האם טיפול פסיכולוגי עדיף על שיחה עם חבר? 

במסגרת דיונים ושיחות שונות על מקצועות הטיפול, יצא לי לשמוע כמה פעמים את השאלה "למה לי לשלם מאות שקלים לפסיכולוג כשאני יכול להשקיע חמישים שקל על כוס בירה עם חבר?" ויש גם מי שטוען שפסיכולוג נועד רק למי שאין לו חברים שאיתם אפשר לדבר. בתור פסיכולוג (וחבר) אני יכול בהחלט לראות את קווי הדמיון בין שתי הסיטואציות אך אני גם רואה לא מעט קווי הבדל. לדעתי, טיפול פסיכולוגי ושיחה עם חבר משרתים מטרות שונות בחייו של האדם ולכן אי אפשר להשוות ביניהן כאילו היו אותו דבר.

במידה מסוימת, אפשר לחשוב על זה כמו על להשוות בין קישוא ואבטיח - שניהם מגיעים מאותה משפחה בוטנית אבל המאפיינים שלהם שונים ואנחנו עושים איתם דברים שונים. במאמר זה אחדד את ההבדלים בין טיפול פסיכולוגי לשיחה עם חבר ואנסה להסביר מדוע אני חושב שלהשקעה בטיפול פסיכולוגי יש יתרונות במצבים מסוימים.

השימוש בכלים מקצועיים

פסיכולוג מומחה הוא אדם שהשקיע מספר לא מבוטל של שנים על מנת לרכוש השכלה ונסיון מעשי (דרושות לפחות תשע שנים של לימודים והכשרה מקצועית לפני קבלת רשיון העבודה כפסיכולוג טיפולי). פרק הזמן הממושך הזה כולל בתוכו השקעה מרובה בקריאה של חומר מקצועי ומפגשים טיפוליים עם מגוון רחב של מטופלים תוך כדי הדרכה צמודה ממטפלים מנוסים ויוצר הבדל משמעותי בין שיחה עם פסיכולוג לשיחה עם חבר.

חשבו לדוגמה על עיסוי. כל אחד יכול לעסות את הגב שלכם, אך יהיה הבדל משמעותי בין חבר שאיננו מעסה לבין מי שהלך ולמד עיסוי בצורה רצינית, רכש ידע אנטומי ופיזיולוגי והתנסה במגוון רחב של שיטות עיסוי ובעבודה עם אנשים שונים ועם בעיות פיזיולוגיות שונות. ארגז הכלים של אדם כזה יהיה רחב יותר והוא יידע כיצד להתאים את עבודתו לצרכים שלכם. זה לא שיש דבר רע בלקבל עיסוי חובבני מחבר, אבל אם הגב שלכם תפוס כבר זמן מה אתם לא תלכו לחבר אלא לאיש מקצוע.

בהשאלה, זה לא שיש דבר רע בשיחה עם חבר כשיושב לכם משהו על הלב או אם אתם תוהים איך לפתור בעיה מסוימת שצצה בחייכם - להפך, קשרים שכאלו עם חברים הופכים את החיים שלנו למלאים יותר ותורמים לנו מאוד. אך כשאתם זקוקים לעזרה עם בעיה נפשית שהיא קצת מורכבת יותר, סביר להניח שתעדיפו אדם מקצועי.

עמדה נייטרלית

לכל אחד מאיתנו יש איזורים מאוד אינטימיים בנפש, שקשה ולפעמים לא רוצים לחלוק אפילו עם האנשים הכי קרובים אלינו כמו בני זוג או חברים קרובים. במסגרת הטיפול הפסיכולוגי יש הזדמנות לספר ולדבר על דברים שאי אפשר לספר לחברים. הפסיכולוג נמצא שם בשביל לשמוע את הצד שלכם ומכיוון שהוא לא חלק מהחיים שלכם "בחוץ", תוכלו - אם תרצו - לשתף אותו בכל מה שתרצו.

עם חברים, קרובים ככל שיהיו, אי אפשר לעשות זאת פשוט מכיוון שהם לעולם לא יוכלו להגיע לרמת הנייטרליות שאליה יכול להגיע הפסיכולוג. חשבו על מצב שבו תרצו לספר לחבר על מקרה שהיה עם חבר משותף... מה ההשלכות של השיתוף הזה? האם החבר הזה יוכל לשמוע את הדברים ולקבל אותם מבלי להגיב מתוך החוויה האישית שלו בתוך המערכת?

לפסיכולוג יש פחות מה להפסיד

שיחת נפש עם חבר טוב שווה המון, אך גם החברים הכי קרובים לעתים יעצרו את עצמם מלומר לכם דברים שעשויים לפגוע בכם, בהם או בקשר ביניכם. מבחינה זו לפסיכולוג יש יתרון. אמנם, גם לפסיכולוג יש רצון לשמור על הקשר הטיפולי ולהמשיך לקיימו בהתאם לצורך של המטופל, אך בניגוד לחברים, לרוב הוא לא ירגיש צורך לייפות את המציאות וירשה לעצמו לשאול שאלות או להעלות נקודות שחברים לא תמיד יעזו לגעת בהן.

אחד המאפיינים המרתקים והמיוחדים של טיפול פסיכולוגי הוא שבתוכו אתם יכולים לחוות קשר בתוך סיטואציה מאוד מאוד מוגדרת ודרכו לבחון את ההתנהגות שלכם בקשרים אחרים. הפסיכולוג אמון על מתן תשומת לב מיוחדת לקשר הזה - מתוכו ומחוצה לו - ויחד אתכם לנתח את התהליכים המתרחשים ביניכם מעמדה לא שיפוטית ומעצימה. יכול להיות שהפסיכולוג יאמר דברים שיאתגרו אתכם, יכעיסו אתכם ואולי אף יפגעו בכם. האחריות שלו היא לדעת איך לומר את הדברים וגם איך לטפל במה שקורה לאחר שהם נאמרים. במקום לתת לקשר להתדרדר למריבה (מה שעשוי לקרות בין חברים), תפקידו הוא להכיל את הסיטואציה ולעזור למטופל ולקשר להיבנות.

תשומת לב מלאה

I'll be there for you - זו השורה המפורסמת משיר הפתיחה של הסדרה "חברים". ואכן, חברים הם שם בשבילנו פעמים רבות. אבל בשיחה עם חבר קשר לצפות לקבל תשומת לב מלאה שממוקדת אך ורק בכם. פסיכולוג מתחייב לתת למטופל זמן קבוע, פעם בשבוע (לפחות), במרחב מוגן ומוגדר, שהוא רק שלו. שעה בשבוע אולי לא נשמעת כמו הרבה אך פעמים רבות זה יותר ממה שאנחנו מקבלים מהקרובים לנו. וזה לא רק עניין של זמן אלא של קשב. הפסיכולוג מחויב ומתחייב לתת למטופל תשומת לב מלאה במהלך הפגישה, בלי קשר למה קורה איתו באותו רגע (נסו לדמיין כמה קשה לפעמים להתנתק ממה שעובר עלינו ולתת את הקשב לאדם אחר. גם זה מעין "כלי מקצועי" שרוכשים תוך כדי העבודה). פסיכולוג גם מחוייב לסודיות מלאה, מה שלא בהכרח קורה עם חברים.

חברות, חשובה ככל שתהיה, היא דבר הדדי. טיפול יכול לשאוף לשם אבל הוא לעולם לא יהיה הדדי לגמרי. כששאלתי מכרים שלי לדעתם בנושא, אחת מהם אמרה ש"חברה לא תרצה שכל שבוע כשאנחנו נפגשות נדבר רק עלי. טיפול קודם כל ממוקד בי ובצרכים שלי ולא אמור להיות הדדי". מכר אחר אמר "לחבר טוב המחויבות היא בחירה. לפסיכולוג המחויבות היא חובה אתית".

לסיכומו של דבר - חברים טובים הם נכס אמיתי, חשוב לפחות כמו קשר טוב עם המשפחה. חברים יכולים ללוות אותנו דרך משברים קטנים וגדולים ולעתים יש להם את היכולת להרים אותנו ממצולות הכאב למקום טוב יותר. יחד עם זאת, לקשר טיפולי יש מאפיינים ייחודיים שלא תמיד קיימים בתוך הקשר עם החברים שהופכים אותו למתאים יותר לעבודה עם מצוקה נפשית ולכן לעתים טיפול פסיכולוגי עדיף על שיחה עם חבר.