פרשת צו
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת צו 

מאת    [ 14/03/2008 ]
מילים במאמר: 877   [ נצפה 5798 פעמים ]

 
 
א. בפרשות "ויקרא" ו-"צו", פותחת התורה בקרבן "העולה", העולה כליל לה', שהיא באה על הרהורי עבירה. "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא, כ"ט, ע"א), כי ההרהורים מטמאים את מוחו של המהרהר. מוח זה קיבל מתנת ה', ביכולת לקלוט גלי דעת ה', החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. על כן, חייב האדם לשמור מוחו בטהרה הנדרשת לקבלת דעת טהורה מה'. עבירה שנעברה מתאוות-לב בלבד, אינה קשה כהרהור עבירה אפילו לא נעברה. ה"אלף" הזעירא של "ויקרא" נתפרשה כענווה של משה. גם קריאה לקטנים הטהורים שיבואו ויתעסקו בטהרות ועוד. ה"מם" הזעירא ב-"היא העולה על מוקדה", מתפרשת בין היתר, כמסירות נפש תחליפית, למסירות הנפש ממש, מדאבון הלב על הרהורי העבירה. הפירושים האמורים, אינם עוסקים באיך וכיצד קרה שה-"א" וה-"מ" זעירות, מההנחה שכך רצה הקב"ה כי בצורה זו, יופיעו בתורה אשר שם משה לפני בני ישראל, על פי ה' ביד משה.
ב. בפרשת "צו" נוכל לראות ראשי-תיבות "צדק ומשפט" וגם "צדיק וישר" וכבר בראשית הפרשה כתוב "אש תמיד תוקד על-המזבח לא תכבה". "צו" הוא התוך הפנימי של "מצוה". כשם שבטבילה חד-פעמית במים אין יוצאים ידי חובת נקיון הגוף, כן בעיון חד-פעמי בתורה, אין יוצאים ידי חובת נקיון הנפש, אלא בבחינת "והגית בו יומם ולילה" יוצאים ידי חובת "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". כיום, ברור ללומדים בעיון ובחקירה שכל התעמקות ביסודות - הן במדעים, בתורה ובמצוות - מרחיבה את אופק חשיבתנו ונפתחים מרחבי אין-קץ. גדולה זכותם של חז"ל שידעו זאת כבר לפני אלפי שנים, וראו בשבת שלפני חג הפסח את "שבת הגדול" בחיי עמנו, על סף היציאה מעבדות מפרכת לחירות של עיסוק בתורה ובמצוות. כמובן, שלא די בכניסה לחירות, רק טיב ההתנהגות הרצינית והאחראית רבות בשנים, מקנה משמעות לחירות שתחילתה בראשוניות של שבת הגדול. כמו שרחב ליבו של העם על סף הגאולה, - כך, תתברך שמירת זכרון השבת הגדול הזה באורח החיים של עמנו. בהפטרה לשבת הגדול אנו קוראים ב"מלאכי" "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על-כל-ישראל חוקים ומשפטים". ובהפטרה לפרשת צו, בשנה מעוברת כמו השנה תשס"ח, אנו קוראים בנביא ירמיהו "...אל-יתהלל עשיר בעשרו: כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום-ה'". (ירמי-הו, ט', כ"ב-כ"ג). כאמור לעיל, "צו" הן שתי האותיות, המצויות במרכז, של המילה "מצוה" .בקצוות המילה "מצוה" "מ" ו-"ה" ערכם אקוילנטי לגימטריא של "אדם" דהיינו 45. כדאי לזכור שבפרשת "צו" מגיעים אנו ל-חצי התורה בפסוקים. בשנה מעוברת פרשת "צו" סמוכה לחג הפורים ול-"זכור את אשר עשה לך עמלק", ונצטווינו למחות את זכר עמלק. השואה הנוראה שהנחיתו הנאצים ימש"ו; פיצוץ מגדלי התאומים על ידי המוסלמים מ"אל-קעידה"; ותופעת המתאבדים הפלסטינית רק על מנת להרוג ללא הבחנה טף, נשים וזקנים, - כל אלה מזכירים לנו היטב שטרם מחינו את זכר עמלק מתחת השמיים.
ג. פרשת "צו" מסתיימת בפסוק "ויעש אהרון ובניו את כל כל-הדברים אשר-צוה ה' ביד משה". רש"י "ויעש אהרון ובניו. להגיד שיבחן שלא היטו ימין ושמאל". היום במיוחד מסוגלים אנו להבין זאת. בטיסת חלל, כל סטייה ימין או שמאל, אפילו הקטנה ביותר, פירושה הליכה לאיבוד במרחבי החלל. כך גם בדרכי מיליוני התאים של המוח; כל סטייה ימין או שמאל, עלולה להיות איבוד לדעת נפשי. חייב אדם לנווט את ספינת מחשבות חייו בדרך המלך של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, נותן התורה הקדושה לעמו. במגילת אסתר, כדאי להסב תשומת לב לשני נושאים של השוואה בין מרדכי הצדיק לבין המן הרשע. כאשר מרדכי מגלה את הקשר של בגתן ותרש נגד אחשוורוש, הוא אינו מבקש לעצמו דבר והוא רק דואג להעלאת קרנה של אסתר המלכה, שהידיעה תועבר על ידה. לעומתו, המן הרשע דואג רק לעצמו. והיכן ראשית נפילתו של המן? - כאשר המלך אחשוורוש שואל את המן "מה-לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" -"ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני". המן בניפוח החשיבות העצמית וברדיפת הכבוד העצמי, אינו מרגיש שגילה את מסתרי ליבו, שהוא חומד את כתר המלכות, ובעקבות זה מתחילה נפילתו. כפיות טובה היא תכונה רעה. כאשר נדדה שנת המלך אחשוורוש וקראו לפניו בספר הזכרונות, גילה אחשורוש פתאום, כפיות טובה שלו עצמו. לשאלתו "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על-זה?" - כלומר, על שמרדכי הציל את חייו מידי הקושרים בגתן ותרש - משיבים לו "לא-נעשה עימו דבר". לכל הפחות, אז, בעת כתיבת עובדת ההצלה, עוד לא התחילו בתהליכים של שילום רעה תחת טובה, בגזירות על עם מרדכי. האם אנו עצמנו איננו נגועים בכפיות טובה? כבר אמר רבינו
סעדי-ה גאון, כי אין אומתנו אומה אלא בתורותיה שבכתב ושבע"פ. רק בזכות הצו לשמור תורה ומצוות נשמרנו כעם ל-ה', -וזכינו להתגשמות חוזרת של חזונות שיבת ציון. לדאבוננו, לשאלה - מה נעשה יקר וגדולה לתורה ולמצוות, על זה שבזכותן חיים וקיימים אנו שוב כריבונים בארץ ישראל? - לא מעטים בעמנו, שאינם מגדירים זהותם כדתיים, משיבים תשובה של כפויי טובה "לא נעשה עימם דבר". וחלילה, יש מביניהם המבקשים לגרש מרשות הרבים המשותפת את המעט שעוד נשמר עד כה. אבל, אז, בשבת הגדול של יציאת מצרים, אירע נס גדול. עם ישראל הפגין באותה שעה, מסירות נפש במשיכת השה - האליל המצרי. המצרים ששאלו וקיבלו תשובה -שהשה מיועד להקרבה כקרבן פסח, לא הבינו, כיצד אין בהם כח להגן על כבוד אמונתם, נגד העבדים המשתחררים והולכים. האותיות הזעירות "א" ו-"מ" מצטרפות ל"אם". כשם שאין אדם יכול לשכוח את אמו, כך, בע"ה, לא נשכח את הסמל של אותיות "אם". "א" תזכיר לנו את חובת אהבת הרע כמונו ואת אהבת ה' בכל מאדנו. "מ" תזכיר לנו חובת מסירות נפש ביום ובלילה (וכל לילה נקרא תמיד). לימוד תורה וקיום מצוותיה היא אש התמיד שתוקד על המזבח ולא תכבה. בדרך זו יקוים בע"ה גם - שבניסן עתידים אנו להיגאל.
גדליהו רחמן: בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פירסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א בטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).
בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ.מזרחי".
ד"ר אליעזר רחמן: בעל תואר PH.D בכימיה מטעם מכון וייצמן והאוניברסיטה העברית. עבד במכון וייצמן ובמכון הביולוגי בנ"צ, וכן השתתף כחבר מערכת בבטאון הנ"ל.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב