ילדים אוהבים לצייר, ועל הכול: דפים, השולחן או הרצפה שמתחת לדפים (קווים? גבולות? מה זה?), חשבון החשמל שזרוק על השיש, החולצה של אבא שזרוקה על הכיסא (בכל זאת, היא חלקה ומשעממת מדיי), המחברת של האח הגדול (שיהיה לו על מה להסתכל בשיעור), ואיך לא: קירות. ציורי קיר של ילדים הם המכה ה-11. מספיק שהילד מגניב אתו טוש למיטה, ותגלו בבוקר שהוא צייר על הקיר מתוך שינה פורטרט משפחתי עם שמש, עננים והבית עם הגבינה.
ובכל זאת, יש ילדה אחת שההורים מרשים לצייר לה בכל מקום, עם כל צבע, וככל שהיא עושה יותר בלגן ולכלוך, הם מאושרים וגאים יותר. קוראים לה אליטה אנדרה וממרומי גיל שבע היא חוגגת חמש שנות יצירה מאוד אינטנסיביות ושוקקות, שכללו כמה וכמה תערוכות יחיד יוקרתיות ברחבי העולם. האחרונה שבהן הייתה השנה בהונג קונג. לפני מספר חודשים היא אף הוציאה ספר ביוגרפיה עב כרך, הכולל צילומים של מיטב הציורים שלה.
ציוריה של אליטה הוצגו לראשונה בגלריה במלבורן שבאוסטרליה כשהייתה בסך הכול בת שנתיים ונמכרו בסכומים שנעו בין 240 ל-1,400 דולרים, אך למעשה, הציירת החלה לצייר כבר בגיל תשעה חודשים. הוריה, אמנים בעצמם, מספרים בכל הזדמנות לכלי התקשורת שהיא ציירה הרבה לפני שלמדה ללכת ושכבר מהרגע הראשון הם זיהו שלא מדובר בקשקוש אלא באמנות. להורים שביניכם, שימו לב, מועבר כאן מסר חשוב: ערנות אולי מונעת אסון (או לכל הפחות את כאב הראש לנקות את הבלגן של הילד), אבל גם מונעת את הסיכוי שהילד שלכם הוא הקנדינסקי הבא!
למרות כל מיני ביקורות מצד אנשי אמנות שונים, שהביעו הסתייגות גדולה מכך שהילדה הקטנה אכן מציירת לבדה את הציורים, ללא עזרת הוריה, היא המשיכה לקצור הצלחות מקצועיות ולהציג בתערוכות שונות. בגיל ארבע היא כבר זכתה לתואר ציירת אבסטרקטית מופשטת (תיאור שבהחלט מתאים לציורים של ילדים, נכון?) ובתערוכת יחיד שלה בניו יורק, כשהייתה בת 4, מספר ציורים שלה כבר נמכרו בסכום של 24,000 דולר כל אחד!
בגיל 5 היא רשמה רווחים של יותר מ-250 אלף דולרים ממכירה של ציוריה וזכתה בתואר: "האדם הצעיר ביותר שנכתב עליו ערך בויקיפדיה הודות להישגים אישיים". אגב, את כל הכסף, שהילדה ממש לא צריכה כרגע, ההורים שלה מפקידים עבורה בקרן נאמנות עתידית.
החדר של אליטה לא נראה כמו חדר ילדים רגיל, אלא יותר כמו סדנה של אמן עסוק. דפים, צבעים, כלי ציור ושלל מברשות זרוקים בכל פינה. באקט של משחק ושעשוע היא מורחת צבעים על קנבסים ודפים, מדביקה פונפונים ונצנצים, או כל מיני אביזרים אחרים שהיא מוצאת מסביבה, ובעיקר שמחה וצוהלת שמותר לה לעשות כמה בלגן שבא לה. בקצב הזה, היא תוכל לא רק לממן לעצמה את הטיול הגדול אלא לצאת לפנסיה עד הבת מצווה. מה היא תעשה בפנסיה? סביר להניח שהיא תוכל, סוף סוף, להמשיך ולצייר להנאתה על המרפסת.
למקרה שאתם תוהים, מה סוד ההצלחה המופשטת שלה על פני הקשקושים של הילד שלכם, הסוד הוא בהורים – שלא הסתפקו בלתלות על המקרר.
נכתב בשיתוף עם אבי בליטשטיין - אמן ציורי קיר
