הוצאות בחברה באזור הדמדומים כיצד לטפל בהן? 

הוצאות בחברה ב"אזור הדמדומים" - כיצד לטפל בהן?

1. כללי

לעתים מתהוות הוצאות שהן ספק עסקיות ו/או ספק אם הן מותרות בניכוי בחברה. במקרה כזה, נשאלת השאלה האם להציגן כהוצאות בחברה, אף שאינן מותרות בניכוי?

לפני שנשיב על השאלה נבדוק את "עלויות המס" בביצוע ההוצאות בשלוש האפשרויות שלהלן:

א. כאשר מדובר בהוצאה פרטית של בעל המניות, שיעור המס אשר משלם בעל המניות בגין ההוצאה הוא 48.55%, מאחר שלצורך ביצוע ההוצאה הפרטית עליו למשוך דיבידנד מהחברה. זאת, לאחר מיסוי דו-שלבי, אשר כולל תשלום מס חברות ולאחר מכן תשלום מס בגין משיכת דיבידנד[1].

ב. כאשר ההוצאה נרשמת בחברה כהוצאה עסקית אך אינה מותרת בניכוי, שיעור מס החברות המשולם בגין ההוצאה שאינה מותרת בניכוי הוא 26.5% בלבד.

ג. כאשר ההוצאה מותרת בניכוי בחברה, לא משולם כל מס בגין ההוצאה.

אם כן, ברור איפוא שבעל המניות יעדיף לנכות את ההוצאה בחברה, ואם לא ניתן לנכותה, יעדיף לרשום את ההוצאה בחברה כהוצאה עסקית אף שאינה מותרת בניכוי ולא כהוצאה פרטית.

2. יישום

לדוגמה, בעל בית דפוס נוסע לחו"ל כדי להשתתף בתערוכה לקידום עסקו. לאחר התערוכה הוא  ממשיך לטיול פרטי ורק לאחר מכן שב ארצה. בעל בית הדפוס מתלבט אם לתבוע את הוצאות הנסיעה בניכוי בחברה. זאת, משום שבהתאם לתקנה 2(2) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל"ב-1972, כדי שההוצאות יותרו בניכוי בחברה עליהן להיות הוצאות הכרחיות בייצור ההכנסה.

נראה, כי במקרה של הוצאה אשר נמצאת ב"אזור הדמדומים", כאשר אין זה ברור אם תותר בניכוי או לא, אפשר  שבעל המניות יתבע את ההוצאות בניכוי בחברה. כך, באם ההוצאה תותר בניכוי, לא תהיה כל חבות מס בגין ההוצאה לעיל. גם אם לא תותר ההוצאה בניכוי, מאחר שההוצאה נרשמת בחברה, נחסך המס הכרוך במשיכת הכספים מהחברה.

עם זאת, יש לסייג ולומר כי פקיד השומה עלול לראות בהוצאה כהוצאה פרטית ולסווגה כהכנסה בידי בעל המניות. כך, בפסק דין אלדד וסרמן[2], פקיד השומה סיווג הוצאות שתבעה חברה כהכנסת משכורת בידי בעל המניות[3]. אולם, גם במקרה בו פקיד השומה מסווג את ההוצאה כהכנסה בידי בעל המניות, מבחינת חבות המס, מתקבלת למעשה התוצאה שהייתה מתקבלת לולא היה בעל המניות מציג את ההוצאה בחברה מלכתחילה. על כן, נראה כי רצוי להציג הוצאות מעין אלו בחברה.

יש להבהיר כי המדובר בהוצאות העומדות בתווך בין הוצאה עסקית לפרטית ואין מדובר בהוצאה פרטית מובהקת. בפסק דין מאיר צ'רשניה[4] הורשע יועץ המס, בין השאר, בכך שסייע לאדם אחר להכין חישובים כוזבים על מנת להתחמק מתשלום מס. בית המשפט הגיע למסקנה חד משמעית, כי דו"חות הנישום היו כוזבים בכך שכללו הוצאות פרטיות מובהקות, כמו: ארנונה פרטית, טלפון פרטי, תכשיט פרטי וציוד נוסף שנדרשו כהוצאות עסקיות.

[1] [48.55% = 73.5% X 30% + 26.5%]

[2] ע"מ 6569-07-20 אלדד וסרמן נ' פקיד שומה כפר סבא (24.4.14), האתר המשפטי מסטקס.

[3] בית המשפט דחה את טענות המערער כי מדובר בהוצאה מוכרת בידי החברה, אך חלק על קביעת פקיד השומה לפיה יש להכיר בהוצאה כהכנסת משכורת של היחיד, וסיווג את ההוצאות כהכנסה מדיבידנד של המערער.

[4] ע"פ 6016/93 + ע"פ 6072/93 מאיר צ'רשניה נ' מדינת ישראל (11.7.94), האתר המשפטי מסטקס.

לכניסה לאתר המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ לחץ כאן