אלול -העבודה הרוחנית
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

אלול -העבודה הרוחנית 

מאת    [ 01/09/2014 ]
מילים במאמר: 5206   [ נצפה 2650 פעמים ]

 
 

 

אלול- העבודה הרוחנית

הכנה

חודש אלול הוא חודש שלם של הכנה, הכנה לעשרת ימי תשובה, הימים הנוראים, ראש השנה עד יום כיפור. בין כסה לעשור. עשרה ימים שבהם יש חותמת, אצל כל אחד יש חותמת שלמה לשנה שלמה. בראש השנה נכתבים וביום כיפור נחתמים. וזה גלגל חדש, מעגל חדש, התחלה חדשה. אצל כל אחד צריך שלושים יום הכנה, כשחז"ל נותנים חודש שלם להכנה למשהו סימן שצריך את כל השלושים יום, לא פחות. יש עבודה, צריך לעבוד. להבין מה העבודה ומה הכח של החודש הזה, חודש של סליחות ורחמים ותשובה. זה חודש שלם שמוקדש לתשובה. חודש שבכולו עוסקים בתשובה. ואם חודש שלם מוקדש לתשובה, משמע יש בחודש הזה את כל הכוחות שאדם צריך בשביל לעשות את שינוי הזה בחיים שלו.

 

אני לדודי ודודי לי

"אני לדודי ודודי לי" זה משיר השירים. הדוד זה האהוב. הנשמה מחפשת את האהוב שלה, את הדוד שלה. כל השנה אנחנו מחפשים אותו אבל יש חודש אחד שדודי יוצא מההיכל שלו לקראתנו, זה חודש אלול. בראש חודש אלול המלך יוצא מההיכל, בכל השנה הוא נמצא גנוז בתוך ההיכל ובשביל להגיע אליו, להידבק בו, צריך לעשות דרך ארוכה וקשה.

החודש הזה, חודש אלול, הוא חודש של אפשרויות רוחניות אדירות, תכף נבין את זה שהמלך יוצא מההיכל ומתחיל להתקרב אלינו, הוא מגיע בראש השנה. אז אומרים שאדם צריך להקדים לעמוד ליד הפתח של ארמון המלך, ואיך שהוא יוצא כבר ללוות אותו. חודש שלם להיות איתו. ואז כשמגיע ראש השנה, שאז מקבלים חותמת לשנה שלמה, כל אחד קובע לעצמו את השנה שתהיה לו. עד כדי כך הדברים מרעידים את הלב לחשוב על זה שאפשר ביומיים לקבוע את איכות החיים לשנה שלמה. את ההתמודדויות, את ההתלבטויות, את הדרגה הרוחנית והגשמית שאליה נגיע שנה הבאה, אפשר לקבוע ביומיים.

לכן צריך הרבה הרבה הכנה. הקביעה הזאת, של המדרגה, היא במידת ההתקשרות שלנו עם המלך, כמה אנחנו ממליכים אותו. לכן צריך חודש שלם של הכנה, שהולכים איתה יום יום בחודש אלול - נקרא 'ימי רצון'. בקבלה מוסבר שיש 'עת רצון', 'עת רצון' זה שמחייכים מהשמים. שיש יותר מאור פנים מצד הקדוש ברוך הוא. אנשים יכולים יותר בקלות להתקשר למעלה - זה נקרא 'עת רצון'. כל חצות לילה זה 'עת רצון', חול המועד זה 'עת רצון', ימים טובים. אבל יש חודש אחד שהוא חודש שלם של 'עת רצון', כל החודש 'עת רצון'. תיכף נבין למה צריך לנצל את זה, את העת רצון הזאת. אבל בכל אופן חודש שלם של הכנה, שאדם יכול לעצב את החיים שלו מחדש. צריך להבין שבסוף השנה נסגר מעגל, ובראש השנה נפתח דף חדש לכל אחד ואחד. מצד הקדוש ברוך הוא אומר בערב ראש השנה אני מסלק את עצמי מהעולם, כך כתוב בכתבי הקבלה, הקדוש ברוך לכאורה מסתלק מהעולם, ואז האדם לפי ההכנה שלו, לפי הכלים שהוא הכין, ככה האור יתלבש בו לשנה שלמה, חדשה, בראש השנה.

לכן חסידים היו שומעים את המילה ראש חודש אלול היו מתעלפים, היו מתעלפים מהאימה. מי שמבין באמת על מה מדברים פה מבין למה. אומרים לך- קח את החיים שלך, תקבע איך הם יהיו. בכל פרט ופרט אתה יכול לקבוע. זה אימה גדולה, חיל ורעדה להבין מה זה חודש אלול. אז המהות של החודש "אני לדודי ודודי לי", שיש תנועה מצד הנברא. צריך להתחיל מהלך מצד האדם.

הקדוש ברוך הוא, כמה שהוא רוצה לתת לנו טוב, הוא לא יכול, במרכאות, אם אנחנו לא עושים את הצעד הראשון. ככה הוא קבע בבריאה, הצעד הראשון צריך לבוא מלמטה. זה כתוב בספר הזוהר הקדוש, שמלמעלה לא יכולים להשפיע שום דבר אם לא עושים צעד מלמטה. שום דבר הכוונה – כלום, לא טוב ולא רע. גם גזרה רעה שמרחפת על הראש של האדם לא יכולה להתלבש עליו אם הוא לא עשה תנועה מלמטה, שתכין כלי לאותו דבר רע, שיטמא את עצמו מאיזה שהוא משהו, זה נקרא אתערותא דלתתא - ההתעוררות מלמטה.



אתערותא דלתתא - אתערותא דלעילא

אדם שעושה השתדלות באיזשהו עניין אז מעוררים עליו שפע מלמעלה זה הכלל. הרבה אנשים שרוצים לעשות איזה שינוי בחיים שלהם מפחדים מלעשות את השינוי כי מה יהיה? אלה אנשים שסומכים רק על עצמם, אבל אם הולכים בדרך השם אז כשעושים צעד קטן מלמטה, מקבלים הרבה עזרה מלמעלה. אבל צריך לעשות צעד אמיתי מלמטה, אם לא עושים את הצעד הקטן הזה לא יתחיל שום דבר, זה נקרא בלשון הקבלה 'אתערותא דלתתא' – התעוררות מלמטה ו'אתערותא דלעילא' – התעוררות מלמעלה.

אתערותא דלתתא – זה שהתחתון מתעורר כלפי העליון, הוא מראה רצון. ברגע שהוא מראה רצון מיד מלמעלה מתעוררים- וזה נקרא אתערותא דלעילא, מלמעלה. נקרא "אני לדודי ודודי לי", בן אדם צריך לעשות את הצעד הראשון.

חודש אלול, אנחנו נראה בצירוף של אותיות שם הוי"ה של החודש, זה חודש של מעשה. אדם צריך פה להתעורר בראש חודש אלול לעשות מעשים, מעשים בכיוון הנכון. כתוב: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו”. זאת אומרת הדיוק פה הוא - לא בדרך שאדם הולך מוליכין אותו, אלא בדרך שהוא רוצה ללכת, אדם רק מתעורר, אפילו במחשבה לכיוון מסוים, מתעוררים משמים ועוזרים לו. על זה אומרים "הבא להיטהר מסייעין לו, הבא לטמא פותחים לו”. יש פרוטקציה לכיוון הקדושה, מי שבא להיטהר, להתקרב לקדושה, ממש דוחפים אותו, עוזרים לו, יותר קל לו, אבל הבא להיטמא רק פותחים לו, עושים לו פתח. אומרים אתה רוצה - תלך, אנחנו לא עוזרים ללכת בכיוון הזה. אבל פותחים לו, יש פתח. מה זה אומר? בדרך שאדם רוצה לילך הוא רק רוצה הוא רק חושב מחשבה הוא כבר בורא מלאך- ככה אומרים חז"ל.

במחשבה דיבור ומעשה בוראים מלאכים, אז אדם שרוצה משהו באמת, זה הרצון האמיתי שלו, זה לא רצון מהפה ולחוץ, אלא באמת זה הרצון של הנשמה שלו, הוא באמת רוצה את אותו דבר, כבר יוצר לעצמו דוחפים באותו כיוון. כשאדם חושב משהו ומזדמן לו לעשות אותו, המחשבה והרצון לאותו דבר כבר מוליכים אותו לאותו כיוון. ויותר מזה, כתוב "מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה”, ברגע שאדם התחיל כבר, אז יש כלל, שמעשה טוב גורר אחריו עוד מעשה טוב, ומעשה רע, עבירה, גוררת אחריה עוד מעשה רע. אדם לא יכול להגיד טוב אני רק יעשה את העבירה הזאת וזהו, מספיק, לא אחטא יותר. אומרים לו –לא, עשית משהו רע זה גורר אחריו עוד אחד, וזה כמובן גורר אחריו עוד אחד ונהיה רכבת, רכבת של עברות. אדם לא יכול להגיד אני אחטא רק בזה וזהו, לא, זה גורר אחד את השני, גורר את השלישי.

לכן הכל מתחיל מהמחשבה. בכלל ראש השנה שייך כולו למחשבה, זה מה שהזהר הקדוש אומר "כולו אתברירו במחשבה תחילה". עיקר החיים של האדם מתרחשים במחשבה, מחשבות טהורות יוצרות אצל האדם מציאות נקייה, שגוררת דברים טובים.

אז החודש הזה זה אתערותא דלתתא, התעוררות שלנו מלמטה. אדם צריך להבין שהוא ישן, איפה שהוא לא נמצא הוא ישן לגבי מדרגה יותר גבוהה. לא משנה איפה שהוא יהיה, אפילו רבי שמעון בר יוחאי, משה רבנו, הם ידעו שיש מדרגה שלגביה הם ישנים, אז על אחת כמה וכמה אנחנו, שבקושי יודעים על מדרגות ועל קיומם של מדרגות. צריך להבין שאנחנו בעילפון, לא בשינה, בלי הכרה בכלל. ההתעוררות זה להגיע להכיר שיש מצב אחר של עירנות קודם כל, להבין שאנחנו במצב שהוא לא הכי אידיאלי.

תדעו, יש סיעתא דשמיא, עזרה משמים. מי שיבין את מה שאנחנו אומרים וירצה את זה מאד תהיה לו סיעתא דשמיא לעשות את זה. זה לא פשוט להתעורר, צריך ממש סיעתא דשמיא. אפשר גם להפלל על זה, לבקש משמים, ככה במלים פשוטות. הרבה אנשים חושבים על שינוי, ושינוי רוחני, והכל אבל כל כך מסובכים בתוך בעצמם שלא מצליחים לראות את הנקודה שאליה צריכים ללכת, ונשארים בתוך ה-ד' אמות שלהם.

מדובר בסיעתא דישמיא שאדם מתעורר. אדם ישן יודע שזה מה שקרה לו, אהה, ישנתי עד עכשיו, באיזה עולם של חלומות הייתי. עכשיו הוא מתעורר הוא רואה את המציאות. "אני לדודי" זה אומר שאדם יצא מהשגרה שלו, יצא מהיום יום שלו ויבין שיש לאן ללכת. זה "אני לדודי", אני עושה צעד לקראת הדוד, לקראת האהוב, זה "אני לדודי". ומבטיחה לנו התורה שאם "אני לדודי" אז "דודי לי".



חיפוש

הכח של אלול מרומז במילה אלול. אלול בארמית פירושו חיפוש, בדיקה. המרגלים, כשתרו את הארץ, כתוב "ויתורו את ארץ כנען", התרגום לארמית, תרגום אונקולוס, אומר "ויאללון ית ארעה דכנען". האדם צריך לחפש, קודם צריך לרצות ולהבין שיש לו מה לחפש. אם אדם נכנס לבית והוא לא יודע שיש שם משהו, שהוא מאד צריך, הוא לא מחפש אחריו, אבל אם הוא יודע שהארנק שלו נפל והוא צריך אותו מאד, והוא יודע שזה בבית, אז הוא מחפש. לצערנו, הרבה לא יודעים שנאבדה לה אבידה גדולה, הנשמה נאבדה ולא יודעים שזה לידינו. אפשר לחפש ולמצוא, זה אלול. לחפש את האבידה. וכל אחד יכול לחפש, וכל אחד יכול למצוא, רק מה צריך? לצאת מהאדישות.לצאת מהגישה שאני אהיה פסיבי לחלוטין וזה יבוא, זו לא גישה יהודית. זה לא נכון לחשוב אני אנטרל את המחשבה שלי, אני אנטרל את העשיה, וזה יבוא כבר, הברכה תבוא משמים - זה לא ככה.

בשביל שיבוא משהו מלמעלה צריך קודם כל שיתעורר מלמטה. זה הכלל, אי אפשר ללכת נגד זה, זה "אני לדודי ודודי לי", ההתעוררות של התחתון מעוררת את העליון. ככה הכלל. אז קודם כל צריך להבין, פה דרוש מעשה, לא לשבת פסיבי. לשבת פסיבי היצר הרע אוהב את זה מאד מאד. לא קורה כלום.

אדם שרוצה ללכת בקדושה, לעלות במדרגות הקדושה, להתפתח, זה רק על ידי עשיה. ספר היצירה, של אברהם אבינו, אומר שהתכונה של חודש אלול היא עשיה. זה יסוד האדמה. יסוד אדמה הם מאד פרקטים, אנשי מעשה, מזל בתולה. אלול זה מזל בתולה ביהדות, עוד נדבר מזה.



"פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם"

הכח לעשות מעשה, לצאת מהחלומות, להתעורר, יש את הכח הזה באלול. אנחנו הולכים לסליחות בבוקר, לפנות בוקר בעצם, לקבל אחד מהשני את הכח של ההתעוררות והעשיה לכל היום. יש כאלה שזה ה'פיתחו לי פתח כחודו של מחט' שלהם. מה זה פתח כחודו של מחט? דיברנו על זה פעם, אדם הוא אטום, יש קיר אטום שמפריד בינו לבין הבורא, קיר. אומר לו הקב"ה בשביל שאני אוכל להאיר לך, אני מאד רוצה להאיר לך, אבל תעשה איזה פתח קטן לפחות שהאור יעבור.

והקב"ה לא עושה את החור הקטן הזה, זה חייב לבוא מצידנו. מה זה החור הקטן הזה? לבקוע את חומת הטמטום, טומטום בארמית זה סגור,אטום. זה לא מילת גנאי - זה אטום. המדרש אומר 'אברהם טומטום היה' והכוונה שהיה סגור מלהוליד. חומת הטמטום זה אומר שאדם עטוף בכל הרעיונות שלו, בדמיונות שלו. לעשות פתח קטן זה אומר להשאיר אפשרות שאולי באמת התורה אמת, הקב"ה אמת, ויש בורא לעולם שהביא אותנו לפה למטרה מאד מסוימת.

זה הפתח הקטן, להגיד 'אני לא יודע, אולי'. ה'אולי' הזה זה פתח קטן. אם אתה תפתח פתח קטן כזה, זהו. אבל שיהיה פתח אמיתי, לא פתח ולכסות אותו מיד. אלא לפתוח פתח ולהשאיר אותו, תסתובב עם הפתח הזה חודש שלם, בחודש אלול, תסתובב איתו, תיצור אותו. זה מה שאתה יכול לעשות מצידך. אדם שהוא עוד לא, לגבי כל מדרגה מדובר, אפילו אדם שהוא כבר שומר תורה ומצוות, למדרגה הבאה הוא טומטום, הוא סתום, זה לא מאיר לו. אומרים לו תפתח פתח קטן, תעשה פתח קטן בחומה שלך. אתה חושב שתורה ומצוות זה מה שאתה חושב, אומרים לך- לא אתה עוד תקוע באיזשהו שלב, בוא תפתח פתח שיאירו לך מיותר גבוה. הפתח ילך ויתרחב ויהיה לך שיעור שלם, מנה שלמה של אור, אבל אתה חייב לעשות את התנועה.

אדם שכל השנה אין לו כח לעשות את הפתח הזה בחודש אלול מקבל אם הוא רוצה, אם הוא לא רוצה, ממשיך כרגיל. אבל אם הוא רוצה, ראש חודש אלול זה זמן שאפשר לבקוע בקעים בחומות הטמטום ששנים סוחבים אותם, שנים. יכולים להאיר בתוך החור הזה ולהרחיב אותו.

"אני לדודי ודודי לי". אז ה"אני לדודי"- מוטל עלינו, להתעורר, לצאת מהשגרה, לעשות משהו אחר. ימי רצון, בימים האלה אפשר לעשות מעשים מעל המדרגה של האדם אפילו. לקחת מעשים אפילו שהוא לא כל כך חסיד ולא כל כך צדיק. בימים האלו אפשר לעשות מעשים להתעורר, ימים של התעוררות זה נקרא. אדם יכול לקחת על עצמו ולעשות ולבקוע את הבקע הזה, את החור הזה. אתם יודעים מה זה שבוקעים את הבקע הזה? פתאום מתגלה עולם אחר לכל אדם, לכל מדרגה שיהיה, החור הזה מביא הארה חדשה לגמרי. אור אחר שהוא אף פעם לא ראה אותו ואז האור הזה כבר יוצר את ההתרחבות של הרצון, נוצר פתח רחב כאולם שאפשר להעביר עגלות שלמות, ככה כתוב בספרים.

רק מה? תבקע את הבקע הקטן, זה כל מה שדורשים ממך משמים, אז הכל מתחיל. זה "אני לדודי”, ו"דודי לי" לא מאחר לבוא. כי הכלל הוא שזה תמיד נמצא. הקב"ה תמיד נמצא ליד האדם רק מחכה. יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. יותר קשה לפרה שהעגל לא יונק, מאשר לעגל שהוא לא יונק, כי כואב לה. ככה השכינה הקדושה, רוצה להיניק את הילדים רוצה לתת להם כל טוב אבל איפה הם? לא באים לינוק. יונקים ממקומות אחרים.

"אותי עזבו באר מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים”. הולכים לינוק משדות זרים,שם אין מים, הם יחזרו בסוף אבל איזה כאבים זה לשכינה, איזה צער לאמא שרוצה לתת ואף אחד לא רוצה לאכול. וכל השנים, זה בכי, כל לילה בחצות לילה השכינה בוכה, בוכה על מי? על הילדים שלא השכילו עוד לפתוח את הפתח. כל אחד הרי נמצא בייסורים שלו ולא יודעים איפה הפורקן, הפורקן אצל השכינה. "פתחי לי אחותי רעייתי", זה מה שהקב"ה מבקש מכנסת ישראל - פתח קטן. בחודש אלול יש סיעתא דישמיא לכל נשמה, לכל מי שרוצה להתחבר, זה פתוח. נקרא 'עת רצון'. השערים פתוחים.

 

עת רצון

מה השורש של העת רצון הזאת, מאיפה זה התחיל?

הימי רצון האלה התחילו עם משה רבינו. הסיפור הוא במדבר, משה רבינו עלה להר סיני פעם ראשונה בו' סיון. ארבעים יום היה על ההר וקיבל את לוחות הברית. הלוחות האלו היו במדרגה מאד מאד גבוהה. האבן היתה מעשה אלקים. הכל בא משמים גם האבן עצמה, והמכתב "מכתב אלקים הוא חרוט על הלוחות”. הוא קיבל את הלוחות האלה וירד מן ההר בי"ז תמוז. ואז היה מעשה העגל, שעם ישראל חטאו ויצרו להם את עגל הזהב. משה רבינו שבר את הלוחות, אמר מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, והיה זעם גדול בשמים על ישראל. הקב"ה רצה לכלות את כל עם ישראל. אז משה רבינו עשה תיקון, טחן את העגל, נתן להם לשתות את המים עם העגל הטחון בתוכם, וזה עשה את הבירור. מי שחטא באמת – מת.

אבל עדיין היה זעם גדול בשמים וסכנת כליה על כל ישראל. אמר הקב"ה למשה "הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו", אבל משה רבינו לא הסכים. הוא עלה עוד פעם להר סיני לעוד ארבעים יום. כל הארבעים יום האלו, של 'בין המיצרים' וחודש אב עם ישראל עדיין היו בסכנת כליה, עד שנעתר לו הקב"ה וצווה אותו לעלות בפעם השלישית להר סיני, בראש חודש אלול, לקבל את הלוחות השניים. בפעם השלישית גם לימד אותו הקב"ה את סוד שלש עשרה מידות של רחמים,שאנחנו אומרים בסליחות בחודש אלול: ה', ה', אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת, נצר חסד לאלפים, נשא ען ופשע וחטאה ונקה". עליהן כתב הרמ"ק ספר שלם - 'תומר דבורה', שהקריאה שלו, ד"א, באופן קבוע, היא סגולה נגד כל מיני צרות ונגעים, וגם למי שיש לו את ה'מחלה'.

בסוף הארבעים יום, בפעם השלישית, אמר הקב"ה למשה "סלחתי כדברך". זה היה בי' תשרי, ביום כיפור. ארבעים יום עמד משה רבינו על ההר, מים לא שתה ולחם לא אכל. התפלל בשביל עם ישראל. והקב"ה סלח. סלח, והתבטלה הגזרה. בארבעים יום האלה, מראש חודש אלול ועד יום כיפור מתגלים אותם כוחות שהתגלו בהר סיני אצל משה רבינו, כוחות של תשובה ורחמים, מחילה וסליחה. כוחות שכל אחד יכול לעלות להר, ולקבל משם אורות גדולים של רחמים, שמבטלים מהאדם את כל הגזרות שלו.

כל אחד מסתובב עם כל מיני קליפות, כל מיני תיקים, כל מיני דברים שהוא עשה כתוצאה מעבירות, מחיים לא נכונים. אדם מסתובב עם כל מיני כתמים וחלודה בנפש, שהחלודה הזאת לא מאפשרת לו ליהנות מהחיים. לא מאפשרת לו להתענג על האור שהקב"ה רוצה לתת לו, זה כתמים, אז אנשים מנסים להתעסק עם זה, לרפא את זה, לעדן את זה, לדחוק את זה לאיזה מקום. לא להרגיש את הייסורים, לא להרגיש את הסבל. התורה הקדושה אומרת - זו לא הדרך. הדרך היא, שיש אור עליון, כשהוא יורד על הכתמים האלה ועל החלודה זה נקרא ש'האם רוחצת את צואת בנה'.

'האם' זה ספירת בינה, שהיא מאירה על ה'בן' שהוא ליכלך, שהוא מטונף. האמא יש לה כל כך הרבה רחמים, היא לא כועסת על הילד היא רוחצת אותו, מנקה אותו, מלבישה אותו. רק מה? צריך שהוא יבוא אליה. אם הוא יברח היא לא יכולה לעשות את זה. האם רוחצת את צואת בנה ארבעים יום. בחודש הזה, חודש של רחמים, שאנחנו אומרים סליחות כל בוקר שאדם יכול להתנקות לגמרי מהעבר שלו. למחוק את הכל לרחוץ כמו שהיה לכלוך, כתם בבגד. רחצנו, אין כתם. “נשא עון ופשע וחטאה ונקה".



"פסל לך שני לחת אבנים כראשונים"

משה רבנו נטע את הכח בחודש הזה, שכל אדם יכול לעשות את אותו מהלך, לעלות למעלה ולקבל לוחות חדשים. מה זה לוחות? זה הלב של האדם. שני חלקים, שני חדרים, זה כמו הלב של האדם. והאדם כשהוא מוכן, מקדיש את עצמו לעבודת השם, אז הקב"ה בורא לו לב חדש, "לב טהור ברא לי אלוקים". ואחרי שבראת לי את הלב הטהור "רוח נכון חדש בקירבי”. הרוח זה האותיות, הדיבורים של הקב"ה.

אם יורדים מהמדרגה הזאת, הלב הזה נשבר. זה הלוחות הראשונים, שעם ישראל לא החזיקו במדרגה של הלוחות הראשונים. משה רבינו ירד ושבר אותם. המדרש אומר שהקב"ה אמר לו "טוב עשית”.

אחרי שעשו תשובה אמר לו "פסל לך שני לוחות כראשונים אשר שיברת" אמר לו הקב"ה, תראה, את המדרגה הגבוהה הזאת שאני בורא את הלב, אני כותב את המכתב על הלב, חוקק בתוך הלב של האדם את דבר השם, שהאדם נהיה אחד עם התורה, אז למדרגה הזאת אתם לא יכולים להגיע. את זה אני לא יעשה עוד הפעם.

עכשיו תקח אתה אבן ותפסול את זה אתה בעצמך, "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים". אמר הקב"ה אם אתה תעשה את זה בדיוק כמו שאני אגיד לך, תפסול כמו שאני אגיד לך, הלוחות האלה יהיו כמו הלוחות הראשונים. משמע האדם, אם הוא עובד על עצמו נכון, ורוצה להגיע לאותה מדרגה,יכול לברוא אותו לב טהור כמו שעשה הקב"ה בדיוק, "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים".

מה העבודה של לעשות את זה? פסל לך - זה להוריד חלקים מיותרים, לחצוב באבן, שעושים צורה מהאבן. פה רומזים לנו על העבודה של אלול, להגיע למצב שהלב יהיה מוכן לקבל חיים חדשים, רוח חדשה. תדעו, אדם יכול להחליף את הרוח לגמרי. איך אפשר להגיע לזה? ע"י פסל לך, שהאדם מוריד מעצמו את החלקים המיותרים.

יש לכל אחד הרבה משא שהוא סוחב, שהוא משא מיותר לחלוטין. כל מיני מחשבות, דיבורים ומעשים ודמיונות ושאיפות שלא שייכים לחיים שלנו. וזה יוצר משא כבד מאד ויוצר טמטום הלב,שלא נותן לאדם להתחבר ממש. העבודה הראשונה שאדם צריך לעשות , לפני שחוקקים לו את הרוח החדשה הזאת, זה להוריד את החלקים המיותרים. "פסול לך" להיות פסל של עצמו. פסול זה גם מלשון לפסול, להגיד זה לא טוב.

זאת אומרת כל אחד צריך לעשות חשבון נפש, זה נקרא לפשפש במעשים, לראות מה שייך ומה לא שייך. יש דיבורים ששייכים, ויש דיבורים לא שייכים. יש מעשים טובים, ויש מעשים לא טובים. יש רצונות נכונים לגבי כל אחד ואחד, ויש רצונות שלא מתאימים. אדם שלא עשה את עבודת הבירור הזאת, את ה'פסול לך', יכול לבזבז שנים בנסיעה לכיוון הלא נכון. למה לא לחסוך את כל הזמן הזה? למה לא להוריד את זה במודע? להגיד זה לא שייך לי, להתראות, אני ממשיך בלי זה. חמש דקות של הבנה, יכולות לחסוך שלושים שנה של ריצות. לא חבל? לעשות את ה'פסול לך', לפסול את מה שלא צריך, להישאר נקי, טהור, מוכן לעבודה. אם אתה עם כל התחפושות וכל הדברים שהלבישו עליך, זה לא ילך.

צריך לעשות עבודת ברור. עבודת בירור זה קודם כל לדעת מה צריך, מה נכון ומה לא נכון שאדם ידע. כל אחד צריך לעבור את הבירור הזה. שידע מה הטוב האמיתי ומה הרע האמיתי. צריך להיות מאד ברור לאדם, אחרת חבל על כל צעד שהוא עושה. אתה לא יודע? תעצור, תברר, לא נורא, יקח לך עוד קצת זמן אבל תדע מה הטוב האמיתי ומה הרע האמיתי. את הטוב תחזק ואת הרע תוריד. את זה אי אפשר לעשות אם לא יודעים מה טוב ומה רע, אי אפשר. את זה צריך ללמוד, צריך לימודים נכונים, לימודים אמיתיים, לימודים של קדושה כדי לעשות את הבירור הזה במוח. לדעת מה טוב ומה רע, וזה אם אדם עושה את זה יכול להתחיל לעצב את עצמו.



באלול נושרת הקליפה של השנה החולפת

כתוב ב'ספר הליקוטים' של רבי משה דוד ואלי, שהקליפה שהאדם יצטרך לברר מתוכה את הקדושה כבר נקבעת לו בראש השנה וביום כיפור. כלומר, תראו שהמאבקים של בני האדם במשך השנה בד"כ הם זהים, זה לא משתנה במשך השנה בד"כ. במשך השנה אדם יכול לברר לעשות את הבירור בין הקדושה לקליפה, אבל נקבע לו בראש השנה, באיזה תחום זה יהיה, בתחום הכעס, הניאוף, הכסף, הכבוד, הקפדנות..

באלול מגיעה ההארה כזאת שיכולה לבטל את כל הקליפה של השנה הקודמת. אדם שקם בבוקר באשמורת להגיד סליחות, ועושה עבודת בירור בחודש אלול, עושה תשובה אמיתית, כל הקליפה שהתעסק איתה בשנה הקודמת מתייבשת, נופלת. נברא בן אדם חדש. יוצאת הנשמה הקדושה, והקליפה נופלת לתהומא רבא. תראו מה זה חודש אלול. זה שינוי דרמתי. אדם יכול להתחיל מהלך חדש בחיים שלו, לפתוח דף חדש לגמרי, בלי הגבלות, לא להגביל.

כשנכנסים לחודש אלול, צריך לדעת זה אפשרויות בלתי מוגבלות, כי מדובר פה על אור כזה גדול, שיכול לשנות את המהות של האדם. אדם אם הוא נשאר בראש שהיה לו בשנה הקודמת והוא לא מוכן נפשית לאפשרות של שינוי, ותדעו שרוב העולם לא משתנים כי הם לא מוכנים נפשית לזה, אם הם היו מוכנים נפשית ההזדמנויות תמיד באות, מי שהוא מצומצם והוא לא נותן לדבר לקרות, זה לא יקרה.

האות י'

ספר היצירה אומר על חודש אלול כי "בו המליך הקב"ה אות י' במעשה". האות המשפיעה שפע לחודש אלול היא אות י'. אות הקשורה לשכל ולמחשבה אבל לא רק. בכתיב מלא יש לנו שלש אותיות – יוד. י'זה האות של חכמה, אות של מחשבה,ו'זה אות של חיבור וד'זה המלכות, המעשה. היוד בעצם מהותה מרמזת על חיבור המחשבה עם המעשה.עיקר העבודה של החודש שאנחנו צריכים לעשות בחודש הזה לחבר את המחשבה למעשה.

הרבה מהבעיה של אנשים שיודעים הרבה חכמות, היו בהרבה שיעורים, יודעים מה צריך לעשות אבל הראש לא מתחבר עם הידיים והרגליים. הם יודעים מה הכיוון, מאמינים, יודעים שהקב"ה קיים, יודעים איך צריך לאכול, יודעים מה צריך לעשות, איך צריך לדבר, אבל לחבר את הראש עם המעשה, לא פועל. אז אצל אחד שהראש לא מחובר עם הידיים והרגליים, יש לפעמים סכנה ללמוד יותר. כי אדם שלומד הוא מתרשם ומתפעל ואם הוא לא מביא את זה אחרי זה לידי מעשה, בפעם הבאה שהוא יתרשם ויתפעל הוא ירצה לעשות אבל לא יצא לו. כל פעם הוא לומד ומתפעל ומתרגל לא לעשות, הוא מתרגל שלימודים לחוד ומעשה לחוד.

לכן אמרו חז"ל"כל מי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, וכל מי שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת”.והסבירו גם למה הדבר דומה, מי שחכמתו מרובה ממעשיו, דומה לעץ שיש לו הרבה ענפים גדולים אבל שורשים מועטים באדמה. באה רוח קלה והופכת אותו על הפנים שלו, עוקרת אותו מהמקום שלו. אדם שיש לו הרבה חוכמות בראש, הוא יודע הרבה דברים, אבל ליישם הוא לא מיישם, באה איזה תאווה שקצת סוטרת את החכמה שלו מיד הוא זונח את כל החכמה ורץ אחרי התאווה שלו. נקרא 'באה הרוח והופכתו על פניו'.

אחת הברכות שאנחנו מברכים בכל יום זה 'ברוך אומר ועושה'. אומר ועושה, זה דבר גדול, תגיד ותעשה. אל תדבר הרבה דיבורים, הרבה מחשבות ובחיים שלך אתה הפוך לגמרי. אדם ישר ובריא זה אדם שהמחשבה דיבור ומעשה הולכים ביחד. ואין ביניהם הרבה הפסק, כמה שיש פחות הפסק זה אומר שהמחשבה יותר מחוברת לגוף. היכולת לעשות, להוציא לפועל את מה שאנחנו לומדים זה מראה על בריאות. התכונה לדחות למחר היא מעצת היצר,שתמיד אומר לנו 'בסדר' אבל מחר. למעשה זה מה שאנחנו צריכים להגיד לו על העצות שלו, ועל הדברים שאנחנו רוצים לעשות להגיד 'רק היום'. את זה נעשה רק היום. וכל יום ויום לחלק אותו רק לאותו יום. ורק באותו יום לסחוב את המשא של אותו יום.

האריז"ל אומר ש פרעה אותיות הערף. פרעה זה כח שיושב בעורף ובשום פנים לא נותן לנו להוריד את החכמה שלנו למטה לידי מעשה. פרעה הוא שולט במצב, לא נותן לנו להוציא לפועל. כמה אומרים אנחנו מאמינים, בטח שאנחנו מאמינים, מאמינים בהכל. אבל עושים הכל הפוך, דורכים על הכל. איך זה מתיישב בנפש בתור אידיאולוגיית חיים?

יכולות להיות סטירות גדולות מאד בנפש האדם. בא חודש אלול עם האות י', ונותנים לך הזדמנות. תחבר את ה-י' עם ה-ו' ל-ד'. שעולם המעשה שלך יתחיל להתעורר למה שאתה יודע. זה האות י'. יסוד האדמה, מזל בתולה, היכולת לרדת לפרטים ולעשות אותם. ולבטל את הכח של פרעה. לכן הכח של החודש הזה זה מעשיות וביקורתיות ולהוריד מהמחשבה למעשה. לכן אמר ספר היצירה האות שנברא החודש הזה זה י', התכונה שלו זה מעשה.



וצדקה תהיה לנו כי

צירוף אותיות שם הוי"ה של חודש אלול יוצא לנו מסופי תיבות של המשפט "וצדקה תהיה לנו כי", ההו"י. אותיות הנוקבא (ה' ה') באות לפני אותיות הזכר (ו' י') וזה מצביע לנו על האתערותא דלתתא, ההתעוררות מלמטה שצריך לעשות בחודש זה. כי תמיד הנקבה 'עניינה אור חוזר', אתערותא דלתתא. ובפרט בענין הצדקה, שזהו אחד העמודים המרכזיים של חודש אלול. וכספים נקראים 'דמים', שאדם המפזר מכספו לצדקה, כאילו הקריב מדמו. וזה מחזיק את העולם ומציל ממות, כמו שכתוב 'צדקה תציל ממות'. ובפרט לאירגונים העוסקים בזיכוי הרבים שזוהי הצדקה המעולה ביותר. כמו שאומר הזהר הקדוש, שהמשתדל עבור הרעבים ממשיך להם חיים וזוכה בזה לכמה וכמה טובות בעולמות העליונים, אך מי שמשתדל עבור הנשמות אשרי חלקו שזוכה יותר, שממליך את הקב"ה בעולם וגורם לנשמתם טובה נצחית.

כי זה הכלל של חודש אלול, להתעורר במעשים, לעשות מעשים של התעוררות. לעשות פתח בחומת הטמטום, בחומה של פלדה וזה רק ע"י התעוררות מלמטה ועשיה. לא לשבת ולבהות, לא לחשוב כל מיני מחשבות גדולות להוריד אותם למטה, לעשות מעשים בעולם הזה, אפילו משהו קטן. ממשהו קטן נהיה הרבה דברים גדולים, כי מה אמרו במשנה? 'לעולם היה רץ למצווה קלה כחמורה שאין אתה יודע שכרן של מצוות' כי מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה. אתה עושה מצווה קלה אתה עושה דבר קל, תדע לך שזה גורר אחריו. מי יודע מה? אדם עושה איזה מצווה קטנה עם איזה מישהו פה באיזה מקום פתאום בא לו איזה הר שהוא לא ציפה לו, מי הביא את ההר הזה? מי גרר אותו? המצווה הקטנה שהוא עשה. אל תחשוב רק על דברים גדולים, תחשוב, מה אני יכול לעשות עכשיו? מה נכון לעשות עכשיו? ותעשה. אל תחשוב, לא, עוד לא קיימתי הכול, אני עוד לא הרב הראשי של אמירים. תחשוב מה אני עושה עכשיו? מה נכון לעשות עכשיו? תעשה מה שנכון לגביך עכשיו וזה כבר יגרור אחריו ויגרור ויגרור ואז יהיה לך את כל המבנה, בע"ה לכולם.



אחרי המעשים הולכים הלבבות

יש כלל, 'אחרי המעשים הולכים הלבבות', כך מגלה לנו בעל 'חובות הלבבות'. כשהאדם רדום, שיעשה מעשים של התעוררות, ואז אחרי המעשים הולכים הלבבות. אדם שאין לו כח לקום להתפלל - תתחיל, תתחיל כאילו אתה מתלהב, ותראה שההתלהבות תבוא. אומרים 'כל ההתחלות קשות'. אדם שחושב על המשא הזה של התשובה, אומר איזה עול עצום עול ענק שמתלבש לי על הכתפיים, איך אני יכול לסחוב את זה?

ארון הברית היה עשוי זהב יצוק ועצים. בתוכו היו מונחים לוחות הברית, שהיו עשויים אבן, והיו כבדים מאד. ובנוסף, שברי הלוחות של הלוחות הראשונים, שגם הם היו כבדים מאד, היו מונחים בתוך הארון. אלה שנשאו את הארון על הכתפיים, בני קהת, היית מצפה שיהיה להם מאד מאד קשה. מה אומר לנו המדרש? שהארון היה נושא את נושאיו. כלומר, לא רק שאת הארון הם לא הרגישו אלא אפילו את המשקל שלהם הם לא הרגישו.

אדם לוקח על עצמו עבודה של קודש, משא של קודש, לא הכל הוא סוחב לבד. בהתחלה יש לו ניסיון, יש לו קושי, בשבילי בירור הרצון. בגלל זה כל ההתחלות קשות, אבל אחר כך כשעמד בניסיון, הוא מקבל עזרה משמים, והמשא נהיה פתאום הרבה יותר קל.

וכמה שיש יותר אהבה זה יותר קל. היה סיפור על האמא מטורינו שהילד שלה כמעט נפל מהמעקה בקומה העשרים. ברגע האחרון היא תפסה אותו והחזיקה אותו ככה כמה שעות, עד שמישהו מלמטה ראה אותם. הגיבור הכי גדול לא יכול לעשות את זה יותר מעשר דקות, אבל האהבה נותנת כח לסחוב את המשא הכי גדול.



מזל בתולה

כח המברר בחודש אלול חזק מאד. המזל ששולט עליו הוא מזל בתולה. מזל בתולה מתאפיין בכח של להתייחס לפרטים. אנשים של מזל בתולה זה האופי שלהם, מתייחסים מאד לפרטים קטנים ויודעים לעשות את הגבולות, מאד ביקורתיים. זה כח שצריך להשתמש בו בחודש אלול. כח הביקורת על עצמנואלה אנשים גם עם הרבה שכל, מחשבה, מחשבה מאד בהירה.

הכוכב השולט זה 'כוכב' עצמו, יש כוכב שנקרא 'כוכב', והוא מסמל את השכליות. שבעת ההתבוננות הפנימית נשתמש בכח השכל. זה הכח שעוזר לנו לעשות את הבירור, ההבדלה.

וזה גם הכח של חודש אלול. זה חודש שלם של עבודה. שלושים יום זה לוקח, ורגע אחד לא מיותר. שלושים יום של התבוננות, חדירה פנימה לנבכי הנשמה, ויש כח לעשות את זה בחודש אלול, להוציא את הדברים הפסולים. להוציא את כל הדברים המיותרים, צריך הרבה כח לזה, לכן יש סיעתא דשמיא. בחודש אלול יש סיעתא דשמיא גדולה משמים לעשות את הבירור הזה. כל אחד לוקח לב ישן, ומעצב אותו מחדש. אשרי מי שעושה את זה, להיבראות מחדש. בשביל זה צריך להיות 'השלך על השם יהבך', שאדם הוא משליך את עצמו על הקב"ה, עושה את העבודה שהוא צריך לעשות ואת השאר הוא משאיר ללמעלה. בלי יותר מדי ספקולציות, חישובים, מחשבות מה יהיה. לא צריך, קופצים למים וזהו.

ויש בחודש הזה הרבה התעוררות, אומרים סליחות באשמורת הבוקר, מוסיפים בלימוד, מוסיפים בצדקה ומעשים טובים, מתעוררים. עושים מעשים של התעוררות.

ה'בני יששכר' אומר שישראל דומים תמיד לבתולה, שלא שלט בה עדיין שום איש, וחביבה על דודה בכל פעם כמו בשעה הראשונה. וחודש אלול שמיוחד לתשובה מזלו בתולה, כי על ידי התשובה נעשים כבריה חדשה וכאילו לא שלט עליהם יצר הרע. כתוב "אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו", במחול אותיות מחול, מחילה, שישמחו בו השבים בתשובה כי ימחלו להם על העוונות. גם הזקנים, כלומר, מי שהיו צדיקים תמיד, יחד עם הבעלי תשובה, שהם דומים לבחורים, שכאילו הם נולדו מחדש, והם כמו בריות חדשות בבחרותם.

בתולת ישראל, היא כל יום נהיית בתולה, היא מתחדשת. לזרוק את כל הקליפות את כל הדמיונות ולהתחדש. בתולה זה כלי חדש. לבוא לקב"ה עם התחדשות לכן החודש הזה מצד אחד התכונה שלו זה תשובה, כלומר להוריד, לפסול את הדברים הפסולים, ומצד שני להתחדש התחדשות אמיתית. לחזור חזרה לשורש. בתולת ישראל, לבוא לקב"ה בתולים, חדשים.

הנה שנה חדשה, בוא נתחיל מחדש, דף חדש. אדם שלא יכול להתחדש הוא כל הזמן מנציח את הישן שלו, את ההצלחות שלו ואת הכישלונות שלו. ההצלחות שלו הן לא מי יודע מה הצלחות, ובגלל שהוא מנציח את זה הוא לא יוכל ללכת יותר מזה, ואת הכשלונות הוא גם מנציח. הכח של התחדשות זה אומר, דף חדש. להתחיל מעגל חדש, לא משנה מה היה קודם אפשר להתחיל עם הבנה חדשה דרך חדשה, כל אחד יכול. אם רוצים אפשר. איך? חודש אלול- תשובה. לקום באשמורת, לקום בלילה. להגיד סליחות עם דמעות. להבין שאנחנו ישנים, ריבונו של עולם – תעיר אותי, תעיר לי את הנשמה, לדעת שאני במצב לא הכי טוב.

אתם יודעים איזו מעלה זה להגיע להרגשה הזאת שאני לא הכי מושלם, רחוק מזה. ולהתחנן ריבונו של עולם - תעיר, תן איזה כמה מכות שיתעורר משהו. 'קול דודי דופק, פיתחי לי' שיפתח משהו,שיפתח, הפרח יוצא תאמינו לי זה יוצא, אבל להגיע להרגשה הזאת בנפש, צריך פה עכשיו משהו חדש. שהקב"ה יאיר הארה גדולה משמיים שיעיר אותנו למציאות חדשה, מחשבות חדשות, רעיונות חדשים, דרך חדשה לכל אחד ואחד. זה 'אני לדודי ודודי לי'.



בהצלחה לכולנו, כתיבה וחתימה טובה

הרב יובל הכהן אשרוב

אתר בסוד הדברים,

אור הגנוז 04-6987348/98

 

 

הרב יובל הכהן אשרוב מרצה לקבלה, פנימיות התורה ובריאות טבעית בארץ ובעולם.  מנהל מכללת אילמה לרפואה משלימה. מטפל בשיטת ההגיינה הטבעית.  את שיעוריו ניתן לשמוע באתר הרשמי שלו - 'בסוד הדברים'. ליצירת קשר: info@besodh.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב