כאשר מתחיל תהליך של עירעור הרצון להמשיך ולהיות בתוך קשר הנישואין והפתרון של הימלטות מן המצוקות האמיתיות, או המועצמות של הקשר הזוגי, קשה מאד להכיל את הלבטים ולהתמודד איתם לבד. משום כך ישנה פניה, מתישהו במהלך הדרך, אל חברים קרובים ובני משפחה, כדי לבחון מה דעתם, או לקבל מהם עצות או הדרכה.
לא פעם הפניות הללו הן רק רצון לאותת על צורך בעזרה, לרבות הורדת מפלס הלחץ האישי להתגרש, או להשתמש באותם אנשים קרובים כמתווכים עם בן או בת הזוג – דווקא כדי לשמור על קשר הנישואין. לעיתים, המצב הרגשי והמצוקה ניכרים על האדם, אם בלבוש שנעשה מוזנח, אם בעצבנות שהוא משדר ואם בעצבות שבהתנהלות שלו. כל אלה, גם אם אינו פונה ישירות בבקשת סיוע מן האנשים סביבו, גורמים להם לנסות להבין מה עובר עליו ובעקבות תיחקור שלו מבינים את מצבו.
הפגיעות של האדם בסיטואציה זו מסוכנת, משום ששיקול הדעת שלו מתחיל להיות מוטה ע"י גורמים חיצוניים, שגם אם הם שוחרי טובתו, או כאלה הנהנים ללבות את תהליך ההרס, עלולים להשיא לו עצות רעות – כך שגם אם אולי ניתן היה להציל את הנישואין – ההשפעות החיצוניות עלולות לגרום להתפרקות של הנישואין.
על רקע זה, גם במצב הרגשי הקשה, כאשר הכעסים משתלטים, התסכולים גוברים ומצבי הרוח נעים בין יאוש לתקווה, חשוב לעצור לרגע, למפות את התמונה החברתית והמשפחתית ולזהות את הגורמים המסוכנים, אלה שעדיף להתרחק מ"עזרתם" ומעצתם. גורמים מסוכנים העלולים להוביל להחלטה שגויה נמצאים במעגלים הקרובים ביותר אליכם, בהם גם ההורים, משני הצדדים וגם החברים הטובים ביותר. נודה על האמת, רק הורים מעטים "משתגעים" באמת על החתן או הכלה שלהם.
הורים. כאשר הדברים זורמים על מי-מנוחות, ההורים יפרגנו ואפילו "ישוויצו" בבחירה הנפלאה של הצאצא, או הצאצאית שלהם. לעומת זאת יש להם תמיד סיבות מספיק טובות וחזקות לפתח טינה כלפי ה"בחירה": חוסר מספיק ביקורים בחגים ובשבתות, לא רואים מספיק את הנכדים, "אין לו עבודה טובה", "היא לא מספיק מעריכה אותו", "הוא לא מתנהג אלינו יפה", "היא לא מבשלת לו טוב" ועוד ועוד.
הוריהם של בני-הזוג הם פוטנציאל קבוע למתח ולאיום על שלמות הקשר הזוגי של ילדיהם. התחושות שלהם, שבן או בת הזוג של בנם או בתם, לא מספיק טובים עבורו או עבורה, מחלחלת אם ירצו ואם לא ירצו אל ילדיהם – ואלה כילדים טובים של הוריהם עלולים לספוג את הביקורת ולהפנים אותה. משום כך, כאשר נוצר מתח בין בני הזוג, חשוב מאד להמנע להכניס את ההורים הללו לתמונה. סיבה טובה נוספת להמנע מכך, היא שאם (אינשאללה) הבעיה תפתר בין בני הזוג, היא עדיין תגרור שובל ארוך של טינה מצד ההורים.
חברים קרובים. אלה עשויים להיות גורם מפייס ומפחית מתחים. מצד שני, הם גם מתחרים של האשה על ליבו של הגבר ואילו החברות הן בחזקת המתחרות על לב האשה. חברים טובים מלווים את האדם במקרים רבים מגיל ילדות וחולקים איתו רגעים רבים של אושר, שמחה וגם הרבה רגעי עצבות ומשבר. הם "היו שם בשבילו" הרבה לפני שהפציע בן הזוג בחייה של האשה, ולפני שהגיעה האשה ותפסה את מקומה לצידו של הגבר.
ברור מאליו, איפוא, שהבחירה בבן או בבת הזוג, דוחקת הצידה את החברים הקרובים או את חברות הנפש. בדומה להורים, גם אלה ישאו טינה קלה או עמוקה יותר כלפי "הבחירה" שנעשתה, במיוחד אם אותו בן זוג, או בת זוג, מגלים כלפיהם ריחוק ואיבה, שבגללה מתרחקים מהם חברי הילדות והנפש שלהם. אלה ישישו להגיד במילים ישירות או במילים מכובסות, ש"אמרתי לך שהוא/היא לא בשבילך!". זוהי שעת הנקמה באשה שמנעה ממנו לצאת לשתות ביחד כוס בירה או שרטנה על חבריו המגיעים לביתם וכו' ואילו החברות הטובות ישמחו לציין עד כמה הן ראו "מההתחלה!" כמה הוא גס רוח, לא מעריך ובכלל לא מתאים לה.
פירוק קשר הנישואין היא לא החלטה של מה בכך והיא מחייבת שיקול עמוק ובחינה של אספקטים רבים, שישליכו על המשך החיים – של כל אחד מבני הזוג ובוודאי על ילדיהם, במידה ויש להם ילדים.
השיקול הראשון שיש לעשות כאשר עולים הירהורים בכיוון זה ומתוך הבנה שייעוץ מהגורמים הלא נכונים יכול להיות הרסני, הוא לקבל החלטה מודעת לגבי מי לא צריך להיות חלק מן הלבטים. רק לאחר מכן יש להחליט, עם מי, אם בכלל כדאי להתייעץ. ההמלצה שלי: האופציה הראשונה צריכה להיות אנשי מקצוע. אלה, מעצם עיסוקם, יעניקו לכם ייעוץ המשוחרר מאינטרסים זרים ויתמקדו אך ורק בכם. האופציה השניה, הפחות מועדפת, היא באופן דומה, של חברים, אך שאינם מעורבים רגשית בחייכם.
