אחת התשוקות העמוקות של האדם באשר הוא היא לקבל שוויון הזדמנויות אמיתי במגרש הכלכלי. הווה אומר: לממש את הפוטנציאל הקיים בכולנו, אפשרות לביטוי עצמי במרחב העבודה שלנו, וקבלת השכר כפועל ישיר של מאמצים ותוצאות בשטח.
מהביטוי "שוויון הזדמנויות", משתמע כי קיימת שאיפה לאפשר לציבור רחב ככל האפשר השתתפות אמיתית במשחק הכלכלי. למעשה, שוויון הזדמנויות תיאורטי קיים כל הזמן בכלכלת השוק המערבית , השאלה המרכזית עדיין היא איך להפוך את שוויון ההזדמנויות מתיאוריה למעשה: דמיינו לעצמכם שני סטודנטים למשפטים באוניברסיטה שסיימו את לימודיהם בהצטיינות: לאחד מהם אב בעל משרד עורכי דין יוקרתי, ואילו השני מחוסר קשרים רלוונטיים. האם יש כאן שוויון הזדמנויות? בהנחה ששניהם מתמודדים על אותה משרה ולשניהם כישורים דומים , האם העובדה שאחד מהם ינק את עולם המשפטים עוד מילדות, וכבר ממתין לו משרד מצליח ובעל מוניטין לא מעניקה לו יתרון חד משמעי על האחר?
אז היכן שוויון ההזדמנויות הלכה למעשה?
מאז המהפכה הצרפתית קיימת דילמה לגבי שוויון הזדמנויות כלכלי הנחוץ לקיום דמוקרטיה תקינה:
האם ליצור התערבות של המדינה בכלכלה על מנת לאזן את אי השוויון המובנה הבא לידי ביטוי בהיררכיה ארגונית ואחרת , או להניח לשוק להתנהל בעצמו עם התערבות מינימלית של הממשל בכלכלה. הניסיון ההיסטורי מלמד שעל מנת ליצור שוויון הזדמנויות אמיתי הממשלה צריכה להיות גדולה ומאוד סמכותית: מיסים גבוהים וחקיקה סוציאלית רחבה (חוק חינוך חינם ומערכת בריאות ציבורית גדולה עולים כסף רב ומתבטאים במיסוי גבוה מצד הממשלה כאשר כל זה מגובה בחקיקה כלכלית נוקשה.) מן הצד השני - משטר קפיטליסטי חופשי מהתערבות הממשלה בכלכלה יוצר פערים כלכליים עצומים בין המאיונים העליונים ובין שאר הציבור.
גם במשטרים הקפיטליסטים וגם במדינות הסעד , הממשלות לא הצליחו לפתור באמת את העדר שוויון ההזדמנויות שהוצג בסיפורם של שני הסטודנטים למעלה.
בואו ניקח את הסטודנטים שלנו , שנפלו לתוך מיטת הסדום של שוויון ההזדמנויות , ונשלב אותם בתוך מערך של שיווק רשתי.
האם התואר שלהם רלוונטי?
האם המוצא שלהם רלוונטי?
האם קשרי המשפחה הכלכליים רלוונטיים?
האם קורות החיים שלהם רלוונטיים?
הבה נבדוק:
כל אדם שיצטרף לשיווק רשתי ולא משנה מה מינו, גילו, תאריו, מוצאו, ניסיונו, צבעו , דתו או דעותיו , המצפן היחיד שיוליך אותו להצלחה הינו קיום התכנית העסקית של אותה חברה בה השתלב: וכאן המקום לציין שחברות השיווק הרשתי שונות אחת מן האחרת בדיוק בעניין זה : תכנית התגמול.
אין מבחן/ ראיון קבלה- אלא הצגת ההזדמנות בפני המועמד - והוא היחיד שמקבל את ההחלטה אם להשתלב.
תכנית ההדרכה היא חינם - איך להצליח בתוך התחום ובמימוש התכנית העסקית.
אין חשיבות לקורות חיים - אפילו לא לעמדה בכירה מאוד בעבודה קודמת - בשיווק הרשתי מה ש"עובד" עובד על בסיס ההצמדות לתכנית העסקית.
ומכאן, שלא משנה מי שהיית בעבר , מנקודת ההצטרפות לשיווק הרשתי , קיימת רק שאלה אחת רלוונטית להישגיך: האם תפעל על פי התכנית העסקית או לא.
לכן אפשר לראות בחברות שיווק רשתי , אנשים המגיעים מכל מיני תחומי עיסוק, מכל מיני דרגות הצלחה בעברם, מתמודדים מול ההזדמנות שניתנה להם באותה צורה עצמה- מידת הקיום של התכנית העסקית.
גם מנכ"ל לשעבר של חברת הייטק וגם עקרת בית בגיל העמידה מתמודדים מול הקמת ארגון משלהם הווה אומר: יצירת פגישות, קיום מצגות - הצגת הזדמנות למועמדים חדשים והדרכת אנשי הרשת שלהם.
גם בשיווק הרשתי קיימת סוג של היררכיה כלכלית אבל ההבדל המהותי הוא שהיררכיה נוצרת ומתקיימת אך ורק כפונקציה ישירה למאמצים של המפיץ- ולא חשוב היכן הוא נמצא בהיררכיה, יש לו שוויון הזדמנויות אמיתי להתקדם בהיררכיה שלא קשור בדעה של מישהו מעליו, בהמלצה של ממונה, בקיום תקנים מוגנים או וותק- אלא בהחלטה שלו בלבד להתקדם.
האין זוהי דמוקרטיה לשמה?
לפיכך, אם נרכז כל מה שנכתב למעלה, הרי שהשיווק הרשתי נותן הזדמנות פז להיחלץ מהדילמה של "עד כמה באמת יש שוויון הזדמנויות"?מכיוון שהשוויון מובנה לתוכו, הוא עצם מעצמותיו.
נשאלת השאלה האם שוויון ההזדמנויות הנ"ל בשיווק הרשתי, מאפשרת לנו להצליח כאינדיבידואלים?
האם יש מקום בתוך השיווק הרשתי להעצים את מי שאנחנו בנקודת הזמן בה הגענו אל השיווק הרשתי?
זהו תחום המעצים את מה שאנחנו כבר כן! את היכולות , הכישורים והאיכויות המסוימים שלנו עצמנו שרכשנו במאמצים גדולים עד שהגענו הלום.
ברשת שלי, יש מגוון עצום של אנשים שונים זה מזה. למרות שכל אחד מהם עובד מול אותה תכנית עסקית , הרי שדרכי פעולתם אינן זהות: הן ייחודיות למי שהם ומבטאות את האינדיבידואליות שבהם ומאפשרות להם להתמקד בעשיית הדבר בצורה שהם אוהבים.
גם ההזדמנות לבטא ייחודיות היא חלק בלתי נפרד משוויון הזדמנויות. מתן ביטוי ליכולת אישית והעצמתה חיוני לתחושת ערך של האדם כשווה בתוך החברה.
ומכאן שהשיווק הרשתי מאפשר שוויון הזדמנויות גם לפרט כאינדיבידואל ולביטויו האישי כחלק מחברה.
מהביטוי "שוויון הזדמנויות", משתמע כי קיימת שאיפה לאפשר לציבור רחב ככל האפשר השתתפות אמיתית במשחק הכלכלי. למעשה, שוויון הזדמנויות תיאורטי קיים כל הזמן בכלכלת השוק המערבית , השאלה המרכזית עדיין היא איך להפוך את שוויון ההזדמנויות מתיאוריה למעשה: דמיינו לעצמכם שני סטודנטים למשפטים באוניברסיטה שסיימו את לימודיהם בהצטיינות: לאחד מהם אב בעל משרד עורכי דין יוקרתי, ואילו השני מחוסר קשרים רלוונטיים. האם יש כאן שוויון הזדמנויות? בהנחה ששניהם מתמודדים על אותה משרה ולשניהם כישורים דומים , האם העובדה שאחד מהם ינק את עולם המשפטים עוד מילדות, וכבר ממתין לו משרד מצליח ובעל מוניטין לא מעניקה לו יתרון חד משמעי על האחר?
אז היכן שוויון ההזדמנויות הלכה למעשה?
מאז המהפכה הצרפתית קיימת דילמה לגבי שוויון הזדמנויות כלכלי הנחוץ לקיום דמוקרטיה תקינה:
האם ליצור התערבות של המדינה בכלכלה על מנת לאזן את אי השוויון המובנה הבא לידי ביטוי בהיררכיה ארגונית ואחרת , או להניח לשוק להתנהל בעצמו עם התערבות מינימלית של הממשל בכלכלה. הניסיון ההיסטורי מלמד שעל מנת ליצור שוויון הזדמנויות אמיתי הממשלה צריכה להיות גדולה ומאוד סמכותית: מיסים גבוהים וחקיקה סוציאלית רחבה (חוק חינוך חינם ומערכת בריאות ציבורית גדולה עולים כסף רב ומתבטאים במיסוי גבוה מצד הממשלה כאשר כל זה מגובה בחקיקה כלכלית נוקשה.) מן הצד השני - משטר קפיטליסטי חופשי מהתערבות הממשלה בכלכלה יוצר פערים כלכליים עצומים בין המאיונים העליונים ובין שאר הציבור.
גם במשטרים הקפיטליסטים וגם במדינות הסעד , הממשלות לא הצליחו לפתור באמת את העדר שוויון ההזדמנויות שהוצג בסיפורם של שני הסטודנטים למעלה.
בואו ניקח את הסטודנטים שלנו , שנפלו לתוך מיטת הסדום של שוויון ההזדמנויות , ונשלב אותם בתוך מערך של שיווק רשתי.
האם התואר שלהם רלוונטי?
האם המוצא שלהם רלוונטי?
האם קשרי המשפחה הכלכליים רלוונטיים?
האם קורות החיים שלהם רלוונטיים?
הבה נבדוק:
כל אדם שיצטרף לשיווק רשתי ולא משנה מה מינו, גילו, תאריו, מוצאו, ניסיונו, צבעו , דתו או דעותיו , המצפן היחיד שיוליך אותו להצלחה הינו קיום התכנית העסקית של אותה חברה בה השתלב: וכאן המקום לציין שחברות השיווק הרשתי שונות אחת מן האחרת בדיוק בעניין זה : תכנית התגמול.
אין מבחן/ ראיון קבלה- אלא הצגת ההזדמנות בפני המועמד - והוא היחיד שמקבל את ההחלטה אם להשתלב.
תכנית ההדרכה היא חינם - איך להצליח בתוך התחום ובמימוש התכנית העסקית.
אין חשיבות לקורות חיים - אפילו לא לעמדה בכירה מאוד בעבודה קודמת - בשיווק הרשתי מה ש"עובד" עובד על בסיס ההצמדות לתכנית העסקית.
ומכאן, שלא משנה מי שהיית בעבר , מנקודת ההצטרפות לשיווק הרשתי , קיימת רק שאלה אחת רלוונטית להישגיך: האם תפעל על פי התכנית העסקית או לא.
לכן אפשר לראות בחברות שיווק רשתי , אנשים המגיעים מכל מיני תחומי עיסוק, מכל מיני דרגות הצלחה בעברם, מתמודדים מול ההזדמנות שניתנה להם באותה צורה עצמה- מידת הקיום של התכנית העסקית.
גם מנכ"ל לשעבר של חברת הייטק וגם עקרת בית בגיל העמידה מתמודדים מול הקמת ארגון משלהם הווה אומר: יצירת פגישות, קיום מצגות - הצגת הזדמנות למועמדים חדשים והדרכת אנשי הרשת שלהם.
גם בשיווק הרשתי קיימת סוג של היררכיה כלכלית אבל ההבדל המהותי הוא שהיררכיה נוצרת ומתקיימת אך ורק כפונקציה ישירה למאמצים של המפיץ- ולא חשוב היכן הוא נמצא בהיררכיה, יש לו שוויון הזדמנויות אמיתי להתקדם בהיררכיה שלא קשור בדעה של מישהו מעליו, בהמלצה של ממונה, בקיום תקנים מוגנים או וותק- אלא בהחלטה שלו בלבד להתקדם.
האין זוהי דמוקרטיה לשמה?
לפיכך, אם נרכז כל מה שנכתב למעלה, הרי שהשיווק הרשתי נותן הזדמנות פז להיחלץ מהדילמה של "עד כמה באמת יש שוויון הזדמנויות"?מכיוון שהשוויון מובנה לתוכו, הוא עצם מעצמותיו.
נשאלת השאלה האם שוויון ההזדמנויות הנ"ל בשיווק הרשתי, מאפשרת לנו להצליח כאינדיבידואלים?
האם יש מקום בתוך השיווק הרשתי להעצים את מי שאנחנו בנקודת הזמן בה הגענו אל השיווק הרשתי?
זהו תחום המעצים את מה שאנחנו כבר כן! את היכולות , הכישורים והאיכויות המסוימים שלנו עצמנו שרכשנו במאמצים גדולים עד שהגענו הלום.
ברשת שלי, יש מגוון עצום של אנשים שונים זה מזה. למרות שכל אחד מהם עובד מול אותה תכנית עסקית , הרי שדרכי פעולתם אינן זהות: הן ייחודיות למי שהם ומבטאות את האינדיבידואליות שבהם ומאפשרות להם להתמקד בעשיית הדבר בצורה שהם אוהבים.
גם ההזדמנות לבטא ייחודיות היא חלק בלתי נפרד משוויון הזדמנויות. מתן ביטוי ליכולת אישית והעצמתה חיוני לתחושת ערך של האדם כשווה בתוך החברה.
ומכאן שהשיווק הרשתי מאפשר שוויון הזדמנויות גם לפרט כאינדיבידואל ולביטויו האישי כחלק מחברה.
