מניפולציות ואסטרטגיות רגשיות כאמצעי תקשורת מרכזי 

בעולם אידיאלי, על בני זוג להיות מסוגלים לתקשר ולבטא את צרכיהם באופן ישיר, פתוח ואותנטי, האחד מול השני. ברוב המקרים, הדבר אינו קורה. ישנן לכך סיבות רבות, המרכזית שבהן עשויה להיות החשש מפני יצירת מחלוקת, שעשויה להידרדר ולהסלים את המצב, חוסר אמון ביכולת להעביר את הרצון והמסר, חשש שבן הזוג לא ישתף פעולה וכדומה. כדי להימנע מאינטראקציות לא רצויות, בני אדם מחפשים אסטרטגיות חלופיות.

אנשים עושים שימוש במניפולציות ואסטרטגיות רגשיות, בעיקר כאשר הם חוששים שצרכיהם ובקשותיהם לא יענו וכדי לחזק את הלגיטימיות של הבקשה. אחת האסטרטגיות המוכרות, היא שימוש במניפולציה עקיפה. ישנם סוגים שונים של אסטרטגיות שלכולן מטרה משותפת אחת: הנעת השותף לעשיית משהו שהוא או היא לא יכולים או לא מוכנים לעשות, להשפיע רגשית ולשכנע אותו.

כולנו מכירים מניפולציות רגשיות המופעלות כלפינו (על ידי ילדים או מבוגרים) ומעוררות רגשות אשם, ספק וחוסר בטחון. רוב האנשים המפעילים כלפינו מניפולציות מהסוג הזה, הם אנשים קרובים לנו, המיטיבים לקרוא אותנו, מכירים את נקודות התורפה שלנו ויודעים כמעט בוודאות מה היא נקודת ההנעה לפעולה שלנו. חשוב לזכור שאין איש האוהב להרגיש "מופעל", או מוטה, בעיקר רגשית. היכולת להפעיל מניפולציות רגשיות מתחילה בילדות המוקדמת מאוד והיא הישרדותית וחשובה. שימוש במניפולציות ואסטרטגיות רגשיות, הוא מהלך טבעי ונרכש בתהליך ההתפתחות האנושית. ילדים עושים זאת בקלות רבה, מגיל אפס ואנו חושבים שהילד חינני, נבון וחכם. מדובר במהלך הישרדותי חיוני, בטרם מתפתחים אמצעי תקשורת אחרים. הבעיה נוצרת כאשר במהלך החיים כלי זה נותר כאמצעי מרכזי בתקשורת בינאישית והשימוש בו הופך לדפוס התמודדות כוחני, מניפולטיבי ושימוש בחולשות האחר לצרכינו. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר ביחסים זוגיים.

דוגמאות לשימוש באסטרטגיות:

שימוש במכרים משותפים כדי שבן הזוג יבין את הרמז יתנו דוגמא כיצד החבר התנהג/קנה/עשה/הפתיע את עבור בת/בן הזוג שלה, מקווים שגם בן הזוג שלנו ינהג כך. יוצרים סוג של השוואתיות ותחרותיות.

שימוש בילדים להעברת מסרים: בני זוג המדברים את עצמם באמצעות הילדים. כמו לדוגמא כשאחד מבני הזוג מסרב לצאת לחופשה משפחתית, האחר יאמר "אבל זה לא בשבילי, לי לא איכפת, אבל הילדים מאוד רוצים/צריכים/זקוקים לחופשה".

שימוש באסטרטגיית "כולם מסכימים/ כולם עושים / כולם קונים / כולם..." הכללה ושימוש הבאה לחזק את הטעון שבן הזוג שונה מהאחרים ועליו להתאם עצמו ל"כולם". לדוגמא: "כל הבעלים שהאישה שלהם עובדת שעות ארוכות, עוזרים בבית...". "כל מי שאני מכיר/ה מרוויח יותר ממך", "כולם יוצאים ורק אנחנו לא..." וכדומה.

שימוש באסוציאציות רגשיות: העלאת סיטואציות מהעבר הכוללים "אתה/את אף פעם לא מסכים/נותן/מאפשר/מקשיב..." וכו' לעומתי שאני "תמיד הוא המוותר/מקשיב/מרצה..." וכו'. מניפולציית הקורבן והמקרבן.

החלפת אסטרטגיות עקיפות בטכניקות תקשורת טובות יותר:

אם אתה "המפעיל" או "המופעל" של תקשורת עקיפה – למען העתיד, חשוב ללמוד לפתח תקשורת זמינה ומתגמלת יותר באמצעות לימוד לבקש את מה שאתה רוצה באופן ישיר. בתרגול ולימוד מהסוג הזה נדרשת תעוזה ואוטנטיות, אשר בסופו של דבר עשויה ליצור אלכימיה זוגית טובה ויעילה גם אם לא תמיד בקשותיך יענו בחיוב.

חשוב לציין: ישנם אנשים המעדיפים תקשורת עקיפה משום שבתקשורת כזו הם יכולים להימנע מקונפליקטים פוטנציאליים ומאתגרים ישירים שעלולים להיווצר. שותפים החוששים מההשלכות של תקשורת ישירה, עלולים לחבל בכל ניסיון לתקשורת כזו.

קיימות טכניקות רבות העשויות לסייע בידי בני זוג לקחת "סיכונים" לתקשורת אותנטית וישירה. כל זוג צריך למצוא את דרכו המיוחדת כדי להצליח לשנות ולבסס תקשורת ברורה וישירה. לדוגמא:

לשוחח על הקונפליקט באופן ברור: בעבודתי נוכחתי עד כמה אנשים נמנעים מלדבר על דברים באופן ישיר, בעיקר משום שהם רוצים להימנע מקונפליקט ומהשלכותיו. הם חוששים לדבר את עצמם. בניסיון להימנע מקונפליקט ישיר משתמשים בשתיקות והתנהגות אשר במרכזה הימנעות, במטרה להבין מה בן הזוג חושב, מרגיש או כיצד יפעל. קשה להם לשאת את השלכותיה של תקשורת ישירה. בשתיקות נעשה ניסיון "לתסרט" את מחשבותיו ופעולותיו של האחר ולהמתין לתגובתו.

שימת לב לתהליך ולתוכן – שתי רמות תקשורת: קיים מתח טבעי בין תהליך, תוכן ותוצאה. לכל דיאלוג שתי שכבות: תהליך ותוכן. הראשון הוא הנושא עליו מדברים והאופן בו אנשים מתייחסים אחד לשני במהלך השיחה. מבין השניים, ההתייחסות ההדדית במהלך השיחה, היא החשובה מביניהם. כאשר חלק זה משתבש, דבר מתוך התוכן שנאמר או המסר אותו מבקשים להעביר לא ייפתר או ייושם בהצלחה.

כדי להיות יעיל בתקשורת ישירה, חשוב להיות קשוב ולעקוב בתשומת לב לשפת הגוף., הבעות הפנים והאינטונציה הקולית של השותף לשיחה. אם וכאשר מזהים חוסר נוחות או מצוקה אצל בן הזוג, חשוב להניח לתוכן, להתייחס ולהתמודד עם מה שפת הגוף, השתיקה או הבעות הפנים אומרות. לעיתים נקבל מסר מבלבל שבו התוכן הוא הסכמה ושפת הגוף היא אי נוחות וחוסר הסכמה. בדיאלוג מפרה ומכבד יש להתייחס גם וגם.

פעמים רבות המילים והמעשים אינם תואמים. למעשה, כבר בתחילת השיחה אתה מבין שפיו ומעשיו של האדם אינם שווים, ניכר פער בין השניים, הדבר גורם לתיסכול, כעס והתשה. אדם שאיננו מודע להתנהגותו, יתנהל במעגלים שחסרה בהם נקודת יציאה. שיחה כזו, יכולה להרגיש כמו טיול לאזור הדמדומים. מצבים אלה, אינם מתאפיינים רק בתוך קשר זוגי, אלא הם חלק מהתנהגות אנושית.

כאשר אכפת לנו מהאחר, יש להיות קשובים ומוכנים לשנות את ההתכווננות, מרמת התוכן (הבקשה הקונקרטית) לרמת התהליך (הקשבה לשפת הגוף והקול), או לומר באופן ישיר "אתה אומר משהו אחד והבעות הפנים שלך/שפת הגוף/האינטונציה אומרים משהו אחר. חשוב לי להבין מה את/ה מרגיש/ה כרגע?". תשומת הלב הזו יכולה לקבוע את איכות וטיב העברת המסר והדיאלוג אותו מבקשים לנהל.

להתמקד בנושא עליו מדברים: חשוב להצהיר כבר בתחילת הדיאלוג, מה היא כוונתך ומה אתה מצפה שיקרה בשיחה. לעיתים כאשר עולה נושא מלחיץ המתרחש במצב של כעס, הצפה רגשית, מתח וכדומה, – השיחה איננה יעילה, בעיקר משום שבמצבים כאלה קשה להקשיב, או למצוא פתרון., קשה במקרים כאלו להימנע מאסוציאציות מהעבר והעלאת נושאים שאינם קשורים לנושא הנדון. הפועל היוצא, הינו דו שיח של חרשים ועיוורים ולא של אנשים הרוצים להעלות נושא ולהגיע לאיזו שהיא הסכמה. יש לתחם את הדברים ל"כאן ועכשיו" ולא לנהל פנקסנות רגשית שבמרכזה הנהלת חשבונות מהעבר. יש לומר בפירוש, שלא מדובר באסטרטגיה, אלא בנושא המעסיק אתכם ולעשות זאת בכנות ובישרות לב.

להיות מוכן לנהל משא ומתן: שותפים שאכפת להם אחד מהאחר, מוכנים בדרך כלל להקשיב לבקשות אחד של השני. עם זאת, גם במערכות יחסים אידיאליות, עלול לקרות שבקשתו של אחד מבני הזוג תתנגש בצרכיו של האחר ויהיה קשה מידי להיענות לה. אף בקשה לא צריכה להיאמר בלי נכונות ומוכנות לפשרה, הסדר או שינוי סדר עדיפויות.

תקשורת בעייתית מאופיינת בחוסר ישירות, יש בה התנהלות אסטרטגית הבאה לידי ביטוי במניפולציות עקיפות השואפות לחזק את מעמדו של האחד על חשבון השני. ברוב המקרים התנהלות כזו גורמת לקשיים גדולים יותר ולא להקלה. היחסים נעשים גרועים, מתעוררת חשדנות וחוסר אמון הדדי.

החוכמה היא לנסות להקשיב ולהבין את מה בן הזוג אומר, מאחורי הפעלת המניפולציות, מה הוא מנסה בעצם להעביר ולתקשר לנו?. שימוש במניפולציות רגשיות ומעשיות, הינו "בית ספר" שבו ניתן ללמוד בעיקר על עצמנו ועל האופן בו אנו מתקשרים עם העולם – האופן בו אנו מדברים, מקשיבים ומגיבים, בחלקים הטובים שלנו ובפחות טובים. אלה חלקים אשר לא תמיד מודעים להם, בעיקר משום שהם חבויים עמוק בתוכנו כמנגנוני הגנה ומכאן שאיננו מתמודדים עמם. אין ספק שאפשר להמשיך ולהתעלם ולהמשיך את החיים בדרך בה אנו מכירים ורגילים. אך האפשרות האחרת היא לאזור אומץ, להתבונן בהתנהלות הלא יעילה ולבדוק אפשרות לשינוי תפיסתי והתנהלותי.

השינוי והלמידה בתהליך הדיאלוג, שיפורו ומיטוב תוצאותיו הם כולם תהליכים שהמפתחות להם, נמצאים בידנו.