לעתים נדמה שניתן בקלות רבה לחלק את בני האדם למוסריים יותר או פחות, לאנשים טובים או רעים. מסתבר שחלוקת השחור-לבן הזו לא מייצגת נאמנה את המציאות, וכי הלכה למעשה מתקיימת ערבוביה בתוך כל אחד מאיתנו.
בשנת 2007 אוניברסיטת ייל פרסמה סדרת מחקרים, שבדקה האם תינוקות מבינים מושגים בסיסיים של טוב ורע. לצורך המחקרים נבדקו תינוקות בגילאי חודשים ספורים, שהפגינו חוש מוסרי מפותח כבר בגיל הצעיר כל כך של 3 חודשים.
בלי לעסוק בשאלת המתודולוגיה (אפשר לקרוא יותר כאן), הנה כמה מממצאי המחקר העיקריים:
• תינוקות מזהים מעשים טובים, וזוכרים היטב מי ביצע אותם.
• תינוקות מזהים מעשים רעים, זוכרים מי ביצע אותם ונוטים לרצות להעניש את המבצע.
• תינוקות נוטים להעדיף ולחבב מי שדומה להם בהעדפותיו ובהתנהגותו, ומתעלמים ממי שמפגין התנהגות שונה משלהם.
שלושת הממצאים הללו מוכיחים שאנו כנראה נולדים עם "מצפן מוסרי" מובנה כלשהו. תינוקות אינם "לוח חלק" נטול אופי, אלא תערובת של טוב ורע. הממצא השלישי – תינוקות מעדיפים מי שדומה להם ומתעלמים ממי שלא – מוכיח שאפשר להיות "רע" לאחרים גם בלי שרע לך (כמאמר הפתגם הידוע); מדובר פשוט בהעדפה של אלו שדומים לנו ובסלידה טבעית ממי ששונה מאיתנו.
הבעיה מתחילה כאשר הנטייה להעדיף את הדומה, ממשיכה להתקיים גם בגילאים בוגרים יותר. אבל כאן כבר סוכני החברות נכנסים לפעולה, והחל מגילאי 7-8 ילדים נוטים להיות יותר אלטרואיסטים מאשר אגואיסטים – כך עולה ממחקרים נוספים בתחום. זה לא מתקיים תמיד ובאופן גורף, כמובן, אבל בהחלט מדובר בשינוי משמעותי לעומת תקופת הינקות.
מחקרים נוספים הראו שנטיות פסיכוטיות בבני אדם בוגרים, עלולות להיגרם כתוצאה משינויים במבנה המוח ("הרופא שגילה שהוא פסיכופט"). יש כאן רמז לעובדה שמוסר הוא עניין של גנטיקה ושל נטיות מולדות. למרות זאת, סוכני החברות שאותם ציינו לפני כן – משפיעים השפעה רבה אף הם.
ניתן לסכם את הנושא בכך שנכון לעכשיו, מוסר הוא עניין מולד ונלמד בו זמנית. אנו נולדים עם פוטנציאל מוסרי כלשהו, שלאחר מכן ממשיך להתעצב על-ידי הסביבה. מחקרים נוספים שפורסמו ב-2012, סותרים את המחקר של אוניברסיטת ייל משנת 2007, ויש להניח שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בכל הנוגע למוסר אנושי.
המאמר באדיבות רשת דובדבן – מעונות יום לגיל הרך ברחבי הארץ
