התיישנות חוב ביטוח לאומי לאחר 7 שנים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

התיישנות חוב ביטוח לאומי לאחר 7 שנים 

מאת    [ 21/08/2014 ]
מילים במאמר: 2909   [ נצפה 2148 פעמים ]

 
 

 

התיישנות חוב ביטוח לאומי לאחר 7 שנים

תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי

1. כללי

 

סעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי הוסף בתיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי[1] (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק, או חוק הביטוח הלאומי).

 

כידוע, עד כה לא היתה קיימת התיישנות לגביית חוב במוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). אמנם היה נוהג במוסד שלא לגבות חובות דמי ביטוח ישנים מאוד ממועד הקמת המוסד, אולם המוסד גבה חובות דמי ביטוח גם אם היו אלו חובות ישנים מעל 7 שנים. גביית חובות דמי ביטוח ישנים מעל 7 שנים גרמה, מן הסתם, אי נעימות ועוגמת נפש, במיוחד כאשר נוספו על חובות אלו גם תוספות פיגורים.

 

משכך, תיקון 159 לחוק אשר מטיל על המוסד חובה לדרוש את תשלום דמי הביטוח לכל המאוחר עד תום שבע שנים מהמועד לתשלומם, מהווה בשורה למבוטחים. שכן, דמי ביטוח שתשלומם לא נדרש בתקופה האמורה לא ייגבו עוד, ואי-תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה.

 

 

2. פסק דין לבנה חג'ג'

 

בעניין לבנה חג'ג'[2] התעוררה שאלת התיישנות חוב של דמי ביטוח בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. התובעת לא שילמה דמי ביטוח בגין חלק מהחודשים שבשנת 2000, 2001 ו-2002. פקיד התביעות פנה לתובעת בשנת 2009 בבקשה לתשלום חובה למוסד לביטוח לאומי, אך היא סירבה בטענה כי חלה התיישנות על גביית דמי הביטוח, הואיל ועברו שבע שנים מהמועד שבו נקט פקיד התביעות בהליכי גביה.

 

התובעת טענה, כי חוק ההתיישנות חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי, וכי חלף זמנה של הלכת דבורה כרמלי[3] שנתקבלה בשנות השבעים, בייחוד לאחר חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. היא טענה עוד, כי היחסים בין המבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי הם יחסים חוזיים ולא יחסים במשפט פומבי, זאת בשל העדר השוויון בין תביעות מבוטחים נגד המוסד לביטוח לאומי, שדינן להתיישן, לעומת תביעות המוסד לביטוח לאומי נגד המבוטחים, שאינן מתיישנות.

 

מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען, כי יש לדחות את התביעה וליישם את הלכת דבורה כרמלי משום שאין באותה הלכה כדי לפגוע בחוק היסוד. הוא טען עוד, כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות המוסד לביטוח לאומי בכלל ועל דמי ביטוח בפרט, שכן גביית החוב אינה נעשית בהליך משפטי אזרחי, אלא על פי פקודת המסים (גבייה).

 

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת פסק, כי אין מקום להחיל את הלכת דבורה כרמלי, והמוסד לביטוח לאומי מנוע מלתבוע חוב בגין דמי ביטוח לתקופה העולה על שבע השנים הקבועות בחוק ההתיישנות.

 

בהלכת כרמלי נפסק, כי היחסים שבין הביטוח הלאומי לבין המבוטחים הינם יחסים במשפט פומבי, ולא יחסים חוזיים בין מבטח מסחרי לבין מבוטחים. מהגדרת היחסים ככאלה, נגזר, כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי, היות וחוק ההתיישנות חל על תביעת חוב אזרחי ולא על חוב במישור המנהלי. טעם נוסף לקביעה זו, היה שהחוב מהווה למעשה מס וגבייתו מתבצעת מכוח פקודת המסים (גביה) .

 

בית הדין סטה מהלכת כרמלי והחיל את הלכת נעמה נסייר[4] שניתנה על ידי בית המשפט העליון מספר ימים לפני פסק הדין לבנה חג'ג', היות, ולגישתו, הלכת נעמה נסייר שעסקה בשאלת זכותו של חייב להעלות טענת התיישנות כנגד חוב שנוצר כלפי רשות מקומית, יש בה כדי להשפיע על הלכת כרמלי.

 

בהלכת נעמה נסייר, עלתה טענת התיישנות כנגד חוב ארנונה כלפי רשות מקומית, שהוא חוב מנהלי, שגבייתו כפופה לפקודת המסים (גביה). בית המשפט קיבל את טענת החייב לפיה ההליך המנהלי מאפשר לו להעלות טענת התיישנות, וכי על הרשות המנהלית לעמוד במסגרת פרק הזמן שנקבע לה בחוק ההתיישנות. זאת, משום שכל הרציונאלים העומדים ביסוד טענת ההתיישנות כוחם יפה גם בתביעת חוב כלפי רשות מינהלית.

 

מכאן, בית הדין הסיק, כי היות ופקודת המסים (גביה) חלה על גבית דמי ביטוח כאילו היו מס, הרי חוק ההתיישנות חל גם על תביעת חוב כלפי המוסד לביטוח לאומי שהוא רשות מנהלית.

 

בית הדין לא הסתפק ביישום הלכת נעמה נסייר על המקרה שהובא בפניו, אלא הוא בחן עוד, האם קיים הבדל בין סוגי הרשויות המנהליות, קרי, בין רשות מקומית לבין המוסד לביטוח לאומי בשל ייחודו ואופיו הסוציאלי. מסקנתו הייתה, כי אין הבדל של ממש בין השניים. זאת משום שהמס נועד במהותו לרווחת התושבים המחויבים בתשלומו.

 

בית הדין הוסיף, כי אומנם ישנה פגיעה באינטרס הציבורי בכך שפוטנציאל גביית המס לא ממומש במלואו, אולם שיקולי היציבות והוודאות המושגים בהחלת עקרון ההתיישנות גוברים על עוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי.

 

כידוע, טענת ההתיישנות הינה טענה דיונית ולא טענה מהותית, קרי, העלאת הטענה מונעת גביית החוב אך אין היא מבטלת אותו או מתייחסת אליו כאילו שולם. מנקודת מבט זו, יש לבחון כיצד תשפיע תוצאת פסק הדין על זכויות המבוטח לגמלה.

 

תחילה, יש לציין, כי סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי מתיר הפחתת סכום הגמלה המשולמת למבוטח עד כדי שלילתה, כאשר במעמד תביעת הגמלה נמצא התובע חייב בדמי ביטוח, ותקופת הפיגור בתשלום עלתה על התקופות המנויות בסעיף. מכאן, שהנפקות המעשית של פסק הדין הינה פגיעה קשה בזכותו של המבוטח לגמלה, כמו גמלת נכות, גמלת פגיעה בעבודה או קצבת זקנה.

 

 

3. סעיף 363א לחוק

 

סעיף 363א לחוק קובע:

 

"[5]363א. דרישה לתשלום חוב דמי ביטוח בתוך שבע שנים

(א) בתוך שבע שנים, לכל היותר, מהמועד לתשלום דמי ביטוח כהגדרתם בסעיף 364(ב), ישלח המוסד לחייב בתשלומם דרישה לתשלום חוב באמצעות הדואר; לא נשלחה דרישה לתשלום החוב בתקופה כאמור, ואם נשלחה - לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה), או לא בוצע קיזוז בתוך שבע שנים ממועד הדרישה, לא ייגבו דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם מהחייב בתשלומם, לרבות בדרך של קיזוז, ואי?תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר.

(ב) חלה חובת דיווח לפי סעיף 355 או חובת רישום לפי סעיף 379 שלא קוימה במועדה לגבי התקופה שבעדה נדרשים דמי הביטוח, למעט בנסיבות כאמור בסעיף 380(ב), תתחיל התקופה האמורה בסעיף קטן (א) -

(1) מהמועד שבו קוימה החובה או ממועד קבלת מידע לעניין החבות בדמי הביטוח לפי סעיף 384א, לפי המוקדם;

(2) לעניין מי שחלות לגביו הוראות בדבר שומה סופית של הכנסה וקביעת השומה הסופית חלה במועד מאוחר מהמועדים האמורים בפסקה (1) - ממועד קביעת השומה".

 

סעיף 363א לחוק נוסף לפרק טו העוסק בגביית דמי ביטוח לסימן ג' העוסק בתשלומים ודוחות והוא הוצמד לסעיף 363 העוסק במחיקת חוב דמי ביטוח[6].

 

כידוע, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 היא 7 שנים[7].

 

מעת שחלפו מעל 7 שנים להתגבשות החוב או לדרישה שלו קמה החזקה שהחוב התיישן ועל המוסד הנטל לסתור חזקה זו על ידי הצגת דרישות תשלום שנשלחו בדואר בתוך תקופת 7 השנים האחרונות. אם נשלחו דרישות התשלום לפני מעל 7 השנים עדיין בידי המוסד להציג הוכחות על נקיטת הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה) בתוך תקופת 7 השנים האחרונות, או שבוצע קיזוז.

 

בהקשר זה יש לציין את המנגנון שבסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי להפחתת גמלה ולשלילתה מחמת פיגור. משעבר פיגור החוב את תקופת 7 השנים הוא לא יילקח בחשבון לאור הסיפא של סעיף 363א(א) לחוק שבו נאמר לגבי החובות הישנים כאמור שבפיגור ש"אי?תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר."

 

 

4. תחילת מירוץ תקופת ההתיישנות

 

המועד שממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות בת 7 השנים קבוע בסעיף 363א(ב) לחוק:

 

 (1) מהמועד שבו קוימה חובת דיווח לפי סעיף 355 או חובת רישום לפי סעיף 379, או ממועד קבלת מידע לעניין החבות בדמי הביטוח לפי סעיף 384א, לפי המוקדם;

(2) לעניין מי שחלות לגביו הוראות בדבר שומה סופית של הכנסה וקביעת השומה הסופית חלה במועד מאוחר מהמועדים האמורים בפסקה (1) - ממועד קביעת השומה.

 

בסעיף 355 הוסמך השר לקבוע מועדי דיווח על ידי מבוטחים שונים: מבוטח שחייב להגיש דוח על הכנסה, מי שחייב להגיש דוח על שכ"ע ופנסיה מוקדמת וקבלן החייב בדיווח עבור קבלני המשנה שלו.

 

 

5. התיישנות חוב מס

 

שאלה הנגזרת מהתיישנות חוב דמי ביטוח לאומי וראינו שבעניין נעמה נסייר התיישן גם חוב ארנונה, היא, האם ניתן להחיל את חוק ההתיישנות על חוב שנוצר כלפי רשות המסים.

 

אם נלך בהתאם לדרך שהותוותה בהלכת נעמה נסייר ונבחן את הסוגיה מנקודת מבט תכליתו של מוסד ההתיישנות נמצא, כי הרציונאלים שעומדים ביסוד חוק ההתיישנות, כגון: הקושי של האזרח בשמירת ראיותיו, או הצורך שלו בוודאות תקציבית והעמדתו בסיכון של תביעה ללא מגבלת זמן. גם השיקול של אינטרס הציבור באי העסקת מערכות השלטון בחובות ישנים, תקפים גם לעניין חוב מס. כמו כן, נראה כי עוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי כשהמס לא נגבה במלואו, אינו עומד כנגד שיקולי היציבות והוודאות המושגים בהחלת תקופת ההתיישנות האזרחית על תביעות רשות המסים.

 

באשר לחוב מס יש להבחין בין חוב מס שנקבע בהליכים עם פקיד השומה לבין חוב מס שנקבע בפסק דין. סעיף 21 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות לגבי פסק דין הינה 25 שנים. דהיינו, נישום שחבותו במס נקבעה במסגרת ההליכים שנוהלו אצל פקיד השומה, ולא נדרש לשלמו, יהיה כפוף לתקופת התיישנות בת 7 שנים. לעומת זאת, נישום שחבות המס שלו נקבעה בפסק דין, ההתיישנות לגביו תהיה לתקופת של 25 שנים.

 

 

6. מועד התחילה והתחולה של סעיף 363א לחוק

 

תחילת תיקון 159 לחוק וסעיף 363א לחוק מיום 1.1.15 על תשלום דמי ביטוח שהמועד לתשלומם או המועדים החלופיים לתשלומם לפי סעיף 363א(ב) לחוק (להלן - המועדים החלופיים לתשלום), לפי העניין, הם מ-1.1.15. כך גם על דמי ביטוח שביום התחילה (1.1.15) טרם חלפו 7 שנים מהמועד לתשלומם או מהמועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין. לעניין תשלום דמי ביטוח שביום 1.1.15 חלפו שבע שנים וטרם חלפו שש עשרה שנים מהמועד לתשלומם או מהמועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין, המוסד ישלח לחייב בתשלומם, עד 30.6.16, דרישה לתשלום חוב באמצעות הדואר; לא נשלחה דרישה לתשלום החוב, לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה) או לא בוצע קיזוז עד המועד האמור, לא ייגבו דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם מהחייב בתשלומם, לרבות בדרך של קיזוז, ואי תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר.

 

 

7. דוגמאות

 

דוגמא א': התיישנות חוב כעבור שבע שנים – קטיעת מרוץ ההתיישנות [סעיף 363א לחוק]

 

נישום עצמאי החל פעילותו ונרשם כדין במוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 379 ולפי תקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963. הוא הגיש כל דוחותיו למס הכנסה במועד. המוסד לביטוח לאומי קיבל מידע ממס הכנסה על הכנסותיו בהתאם לסעיף 384א לחוק. מאז קיבל המוסד את המידע ממס הכנסה חלפו 10 שנים. עתה גילה המוסד שחוב דמי ביטוח מאותה תקופה טרם שולם. מאז ועד היום לא נגבה חוב דמי הביטוח.

 

נדרש:

א. האם לפי תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי חלה התיישנות על חוב דמי הביטוח כאשר לא נשלחה דרישה לגבי החוב?

ב. האם לפי תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי חלה התיישנות על חוב דמי הביטוח כאשר נשלחה דרישה לגבי החוב?

ג. חוב דמי הביטוח התקזז בשנה השישית מיום דרישת החוב כנגד גמלה והמוסד חזר ודרש את החוב (לאחר שהחזיר את הגמלה שקוזזה) בשנה השמינית. האם חוב דמי הביטוח התיישן?

 

פתרון

 

א. לפי סעיף 363א לחוק חלה התיישנות על חוב דמי ביטוח שלא היתה דרישה לגביו במשך מעל 7 שנים.

 

ב. כאשר נשלחה דרישה לגבי החוב ולא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה), אסור למוסד לביטוח לאומי לגבות את החוב מחמת ההתיישנות. כלומר, גם נקיטת הליכי גבייה עוצרת את מירוץ ההתיישנות, אולם אם גם אלו לא ננקטו, מתיישן חוב דמי הביטוח.

 

ג. גם קיזוז חוב כנגד גמלה עוצר את מירוץ ההתיישנות. לכן, במקרה זה לא חלה התיישנות עם דרישת החוב בשנה השמינית משום שחוב דמי הביטוח התקזז כבר בשנה השישית.

 

 

דוגמא ב': התיישנות חוב כעבור שבע שנים – קיזוזו כנגד גמלאות [סעיפים 363א ו-366 לחוק]

 

בעוד חודש יתיישן חוב דמי הביטוח של יעקב. דא עקא, שהוא חושש מהאפשרות שהמוסד לביטוח לאומי יקזז את החוב מקצבת הזקנה שהוא מקבל מהמוסד.

 

נדרש: האם חששו של יעקב מוצדק?

 


פתרון

 

אמנם סעיף 366(א) לחוק הביטוח הלאומי[8] מאפשר למוסד לקזז גמלת זקנה וגמלאות אחרות כמפורט בסעיף כנגד חוב דמי ביטוח, אולם סעיף 363א(א) סיפא לחוק מסייג זאת בהאי לישנא: "...ואי תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר". במקרה זה הדין האחר הוא סעיף 363א לחוק אשר גובר על סעיף 366 לחוק.

 

 

דוגמא ג': התיישנות מכוונת של חוב דמי ביטוח [סעיף 363א(ב) לחוק]

 

כבר עברו מעל 10 שנים מאז סיים חזי להעסיק את עובדיו. הוא לא רשם אף אחד מעובדיו, לא ניכה מהם דמי ביטוח לאומי ועתה הוא סבור שחוב דמי הביטוח התיישן משום שחלפו מעל 7 שנים.

 

נדרש: האם חוב דמי הביטוח בגין העסקת העובדים התיישן?

 

פתרון

 

מובן שלא חלה התיישנות כדי שהעבריין לא יצא נשכר. סעיף 363א(ב)(1) לחוק קובע שמירוץ ההתיישנות יתחיל מהיום שבו קוימה חובת הדיווח לפי סעיף 355 לחוק הכולל בתוכו בפיסקה (א)(2) דוח שאדם חייב להגיש על שכר עבודה ששילם למי שבעדו הוא חייב בתשלום דמי ביטוח. גם סעיף 379 לחוק, יחד עם תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963, מטילים חובת רישום של מעביד שחזי לא עמד בו. לפיכך, כאמור, לא חלה כל התיישנות.

 

 

דוגמא ד': תחילה ותחולה של סעיף 363א

 

נא לציין האם חלה התיישנות חוב דמי ביטוח במקרים הבאים ונמק.

א. ביום 1.1.16 חלפו 10 שנים לחוב דמי ביטוח.

ב. ביום 1.1.17 חלפו 10 שנים לחוב דמי ביטוח.

ג. ביום 25.5.16 התקבלה דרישה לתשלום חוב דמי ביטוח שחלפו 14 שנה מהמועד לתשלומו.

ד. ביום 25.5.16 התקבלה דרישה לתשלום חוב דמי ביטוח שחלפו 16 שנה מהמועד לתשלומו.

 

פתרון

 

א. טרם חלה התיישנות, אף שחלפו למעלה משבע שנים מהמועד לתשלום החוב. הואיל וטרם חלפו 16 שנים מהמועד לתשלומם ולמוסד יש עדיין אפשרות לשלוח דרישת תשלום עד 30.6.16.

 

ב. חלה התיישנות אם עד 30.6.16 המוסד לביטוח לאומי לא דרש את תשלום חוב דמי הביטוח.

 

ג. על פי הוראות התחילה והתחולה טרם התיישן החוב, משום שעד 30.6.16 רשאי המוסד לדרוש תשלום. המבוטח יכול לטעון שחלה התיישנות לפי פסק דין לבנה חג'ג'.

 

ד. במקרה זה חלה התיישנות, כי חלפו 16 שנה ממועד התשלום.

 

[1]    תיקון 159 לחוק - ס"ח 2464 התשע"ד 6.8.14, 659.

[2]    ב"ל (נצ') 3142-09 לבנה חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי (8.7.2010 ), האתר המשפטי מסטקס.

[3]    דב"ע לה/0-22 המוסד לביטוח לאומי נ' דבורה כרמלי (30.6.75), פד"ע ו' 371 ובאתר המשפטי מסטקס.

[4]    רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (20.6.10). האתר המשפטי מסטקס.

[5]    תחילה מ-1.1.15 על תשלום דמי ביטוח שהמועד לתשלומם או המועדים החלופיים לתשלומם לפי סעיף 363א(ב) לחוק (להלן - המועדים החלופיים לתשלום), לפי העניין, הם מ-1.1.15, וגם על דמי ביטוח שביום התחילה טרם חלפו 7 שנים מהמועד לתשלומם או מהמועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין. לעניין תשלום דמי ביטוח שביום 1.1.15 חלפו שבע שנים וטרם חלפו שש עשרה שנים מהמועד לתשלומם או מהמועדים החלופיים לתשלומם, לפי העניין, המוסד ישלח לחייב בתשלומם, עד 30.6.16, דרישה לתשלום חוב באמצעות הדואר; לא נשלחה דרישה לתשלום החוב, לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה) או לא בוצע קיזוז עד המועד האמור, לא ייגבו דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם מהחייב בתשלומם, לרבות בדרך של קיזוז, ואי?תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר. (תיקון 159 - ס"ח 2464 התשע"ד 6.8.14, 659).

[6]    מחיקת חוב כאמור נוגעת למבוטח שנפטר בלי שקיימת מכוחו זכאות לגמלת שאירים או תלויים. במקרה זה (וגם במקרה שקיימת מכוחו זכאות לגמלת שאירים או תלויים, לפי שיקול דעת המוסד), לא יהיה המוסד זכאי לגבות כל חוב של דמי ביטוח שהמבוטח שנפטר חייב בהם בעד עצמו.

[7]    סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע:

"5. הזמן להתיישנות

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא -

(1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים;

(2) במקרקעין - חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה."

[8]    סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"366. הפחתת גמלה ושלילתה מחמת פיגור

(א) קרה המקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:

(1) בפיגור שאינו עולה על 18 חודשים - תשולם הגמלה פחות רבע;

(2) בפיגור העולה על 18 חודשים ואינו עולה על 36 חודשים - תשולם הגמלה פחות חצי;

(3) בפיגור העולה על 36 חודשים - לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחולו על -

(1) הטבות לפי סעיף 9;

(2) גמלאות לפי סעיפים 42, 49, 57, 62, 66, 143, 144, 254, 265, 266 ו-267;

(3) על גמלאות לפי פרק ה' [נפגעי עבודה] כשחובת תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה אינה חלה על המבוטח בעת קרות המקרה המזכה לגמלה;

(4) גמלאות לפי פרקים י' [סיעוד], י"ב [משרתים במילואים] ו-י"ג [מתנדבים];

(5) הענקות לפי סעיף 387.

(ג) היה אדם מבוטח תקופה העולה על עשר שנים, יוארכו התקופות האמורות בסעיף קטן (א) בחודשיים לכל שנה שמעל עשר השנים האמורות ובלבד שלא יעלו על 60 חודשים.

           (ד) פיגור בתשלום דמי ביטוח, שמועד תשלומם חל תוך 90 הימים שלפני קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב כפיגור לעניין סעיף קטן (א).

(ה) פיגור בתשלום סכום דמי ביטוח שאינו עולה על 15% מהשכר הממוצע, כפי שהוא ביום קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב כפיגור לעניין סעיף קטן (א)."

לכניסה לאתר המחבר לחץ כאן

 

מנחם כהן, עו"ד (רו"ח) כלכלן ומוסמך למנהל עסקים
המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ אתר האינטרנט www.mastax.co.il :
/>mastax@mastax.co.il    

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2016
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS
כתיבת מאמרים

מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב