כאשר אריק ליו, מחנך, סופר ומרצה לאזרחות, עבר מכתיבת נאומים לנשיא קלינטון לייסוד
"אוניברסיטת האזרחים" בה הוא מלמד אזרחים אחרים שיטות לצבירת כוח והשימוש בו,
היה מאזן הכוח בין העשירים ל"סתם אזרחים" מאוד קיצוני. מציאות זו התבססה על העובדה שהלימוד והעיסוק בצבירה ושימוש ב"כוח ציבורי" הייתה (והנה גם כיום) "שמורה" לקומץ של עשירים,
שהבינו את הפוטנציאל והשקיעו את הזמן בכך, לעומת הציבור הרחב, שבתום לימודי "אזרחות"
פסק פחות או יותר מעיסוק בנושא. ייתכן שחלק מהסיבה הנה הקצנה של אופן הבנת מנגנון "הדמוקרטיה הייצוגית" (תפקידי רק לבחור נציגים והם כבר יפעלו בשבילי) וחלקה האחר טמון ברגש התבוסתנות (לי ממילא אין ולא יהיה כוח) כך או כך, במציאות כזו, אכן קומץ "אנשי כוח" פוליטי/הוני קובע את מהלך החיים לרוב האזרחי הכמעט דומם. ב"אוניברסיטת האזרחים" שהקים, מלמד אריק את חשיבות לימוד וצבירת הכוח ע"י אזרחים מהשורה וקידום של אג'נדות ואינטרסים ציבוריים משותפים.
את ההרצאה המעניינת מ TED תוכלו לראות כאן.
הדוגמא לשימוש ב"כוח ציבורי" לטובת הכלל מתווספת לדוגמאות רבות נוספות בהן ניתן להשתמש בכוח לשיפור רווחת חיינו וחיי אחרים, או בקיצור "להפצת הטוב". למי שמכיר את הדמויות שגילם קלינט איסטווד בסרטיו הרבים (שברובם הוא בחר את הדמות והתסריט ואף ביים והפיק בחלקם)
מה"טוב" במערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה, דרך סרטי "הארי המזוהם" שהיה אכן "מזוהם" באופן התנהלותו, אבל תמיד ידע להבדיל בין חלשים שיש להגן עליהם וחזקים מושחתים בהם יש להילחם.
גם בשנות ה 90 וה 2000 יצר איסטווד סרטים מלאים במסר "נכון וצודק" ואף סאטירי שובר מוסכמות
(כמו ב"בלתי נסלח") הפילוסופיה של "להיות חזק כדי להגן על הצדק" (או כדי להפיץ טוב)
נראית על פניו נכונה ו"מושכת" מאוד, אך היא גם מסוכנת מאוד עקב בעיית "מבחן הכוח" בו רבים מאיתנו לא נעמוד (גם ללא ידיעתנו) ובעיית גבול השימוש בכוח שאינו תמיד ברור.
פילוסופיה שונה ואולי קשה יותר ליישום היא הפילוסופיה שנציגיה הבולטים הם הנרי דוויד תורו, גנדי ומרטין לותר קינג, בה הדחיפה לשינוי והתנגדות לעוול, אינה מתבססת על הפעלת כוח, אלא דווקא על "התנגדות אקטיבית בלתי אלימה" בה נדרשים האזרחים לנקוט עמדה ברורה ואקטיבית, אך בדרך לא אלימה. גנדי אף הטיף לאהבה של אויבך בהם אתה נלחם באומרו "הכוח שמושג ע"י אהבה הנו פי אלף יותר אפקטיבי וארוך ימים מכוח המושג ע"י הפחד מעונש" וכמו כן "ביום בו כוח האהבה יגבר על האהבה לכוח, העולם ידע שלום"
מה חשבו על נושא זה אישים והוגים אחרים?
אביה הרוחני של תורת ה"דאו" (או "טאו") לאו-טסה שהחיבור "טאו דה-צ'ינג" מיוחס לו אמר:
"שליטה באחרים הנה סימן לחוזק, אבל שליטה בעצמך היא כוח אמיתי"
(ספר מומלץ מאוד בנושא זה: חמשת עמודי החכמה הסינית" בעריכת מרדכי בן אלישע)
אלפרד נורת' וויטהד: "ההצדקה היחידה לשימוש בכוח היא כדי להפחית את כמות הכוח הנחוצה להפעלה"
לייבניץ טען כי "כוח אינו אלא אפשרות של שינוי" ובדומה הכריז ניטשה כי "בכל מקום שיש בו יצור חי, יש שאיפה לכוח" בליז פסקאל אמר בדכדוך כי "בהיותנו בלתי מסוגלים להפוך את הצודק לבעל כוח, הפכנו את בעל הכוח לצודק" ובהקשר ל"מבחן הכוח" אמר פלאטו כי "מדידתו של אדם הנה בהתאם למה שהוא עושה עם כוח" ואילו קאנט טוען כי "הבעלות על הכוח משחיתה בהכרח את השיפוט החופשי של התבונה"
לסיום פרק השימוש בכוח לשיפור אזרחי חובה עלי להוסיף שני ציטוטים אהובים עלי במיוחד:
הראשון הוא ממוהטמה גנדי "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" והשני מגיע מ"ההפך" שלו קלינט איסטווד:
"לפעמים, אם אתה רוצה לראות שינוי לטובה, עליך לקחת את הדברים לידיך"
מה אתם עושים היום למען שינוי? ומה תוכלו לעשות מחר?
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך" בועז בש-מרץ'
