפרמנט הקבוצתי.    חשוב שסדר היום יהיה מאוורר, לא עמוס. דרך עבודה מאווררת מאפשרת לגננת להתבונן על הילדים.  סדר היום בגני עירייה החל מגיל שלוש  מושתת על ההבנה שהילד סיים את שלב הינקות, והוא עובר לשלב הבא, שבו צריכה להתקיים הכנה ללמידה פורמלית.

סיום תהליכי גמילה (מטיטולים, מוצצים, חפצי  מעבר),הוא ההבנה  שגני ילדים אינם מעונות, ופעוטונים, נקודת המבט של הגננת נובעת מההבנה שעברנו לשלב החינוכי הבא,  ולא המשך השלב הקודם.  יש צורך לעזור לילדים ולהורים להתכוונן לשלב זה, זהו תפקידה של הגננת.  

מאידך ,יש צורך לבחון  כל מקרה לגופו של עניין, ויתכן שילדים מסוימים יצטרכו זמן יותר מאחרים מסיבה זו או אחרת, ולהם נאפשר קצת יותר- חשוב לזכור, כל ילד הוא עולם בפני עצמו.

נושא ה"פרידה" , או תהליך ההפרדות של הילד מההורה הוא תחום בפני עצמו, והוא מחייב התייחסות ראויה.  ראשית ההבנה שמרבית הילדים  מתמודדים עם קושי, יש ילדים שניתן "לראות" את הקושי (בכי, קושי להתנתק פיזית מההורה, צרחות). הגננת חיבת להיות מגויסת לתהליך, ולהיעזר בסיעת הגן – היא גם  זו שצריכה במקרים מסוימים לתווך להורה, כי  גם ההורה הוא חלק מהתהליך.

יש צורך להסביר לילד את הסיטואציה החברתית, לתת לו מקום לרגש , אבל לא "להתפרק" אתו.  ילד  זקוק לחוש שלצדו  מבוגר בטוח, וחזק . ילד שלהורה קשה,  תחושותיו יעברו לילד, ההורה חייב להיות מודע לכך, ולעבד זאת עם עצמו.  חשוב שהוא יסמוך על אנשי הצוות, מאידך גם גננת צריכה תחושה של אמון בה.  יש כאן שני צדדים למטבע,  ההבדל הוא, שהיא זאת שמובילה את התהליך, והיא אחראית לו מתוקף תפקידה.

השלב הבא הוא תצפיות, ז"א  היכולת של הגננת להתבונן , וללמוד על התנהלות, והתנהגות של ילדים תוך כדי העבודה. זאת תתאפשר כפי שטענתי קודם, במידה  והעשייה בגן תהיה פחות עמוסה, ויותר  מאווררת.  

נקודה חשובה לציון היא ההבנה,  שדרכי  הלמידה בגן ילדים מרובות, ולמעשה כל מרחב בגן הוא הוא כר נכבד וחשוב שבו מתרחשת למידה. לכל אזור פעילות ומטרות, למידה מתרחשת אצל ילדים כל הזמן ובכול מקום.

לסיכום, הבנה, תכנון, התארגנות, בנית מסגרת מיטבית תואמת לטמפרמנט הטבעי לילד, תמתן הרבה מאוד "רעשים", אי שקט, ותסכול בקרב ילדים, ובכך נממש את המשימה, שהיא  התבוננות אינדיבידואלית, המאפשרת לילד להרגיש נוח משוחרר עם עצמו, להיות מי שהוא באמת.