אי שמירת מסמכים חושפת יבואן לתשלום גרעונות מכס 

לאחרונה, דחה בית המשפט השלום בבאר שבע תביעת יבואן עגלי בקר נגד המדינה, וקבע כי הגרעון במכס שהוציאה המדינה בגין שינוי הסיווג, היה מוצדק.

היבואן טען לסיווג בפרט מכס שמתייחס ל"עגלות בקר גזעיות לרבייה" בעוד רשות המכס טענה לסיווג בפרט "אחרים", ובית המשפט קבע כי היבואן כשל בהוכחת טענתו כי מדובר היה בעגלות גזעיות.

היבואן טען גם כי נפל פגם בהתנהלות המדינה שדרשה ממנו גרעון 3 שנים אחרי היבוא ובכך הקשתה עליו להציג לה ראיות, אך בית המשפט דחה גם טענה זו.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

במהלך שנת 2008 ייבא היבואן 600 עגלות בקר לרבייה ו-100 עגלים לפיטום, וסיווג אותם בפרט 01.02-1090 המתייחס ל"בקר חי-גזעיים לרבייה", הפטור ממכס.

לאחר יותר משלוש שנים, פנתה המדינה ליבואן בדרישת תשלום גרעון בסך של כ- 160 אלפי ש"ח, מתוך נימוקי של סיווג שגוי, שכן היבואן לא הוכיח שמדובר היה בעגלות בקר גזעיות, ולכן נטען כי הסיווג הנכון הוא בפרט 01.02-9090 "אחרים" החייב במכס של 1.15 ש"ח לק"ג. היבואן שילם תחת מחאה סך של כ- 200 אלפי ש"ח והגיש תביעה לבית המשפט.

היבואן טען שהפניה המאוחרת של המדינה כשכבר חלפו למעלה משלוש שנים מאז הייבוא, גרמה לו לנזק ראייתי, שכן יבוא העגלות נעשה ממקורות שונים, ובחלוף זמן כה רב אין בידיו היכולת לאתר את המגדלים שמהם יבא אותן, ולבקש מהם שיעידו על גזעיותן של העגלות הנ"ל.

היבואן טען לסיווג חלופי בפרט 01.02-9013 המתייחס לעגלים לפיטום שמשקלם נמוך מ- 240 ק"ג, הפטור ממכס.

המדינה טענה כי תוצאות בדיקת הווטרינר הממשלתי מעלות שהעגלות שיובאו אינם גזעיות. עוד נטען, כי כשמייבאים בעל חיים גזעי, מדובר בייבוא של מספר פרטים לא רב, ומאחר ויובא כאן עדר של 600 "ראש", הדבר על כך שמדובר "בעגלות פשוטות" ולא גזעיות.

לגבי הסיווג החלופי בפרט 01.02-9013, המדינה טענה כי יבוא בפרט זה מחייב רשיון של משרד החקלאות ואישור מנכ"ל משרד החקלאות, והיבואן לא עמד בתנאים אלה.

ביחס לחלוף הזמן, המדינה טענה כי החוק מתיר לה לדרוש גרעון עד חמש שנים לאחר יום היבוא ולכן הגרעון הוצא כדין.

פסק-הדין:

ביחס לחלוף הזמן, דחה בית המשפט את טענת היבואן כי נגרם לו נזק ראייתי, ראשית משום שהחוק מתיר לרשות המכס לדרוש גרעון עד חמש שנים לאחור, ולכן מתוקף זאת היבואן חייב לשמור מסמכים ביחס ליבואן חמש שנים לאחור.

שנית, טענת זו נדחתה גם מבחינה עובדתית, שכן היבואן לא הוכיח כי ניסה לפנות למגדלים ולהשיג את המידע הדרוש ובשל חלוף הזמן לא הצליח.

בית המשפט ציין כי הוא ער לטענת היבואן לפיה רכש את העגלות מספקים שונים, אך ציין כי מוטלת עליו חובה לשמור מסמכים להוכחת המקור, וקבע כך:

"בסופו של דבר, אין זה מופרך כלל ועיקר לצפות מהיבואן שידע היכן רכש את ה"טובין" שבמחלוקת".

בנוסף לזאת, דחה בית המשפט את טענת היבואן לסיווג מחדש בפרט 01.02-9013 מהנימוקים שהיבואן לא עמד בשני תנאים מתוך שלושה מצטברים, היות ולא היו בידיו אישורים מתאימים ממשרד החקלאות.

בסופו של דבר נדחתה תביעת היבואן על כל חלקיה, והוא חויב לשלם הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               

[ת.א. (שלום באר שבע) 10309-10-11 קונוז סנטר בע"מ נ' רשות המיסים, פסק-דין מיום 2.6.14, השופט ישעיהו טישלר].

הערות:

פסק-דין זה ממחיש את החשיבות שבשמירת מסמכים למשך חמש שנים לפחות מיום היבוא, בעיקר במקרים בהם היבואן מקבל פטור ממכס ולכן הוא חשוף לאפשרות שתתבצע בדיקה שעשויה להביא לדרישת מכס רטרואקטיבית.

באשר לחלוף הזמן בין היבוא לבין הגרעון, במקרה הנוכחי לא התרשם בית המשפט מן הטענה ועמד על תשלום החוב במלואו. במקרה אחר שהגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה  בערעור בשנת 2007, קבע בית המשפט כי לנוכח השתהות רשות המכס בדרישת הגרעון בקשר לפסילת תעודת מקור, יש לוותר ליבואן על קנסות פיגורים ועל חיובים נלווים מעבר לתשלום הקרן. [ע"א 1859/05 שי מכר סחר (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל]