לערבב בכפית את הים הגדול
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

לערבב בכפית את הים הגדול 

מאת    [ 13/08/2014 ]
מילים במאמר: 1686   [ נצפה 1718 פעמים ]

 
 

החטא.

אחרי שמכבים את הרעש, והלכלוך הכללי שוקע, מה שנשאר בלתי פתור אצלנו זו הבעיה הפלסטינית שפירושה: כמה מדינות יקומו פה ולכמה עמים. יש לנו גם בעיות אחרות כמו אופי המידתיות שבה מתחלקים המשאבים בין שועי הארץ לבין מי שמתפרנסים על תוכן פחי האשפה הציבוריים. או הבעיה הידועה שאנחנו לא רוצים לעבוד ושכינויה בעגה של משרד הפנים "בעיית העובדים הזרים". אבל אלה בעיות שאפשר לפתור אותן בקצת הגינות פשוטה ורצון טוב. מה שמייחד את הבעיה הפלסטינית היא העובדה שיש יותר מדי עמים ומעט מדי מדינות. בכול ספירה שמנסים לעשות כאן עם אחד נראה מיותר. ואם כן זהו קושי קבוע שכבר נעשו מאמצים רבים וכנים להסירו ולהגיע לשלום "אמתי" כמו שאנחנו מכנים אותו בחוסר אמון גמור, אלא שעד כה לא הגענו לתוצאות הרצויות לא לנו אף לא להם. כדי לברר את הקושי הקבוע הזה ולהבין מדוע הוא קושי ולמה הוא קבוע צריך לחזור אל מקור התהליכים בעולם ולי אין לאן ללכת אלא אל המקור שהוא הכי מוסמך בעיניי אם גם הכי מסתורי והכי סתום. אם כן אני מעיין בו ולומד פסוקים אחדים בספר בראשית:

"ויטע ה' אלהים גן-בעדן מקדם וישם שם את-האדם אשר יצר. ויצמח ה' אלהים מן-האדמה כל-עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע...." [בראשית ב': ח',ט] ".....ויקח ה' אלהים את-האדם וינחהו בגן-עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלהים על-האדם לאמר מכל עץ-הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות." [בראשית ב': טו'-יז']

מהפסוקים המעטים שיוחדו לו כאן בכלל לא ברור מהו גן העדן. על פי הכתוב הוא מצטייר כגן בוטאני חסר ייחוד ובו עצי פרי אחדים ואולי פרחים פה ושם, ואף שישנם בו גם שני עצים מיוחדים במינם זהו אקדח שירעים אולי רק במערכה השלישית. במאות הראשונות לספירה תוארו לראשונה בידי חז"ל תכונות גן העדן שעיקרן שפע וברכה. חז"ל קבעו שבאחרית הימים יהיה זה המקום שבו יקבלו צדיקים את שכרם, ברכה ושפע. אבל מלכתחילה ולפני חטאו של אדם נטע אלוהים גן בעדן, יצר סביבה של חירות ובחירה חופשית, התיר לאדם לאכול מכל העצים ואסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע. עץ, שגם אותו נטע בגן לצד עץ החיים.

שאלות אחדות: על פי הכתוב, המצב המחורבן שאליו נקלעה ההיסטוריה האנושית מיוחס למעשה אכילת הפרי מהעץ האסור באכילה, ולכאורה כל חיינו מיוסדים מאז על עקרון הטוב והרע השפע והמחסור. אבל אם מתבוננים במהותו של העולם כפי שהיה לפני החטא אפשר למצוא גם בו את אותם גורמים שאנחנו מכירים מן העולם שלאחר החטא. מחסור ושפע. רע וטוב. גן העדן לא יכול היה להתקיים אם לא היה מהווה מענה לצורך ואם כן מענה למחסור. השפע שגן העדן מייצג בעיני כל אין לו משמעות אם אינו מהווה משקל נגד למצב של מחסור. אתה לא הולך לאכול ארוחת בוקר אם לא יתכן בך מצב של רעב. ואם כן אפשר לקבוע שעוד לפני החטא היה מצב כמוס של מחסור שאחרת מהיכן השפע ולשם מה.

ועוד, הבורא, לאחר שהושלמה בריאתו של כל יום אומר: "כי טוב". ביום השישי הוא אומר "וירא... והנה טוב מאד", מניין הטוב שבפי הבורא שמתאר את הבריאה אם אין בצידו רע? מעמדו של הטוב אינו יכול שלא להיות תלוי כמשקל נגד לרע. אם יש טוב יש גם רע. מצב זה היה קיים, אם כן גם, לפני החטא.

וקיימת עוד תמיהה אחת. נניח שאתה מרהט חדר לילדיך, ואתה מניח בו לנוחיותם מיטה, שולחן, כיסאות קטנים, צעצועים ומשחקים, אבל מתוך נדיבות וראיית הנולד- גם מלכודת דובים המופעלת בפשטות על ידי לחצה של רגל קטנה. מה תגיד לילדיך? "בכל הצעצועים והמשחקים מותר לכם לשחק ורק אל תתקרבו בבקשה אל מלכודת הדובים"? אולי כדי למנוע את הפעלתו מוטב שמראש לא תכניס מלכודת דובים לחדר הילדים שלך? מדוע נטע אלוהים עץ אסור באכילה בגן שבו כל העצים האחרים מותרים. לא פשוט יותר היה שלא לנטוע את העץ בגן ואז אפשר שהייתה נמנעת כל ההיסטוריה האנושית האיומה והנוראה שהתגלגלה מאז, היסטוריה שגם עתידה הקטסטרופלי נראה די מובטח?

הכפית.

המאמצים שלנו להגיע לשלום עם מדינות ערב תועלתם כניסיון לבחוש בכפית את הים הגדול. ואף שאין תוקף ותקווה למשאלות הלב של קבוצות אחדות לשמור על ארץ ישראל השלמה, גם ליהודים שבעבר המערבי של הנהר בעצם אין הרבה מה לעשות. שתי העמדות עמדו למבחן, האחת בשדה הקרב האחרת ליד שולחן הדיונים. שתיהן כשלו. ההכרה הרציונלית המודדת את התוצאות של המאבק עד כה, מניבה תוצאה שקולה: שני הצדדים ניצבים משני צדי הגבול ובתוכו, בדריכות ושנאה הדדיים כבר מאה שנים ויותר. אלוהים נתן את הארץ לאברהם ולזרעו , נניח שאנחנו עדיין ראויים אצלו לארץ זו, לגן זה בעדן, ]הנחה הנתונה במחלוקת[, אבל האם אפשר שנתן לנו חלקת עדן זו ולא נטע בה עץ דעת טוב ורע? איני יודע מה יש בארץ זו שמושך אליה עמים ממרחקים , מאסיה אפריקה אירופה. מטר על מטר ובכל זאת. ארץ ישראל תמיד הייתה מקור משיכה לכל העמים . זהו עץ הדעת טוב ורע הנטוע בארץ ישראל המובטחת, מקור מתמיד של אי שקט , סכסוכים, כיבושים, מחליפים ידיים, מבוכה ואבדן דרך: עמים תובעים עליה בעלות, זרים באים לעבוד ולגור בה ודלים מתקשים לחיות בה.

התורה יודעת היטב שבהיסטוריה שלאחר חטא העץ ייווצר מצב שבו תוצגנה לישראל דרישות כאלה. דרישות הגר התושב הדל היתום והאלמנה. והיא גם מסדירה במצוות עשה ולא תעשה את היחס הנדרש בישראל כלפי אנשים שלא שפר חלקם. כיבוש הארץ במאה העשרים בשתי מלחמות אמנם סיפח חלקי ארץ מסורתיים אבל גם הוסיף על כל אלה והביא עמו תחת תחום השיפוט הישראלי מליון ולמעלה מזה אזרחים זרים , פלסטינים, שנוספו על הערבים אזרחי מדינת ישראל .

נוצר כאן סבך העשוי ממהגרים אדונים, ממהגרים שבאו לעבוד, ממהגרים דלים שאינם אדונים כלל, וממהגרים בעל כורחם [פלשתינים] שלא נסעו לחוץ לארץ אבל חוץ לארץ נסע אליהם.

כל אלה חוץ מהמהגרים האדונים, הם העץ שמחוץ לעסקה. העץ שמחוץ לעסקה שעשינו

בכיבוש הארץ הזאת ובשימוש במשאביה. כמו שהעני והדל שבתוכנו הם העץ שמחוץ לעסקה שעשו דיירי מגדל אקירוב עם הקבלן. וכל זמן שדיירי המגדל נחרצים בדעתם לשמור על בידול גמור מהגר והעני והדל יקרינו אלה על דיירי המגדל את הדרישה המוסרית להשתנות. כמו שהאנטישמיות הקבועה הנצחית שעומדת כנגד השמיות שלנו כישראל מציגה לנו את הדרישה לקבל את האחר, תוך ולמרות הדרישה האלוהית לשמור על סגוליות וייחודית הקרויים קדושה. שהרי ייחודיות בלי קבלת האחר אינה עומדת בשום מבחן וסופה להתנוון ולהתפוגג. נטיעת העץ האסור באכילה בגן העדן נבעה מרצונו להציג מבחן קבוע לאדם. בכל פעם שאדם עבר ליד העץ בדרך לארוחת הבוקר שלו הוא אולץ לבחור. על פי המדרש לא עמד במבחן הזה אף לא פעם אחת, וכשחלף ליד העץ בערב שבת בין השמשות נטל את הפרי מידי חוה ואכל.

ארץ ישראל נמסרה לנו אבל בתוכה ניטע עץ דעת טוב ורע. תוכנו, שוועת עניים, גרים, פלסטינים. המבחן הזה הוא קבוע אנחנו תוקפים אותו ביוזמות ופעולות שונות אבל עד כה לא הצלחנו לצמצם את העוני בארץ, להפך, עוד ועוד משפחות מתרוקנות ממשאבים. גם הגר והתושב חיים בתוכנו בתנאי מחייה ההולמים בעלי חיים. והפלסטינים בשטחים הכבושים סובלים סבל רב. יש אומרים בצדק יש אומרים שלא, אין לכך שום חשיבות. הם ניטעו כאן כדי שנתמודד עם נוכחותם [הקבועה] פה, בתוך מבחן מתמשך, רב פנים, ממעיד ומכשף. כדי שנעבור לידם כל בוקר ונתוודע אל הדרישות שהבורא מעמיד לנו באמצעותם להיות בני אנוש. אי אפשר לנהל את המדינה ממרומי מגדל אקירוב. שום נתונים להבנה של המהות האמתית של הבעיות לא מטפסים עד שמה. צריך לרדת וללכת ברגל אל משכנות העוני, הכפרים הערביים, מחנות המגורים של העובדים הזרים, אל סביבת פחי הסבל שבשווקים וברחובות, אל המחסומים ביהודה ושומרון אל העוני והחרפה של אנשים שנולדו בעלי זכות קיום אימתנית בעצמתה וזו נשללה מהם כלאחר יד על ידי רשעות בערות ואטימות של עם ישראל.

הניתוק והניכור של מי שמתיימר להנהיג את העם הזה, אבל גם של מי שחי כאן בלי מחאה מביא לידי כך שארוחת ערב חסרת ערך פוליטי או כלשהו בבית הלבן זוכה לפרסום בדף הראשון בעיתונים ובעוד שאלת מצבו של ילד קטן שאין לו סיכוי לקבל ארוחת ערב לא מעניינת באמת את אף אחד. נראה כאילו הארוחה של ביבי ברקוביץ' עם קרלוס אובמה משפיעה על חיינו ועל איכותם יותר מאשר רעבו של ילד קטן. לא לדעתי.

העמדתו של העם הזה, שוב ושוב, בפני שאלות מוסר ודרך שמעוררות הבעיות האלה מפרה את

הדיון הציבורי בחיפוש אחר המענה לשאלות: מה טוב ומה רע. מה ראוי ומה מגונה. שום מדינה לא עוסקת בסוגיה המהותית הזו יותר מאיתנו. הדיון הציבורי במהותה של הדרך ובצדקתה, במקומנו המוסרי בעולם ובעיקר בעיניי עצמנו הולך ונמשך כבר מאה שנים ויותר. זהו עץ הדעת טוב ורע שניטע כאן שלא לרצוננו, הוא הגורם היסודי המעמיד במבחן, מפרה ומצמיח את החיוניות שלנו כעם בעולם מתנדנד, עוין ומסתורי.

הים.

חטאו של אדם באכלו מפרי עץ הדעת היה בעיקרו קיצוץ בנטיעות. כי בכך יצר שוויון בין עצי הגן לבין עץ שהבורא בידל אותו וקבע לו ייחוד. אדם ביקש לאמץ את האסור ולהפכו למותר ובכך לעץ חסר ייחוד. כך גם ההתעלמות שלנו מעץ הדעת הנטוע בארץ ישראל. אנחנו מתעלמים מייחודם וממצבם הנבדל של עניים, גרים תושבים ערבים ופלסטינים ומכפיפים אותם מתחת לחוק אחיד שגם אנחנו כפופים לו . משום קשיות הלב והאטימות חולשתם אינה מעוררת אצלנו שום דרישה לייחד אותם מן האחרים ולחזקם לפנים משורת הדין. מעמדם השווה בעיניי החוק הוא מקור החולשה שלהם מקור הקיפוח. מצוות הגר התושב היתום האלמנה דורשת יחס ייחודי שהרי במציאות אין להם סיכוי להתקיים בתנאים שווים. כדי להתקיים הם זקוקים לחיזוק על ידי הכלל תוך שמירה על ייחודם בין עצי הגן האחרים.

הטוב ירד אלינו יחד עם מבחנו הקבוע של הרע. גן העדן - עם סכנתו המאיימת של העץ, ארץ ישראל - עם הדל הגר והתושב. ההתנגדות היא נתון מהותי קבוע בחיי העם היהודי . אפשר להניח שהמאבק על ארץ ישראל השלמה לא ייגמר לעולם, כך גם המאמצים להשכין שלום. יימשך גם המאבק להכרה בזכותן של קבוצות חלשות להתקיים בכבוד בחברה הישראלית. זהו העץ המעורר את האדם לבחינה יומיומית של יחסו אל האסור והמותר הראוי והמגונה. בלי מנוחה, בלי הפסקה, בלי פרסומות.

האם אי פעם נפתור את הבעיות האלה? שום סיכוי. זהו מצב מושתל שצריך לחתור לשפר אותו אבל תמיד יחזור לסורו כמו הים המכסה בגל הבא כל שינוי שנציג לו. זוהי מלכודת הדובים שהושתלה בחדר הילדים, מבחנו קבוע, והוא מקור החיות שלנו כאן. אנחנו מתפתחים תוך תנועה, מאמץ ומעשה ליישב את הסכסוך שיש לנו עם עץ הדעת הנטוע בארצנו כנראה לתמיד. עצם המאבק ליישב את הסכסוך הזה יוצר את התנועה שאנחנו זקוקים לה כל כך לצורך קיומנו, התנועה להעביר את הרע מהעולם תוך שהוא מציג גם לנו עצמנו מראה מוסרית מאלפת. הדרישה היא, למרבה הפליאה, שנעשה זאת בלי שנחשב כל הזמן את התועלות הפוליטיות המדיניות או האחרות שתצמחנה לנו מכך, תהיינה אשר תהיינה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב