איך אפשר לסלוח לו על כל מה שעשה לי ?? והאם לבקש סליחה על שעשיתי אני ? 

יום הכיפורים לפנינו, ואתו זמן סליחות.

מן הסתם זה גם זמן מצוין לשאלה :

"עד כמה זה מקדם אותנו (אם בכלל) כבני זוג לבקש סליחה אחד מהשני ? "

מה שקורה הוא שמאחורי ה "..מצטערת שעשיתי ..."

מסתתרת ההנחה שאני ורק אני עשיתי משהו לא טוב ולכן..

אני ראויה לנזיפה שלא לדבר על עונש..

כשלמעשה.. ההנחה הזו בעייתית מכמה סיבות :

הבעייתיות הראשונה היא -

שתמיד (!!)  לשני הצדדים אחריות מלאה -

כלומר 100% אחריות לכל אחד מאתנו על ה 50% שיש לו בסיטואציה (ובקשר בכלל..)

למעשה לכל אחד מאתנו התרומה שלו למה שקורה וקרה,

מאחר ומתקיים בינינו תמיד דיאלוג ששנינו 'משחקים בו תפקיד' .

וכשאני מבקשת סליחה, או מצפה לה..

זה מסתיר מאחוריו את ההנחה שאחד מאתנו אשם יותר מהאחר ..

כשתמיד (!!) לשנינו אחריות זהה למה שקרה בסיטואציה.

והנה התגנבה לה הבעייתיות הנוספת במשפט האחרון –

הסליחה הזו טומנת בתוכה א ש מ ה

אכן, חלק מהדינמיקה שרווחת באווירה הזוגית כשהיא לא מודעת –

היא סביב ה "הוא/יא  אשם/מה במה שקורה",

ואנחנו... רוצים לשנות 'אווירה',

ולצאת מבורות האשמה שמנהלים אותנו, אל מרחבי האחריות.

לצאת מהבורות השיפוטיים של האשמה אל מרחביה של האחריות

שאנחנו לוקחים על עצמנו כבוגרים בתהליך התפתחות וצמיחה וכיחיד בתוך קשר זוגי.

בעייתיות נוספת היא בכך שה"אני מצטערת ש.."

מאפשר לנו לברוח למעשה מלקיחת אחריות אמיתית

 ומפתרון אמיתי של הדבר כך שפחות ופחות יחזור על עצמו.

מה כן אפשר וכדאי במקום ה "סליחה שעשיתי כך וכך"  או "מצטערת אם ... " ?

מאחר וחשוב לקחת אחריות על החלק שלנו - הוא 'תרומתנו' למקרה,

ולשמור את הדברים במסגרת ה'אחריות' בלי שיגלשו לאשמה ולשיפוטיות מחד

ועם זאת – להיות ערים לתחושות ולרגשות של בן הזוג שלנו-

אפשר לומר למשל-

"שמתי לב שהיום כשאיחרתי זה הכעיס אותך, ואני לוקחת את זה לתשומת ליבי "

או

"ראיתי שכעסת היום והאמת... שאני לגמרי מבינה אותך "

או במקרה ההפוך –

לספר לו שהיום כשהוא איחר הרגשת פחד / כעס... שגרם לך להגיב כך או אחרת

כשפה במיוחד מאד חשוב להיות סקרניים פנימה

לגבי המנגנונים שמנהלים את המערכה מהצד שלך.

אפשר כמובן לעודד את בן הזוג לספר מה הרגיש

כשכל הזמן נגד עינינו הידיעה שתמיד תמיד לשנינו תרומה זהה לסיטואציה,

ואנחנו כמו רוקדים יחד את הריקוד המשותף שלנו

בכל מקרה – שמתחילה לעלות האשמה, בין אם היא נאמרת בפירוש

ובין אם היא עולה כאוטומט מבפנים, זה הזמן להיות עם התחושות

לנשום, ולתת להם להתפרק, כך שפחות ופחות ינהלו אותנו.

חיי הזוגיות הם משעול להתפתחות רוחנית,

הם מאתגרים במיוחד מחד, אך עם זאת מאפשרים לי

יותר ויותר לראות את הכאב שבן הזוג מפגיש אותי אתו 

כביטוי לכאב שמתחולל אצלו בפנים

ולא כהתנהגות שמופעלת נגדי, לפחות לא מכוונה תחילה.

כשקורה משהו כזה שפוגע בכם,

אם תאמרו ותספרו את הכאב שחוויתם –

זה לא מקטין או מחליש אתכם, זה גם לא אומר שזה מקובל עליכם,

חשוב לדבר על הרגשות שלכם, על מה שהתעורר בעקבות..

ולא לשכוח.. להיות סקרניים בעיקר לגבי מה היתה התרומה שלכם לאירוע .

חשוב לפסוע במשעול הזוגיות תוך רכות ואהבה לעצמכם,

בלי לתת  לרגשות אשם למיניהם להשתלט

זאת מאחר ו נקודת המוצא היא

שגם אתם וגם הצד השני –

עושים את הטוב ביותר שאתם יכולים כרגע,

גם אם זה עדיין לא הטוב ביותר שהייתם רוצים .. 

(מבוסס על דרך האימגו דר' הנדריקס)

אפשר ללמוד ולהתחיל לפסוע במשעול הזוגיות המודעת

בסדנאות - עבודה אינטנסיבית של יומיים, (פרטים בלחיצה פה)

או בעבודה תהליכית בליווי שלי,

אפשר ליצור קשר דרך האתר 

www,galitelias.co.il

או במייל : galitel2@gmail.com

בברכת חגים שמחים ומשמחים,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.