ווידויו של רוצח סידרתי
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ווידויו של רוצח סידרתי 

מאת    [ 08/07/2014 ]
מילים במאמר: 820   [ נצפה 2221 פעמים ]

 
 

בילדותי כבר הייתי רוצח. את הרצח הראשון ביצעתי בשיעור ביולוגיה כשחיסלתי ביד לא מיומנת את הצפרדע שמעון שפרפר כמה שניות לפני שהחזיר נשמתו לבורא. שמעון היה אמור להיות מורדם, אבל השמעון שלי התעורר לפתע עם מגע סכין הניתוחים שלי. שמעון, חבר ללימודים מהכיתה, היה ילד חלקלק ולא אהוד במיוחד, ועל שמו נקראו הצפרדעים.
עד לבגרותי ביצעתי מספר רציחות, החל מהתיקנים שהתרוצצו בביתנו בשכונה, נמלים, יתושים וחרקים אחרים, אותם אני מחסל עד עצם היום הזה. היה לנו נחש אחד בחצר שחילקתו אותו לכמה חלקים, כמו את התולעת שמצאתי בתפוח רקוב אחד. והיו גם מספר חלזונות ששחררתי אותם מבתיהם. מאוחר יותר היה גם עקרב אחד שחיסלתי כשעמד להיכנס לשק השינה בה ארחתי את חברתי הראשונה בטיול בית הספר. עבור רצח זה קיבלתי בפעם הראשונה בחיי תמורה מלאה.
השנים חלפו ולא הפסקתי לרצוח בעלי חיים. לפעמים בידי ולפעמים בידי אנשים אחרים, במיוחד שפים במטבחים מעולים המדורגים בכוכבים ברחבי העולם. אין כאן מספיק מקום לציין את כולם ולכן אתן תקציר. ברווז בברלין, בשר סוס בטייוואן, שם גם אכלתי בשר נחש לבן ברוטב סויה, מאכלי ים מגוונים, סרטנים ומספר יצורים לא מזוהים במזרח הרחוק.
במסעותיי בעולם אכלתי הרבה יצורים שהתרוצצו פעם בשדות, בג'ונגלים ובמעמקי הים. הנה כמה סיפורים שהיו טעימים ומעניינים במיוחד.
במסע עסקי ליפן הוזמנתי ע"י נשיא חברה קטנה, בערך מאה ועשרים אלף עובדים, למסעדה הכי מפורסמת ביפן, בקיוטו, שם הוסרט בזמנו הסרט עם מרלון ברנדו – סיונארה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה נחשפתי אישית לתרבות היפנית ולמאכליה. המלצר הגיש צנצנת בדמות אקווריום כדורי עם דגי זהב קטנים. חשבתי לתומי איזה יופי, אבל מהר מאוד שיניתי את דעתי כשלפתע מארחי הכניס את ידו תפס דג בזנבו ובלע אות בעודו בחיים. כשראה את התדהמה על פניי הוא הסביר כי זה המנהג לפני הארוחה וכי הדג החי יקשקש וינוע בקיבתו, יעורר את המיצים, והארוחה שתבוא תהיה טעימה יותר וקלה לעיכול. כשניסה לעודד אותי לעשות כמותו אמרתי כי המיצים שלי כבר התעוררו ואני מוותר.
לאחר מכן הוגשו דבורים וחרקים מטוגנים, עליהם ויתרתי גם. מארחי שאל האם אין לנו כאלה חרקים אצלנו ואיך אנו אוכלים אותם. כשהסברתי כי את הג'וקים אנו מרססים, משמידים ודורכים עליהם, הוא רק אמר: "איזה בזבוז..."
בהמשך כבר הצלחתי למצוא חיות אכילות כמו "שאבו-שאבו" שהיו נתחי בקר דקים להפליא, לא מבושלים שטבלנו בתנועות ברוטב סויה.
במסע צייד בדרום אפריקה התאכסנתי באתר המפורסם של "מלה-מלה" ליד פארק קרוגר. באחד הימים צדנו אנטילופה ובערב אכלנו את בשרה. זה כבר היה ממש רצח בדם קר.
כן, וגם בצייד ברווזים השתתפתי באנגליה עם אחד האריסטוקרטים הפלצניים מהסוג שרואים בסרטים, עם הסוסים והכלבים וכל כללי הטקס. אני מתוודה שדי נהניתי מבשר הברווז הצלוי, במיוחד לאחר שנעשיתי רעב מהרכיבה והיריות הרבות.
שנים לאחר מכן כאשר ביקרתי ביפן, באוסקה, הוזמנתי למסעדה ע"י מספר חברים רופאים מבית חולים בו נתתי הרצאה בתחום הרפואה הגרעינית. הם התעקשו להזמין עבורי את המנות ואני שיתפתי פעולה עם מארחיי.
המנה שהוגשה במרכז השולחן הייתה יפה והוגשה בצלחת שהזכירה לי את המגש לפסח, עם מספר שקעים שהכילו מעין כדורי בשר. המנה הייתה טעימה במיוחד ומארחיי חייכו וצחקקו ביניהם. לאחר שחיסלתי מספר מנות, פנה אליי אחד מהם ושאל: "אתה מרגיש כבר חכם יותר?"... תחילה לא הבנתי בדיוק למה הוא התכוון וייחסתי זאת לבעיות תקשורת, אבל זמן קצר לאחר מכן הסתבר שאכלתי מוח של קופים...
השנים חלפו, ורצחתי לא מעט פרות, כבשים, תרנגולות ובעלי חיים נוספים. במסגרת לימודי הרפואה והמחקרים שלאחר מכן רצחתי גם קוף, חזיר, חתול, עכברים וחולדות למכביר.
זה לא המקום לספר כי התהליך לביצוע מחקר בבעלי חיים הנו מאוד מורכב, ועל המדען מוטלות חובות ומגבלות לביצוע המחקר ושבסופו של התהליך מומתים בעלי החיים באופן מבוקר וראוי במונחים פסוידו-אנושיים.

כן, אתם כבר מבינים שיש לכם עסק עם רוצח סדרתי!

חברות רבות היו לי, אבל אחת במיוחד אני זוכר, ולא אנקוב בשמה, היות והיא ידועה היום ואינני רוצה לפגוע בה. יש לה כוונות טובות והיא מגנה בשצף קצף על בעלי החיים. היא יוצאת נגד התעללויות (גם אני נגד), נגד צריכת בשר בכלל ובמיוחד יצא קצפה עם לא מעט נשים (גם גברים, אבל פחות) נגד ביצוע ניסויים מדעיים בבעלי חיים.
יום אחד, הופיעה אצלי בקליניקה עם בעלה ובהתרגשות רבה סיפרה לי על בנה החולה הזקוק לניתוח דחוף להצלת חייו. היא ספרה שהיא גרה בארה"ב והייתה אצל מספר מנתחים שאמרו לה כי בישראל יש רופא מומחה יותר מהם, שהם למדו אצלו איך לבצע את הניתוח המסובך, ולא ברור להם מדוע היא פונה אליהם.
הניתוח עבר בהצלחה. הילד ניצל ממות בטוח, ואמו שלו איבדה קצת מהלוחמנות ונשארה בעיקר בתחום האנטי התעללויות ואכילת בשר.

השאלות שאני מפנה אליכם אוכלי החסה, יפי הנפש שהמחלה, הצורך בתרופה או ניתוח מיוחד לא הגיע (חו"ח) למשפחה שלכם:

האם הייתם מוכנים להרוג, או יותר נכון לומר בשפתכם, לרצוח איזה קוף, חתול, חזיר או חולדה כדי להציל ממות את ילדיכם, יקיריכם?... והאם הייתם באים אליי, אל הרוצח הסדרתי, או אל אחד מהקולגות שלי, רוצחים בדיוק כמוני, לבקשת עזרה?

תענו לעצמכם בכנות, מה הייתם מוכנים לעשות כדי להציל את ילדכם או יקיריכם, מה הגבול? האם יש גבול? מה עם רצח של רוצח מורשע? או מחבל? או סתם בן אנוש שאבריו היו מצילים ממות בטוח את ילדיכם?

 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב