מכורים למתוק? זו באמת התמכרות 

אתם מכירים את התחושה שאתם "פשוט חייבים משהו מתוק" בסיום הארוחה, או דווקא באחת עשרה בלילה. אתם מעידים על עצמכם שאתם "מכורים למתוק", ד"ר אסנת רזיאל מסבירה לכם מדוע אתם צודקים ומה בדיוק קורה למוח האנושי שמייצר את ההתמכרות הזו.

יותר ויותר נתונים מחקריים אשר מצטברים בשנים האחרונות מעידים על כל שיתכן שבאמת התמכרנו למתוק, בדיוק כמו התמכרויות רבות אחרות כדוגמת ניקוטין, הרי שהמוח האנושי מגיב לבחירות התזונתיות שאנו עושים ומאמץ אותן גם באופן כימי.

ההנחה כי למזון שאנו צורכים יש גם תפקיד של ממש בשינוי תפקודי המוח ודרכי פעולתו מתחילה לקבל אישוש ממחקרים שונים אשר מנסים לחקור את הקשר בין צריכת מזון לאופן התפקוד של המוח וחלקו שלו בהנעה שלנו לצרוך אותם. יותר ויותר עדויות מצטברות על כך כי הבחירות התזונתיות שאנו עושים מייצרות יחסי גומלין ארוכי טווח ביניהן לבין המוח באופן שתורם לצריכה קבועה שלהן. למוח חשיבות קריטית בקביעת ההתנהגות היום יומית שלנו והוא אחראי על הרגלי הצריכה התזונתיים שלנו כמו על פעולות רבות אחרות. אך האם המזון שאנו אוכלים מתכנת אותו לפעילות צריכה מוגדרת, בדיוק כמו הניקוטין את המעשנים? ובכן, מסתבר שכן.

קחו למשל את צריכת הסוכר הגבוהה שלנו, כאשר אנו צורכים אותה מתוך חשיבה רגשית, מצוקה, מתח או שעמום אנו יוצרים דפוס התנהגות וחושפים את המוח בתדירות עונתית, או יומית ומסייעים ליצירת הקשר בין אזורים שונים במוח לבין צריכת מזון ספציפי אשר מייצר לו את "ההקלה" לה הוא זקוק. פעילות עצבית מוגברת באותם אזורים במוח האחראים על התחושות הללו עושים את ההקשר בין צריכת המזון לבין הנאה או מוטיבציה הנגרמת לנו וכך מתחיל מעגל קסמים שקשה מאד להתיר אותו.

מחקר אשר פורסם בשנת 2013 בכתב העת Diabetes Care  בדק פעילות עצבית מוחית של אנשים הסובלים מהשמנת יתר, כאלו שמסת הגוף שלהם - BMI  הייתה מעל 32, לעומת אנשים שמסת הגוף שלהם הייתה תקינה. המחקר העיד בנתוניו על כך כי קבוצת הנבחנים אשר סבלה מהשמנת יתר הדגימה פעילות מוגברת באזורי המוח הקשורים ברגשות כגון הנאה, זיכרון, רגש ומוטיבציה כאשר הם נחשפו לאוכל עתיר קלוריות האהוב עליהם.

התמכרות למזון עתיר קלוריות, כך עולה מן המחקר הזה ומחקרים דומים לו, מייצרת תלות פיזיולוגית של ממש בקרב מי שהמנעד הרגשי שלהם תלוי במזון שהורגלו לצרוך בעת שהם מרגישים כך וכתוצאה מכך, נולד צורך של ממש, מותנה לצריכה מוגברת של מזונות אלו.

שומן וסוכר כך עולה ממחקרים נוספים בשנים האחרונות אחראים ליצירה מוגברת של הורמון הדופמין והסרוטונין, האחראים לתחושת העונג והסיפוק שאנו חשים, ומדובר במעגל הרסני, אך יש גם חדשות טובות, את המוח ניתן גם להרגיל להתניות אחרות כמו ספורט ותזונה בריאה, כמו כל הרגל מגונה, גם כאן יש צורך בשינוי של ממש. גם התנהגויות בריאות מייצרות בדיוק את אותן הפרשות הורמונים אשר יכולות לאותת למוחנו כי אנו שבעי רצון ומרוצים, אך עלינו לקחת את האחריות ולהחליף התנהגות אחר באחרת, זהו תהליך של ממש, כואב ומטריד ואשר מלווה בתסמיני גמילה לעיתים, אך סופו של עניין ודבר הוא אפשרי.

התובנה כי השמנת יתר נובעת משינויים מוחיים הכרוכים בצריכת מזון, היא תחילתו של מסע הגמילה הכרוך בתובנה ובמאמץ אך הוא אפשרי והפיך.