הרופא , החולה ו.....האדם השלישי. האמנם? 

ומי זה שיתכן ויהיה האדם השלישי?

האם לכל הצוותים הרפואיים "ידביקו" מומחה לקבלת החלטות? ואותו מומחה הוא זה שיהיה הפוסק האחרון על פי אלגוריתם מתמטי או סטטיסטי כאשר יתעוררו ספקות לגבי הטיפול הרפואי?

לא נראה שזה יהיה בזמן הקרוב, אך לא מעט דברים מצביעים כי ישנו כוון ומגמה בענין זה.

אביא מספר דוגמאות.

והדוגמאות אשר עולות בדעתי הן בתחום הערכי דווקא ולא בתחום הביצועי של הפרוצדורה הרפואית.

וזה מתחיל ומתרכז בעיקר ב"חוק זכויות החולה", מאין MAGNA CARTA אשר את השפעותיהם על האינטראקציה בין החולה למטפל,רופא לצורך העניין,אנו רואים כבר היום.

האם זה החולה אשר ריבוני ואחראי לבריאותו?והוא זה אשר יהיה הפוסק האחרון  לכל טיפול תרופתי וניתוחי?

וכפועל יוצא,האם הרופא מאבד כל סמכות וכל אוטונומיה שלא להתייעץ עם החולה,המוקנית לו מטעם החברה והוא מחוייב לקבל ממנו הסכמה לכל דבר וענין?

סוגיה נוספת היא באם לחולה יש הזכות לקבל מידע מלא על מצבו ועל הסיכונים הכרוכים בטיפול?

האם קבלת אינפורמציה מפורטת בעניין זה לא תגרום לו לנזק  נפשי וגופני כי הרי אין לו היכולת והכישורים להתייחס לכך באופן אובייקטיבי וענייני.! זאת כמובן מבלי לפסול את זכותו לחוות דעת נוספת.

שאלה כבדת משקל אחרת היא נאמנותו של הרופא.

הוא חייב להיות נאמן בראש ובראשונה לחולה.

אך האם הוא חייב בנאמנות זהה למעסיק שלו בשרותי רפואה אשר מצר את פעילותו ואין קיים כאן ניגוד אינטרסים.

הרי שירותי רפואה רוצים לחסוך בבדיקות הדמיה ובתרופות. זה חמור במיוחד בנושא התרופות הגנריות! הן לא זהות לתרופות מקור ולא תעזור כן שום הכחשה!

שינויים במשטר התרופות איננו לטובת החולה. ותרופה גנרית שהמעסיק מחייב לרשום למטופל במקום זו המקורית, עלולה להשפיע שלא לטובה על בריאותו. ובאם יתעקש הרופא, עלולים שלא לכבד את מרשמו, לנזוף בו ולעיתים להביא לפיטוריו, כי איננו "מישר קו" עם המעסיק.רופאי משפחה הם אלו אשר לרוב נמצאים במצוקה זו.

שאלה נוספת היא, למי יפנה החולה, במקרה שמתגלה מחלוקת טיפולית בינו ובין הרופא המטפל?

האם החולה רשאי לכפות דעתו על הרופא בסיועה של רשות שיפוטית, קרי "האדם השלישי"?

וישנן גם סוגיות כבדות משקל בקבלת החלטות של חולה טראומה, חולה נפש ומצבים נוספים בהם נבצר מהחולה לממש את זכויותיו הריבוניות, מתוקף היותו מחוסר הכרה.

ומה משמעותה של שבועת הרופאים בסיטואציות אלו?

ויש עוד הרבה שאלות כבדות משקל כמו לדוגמה, מה מכשיר "פילוסוף רפואי"להחליט כי ילדה בת 15 די מבוגרת כדי להחליט בעצמה על המשך חייה?

וכיצד נוהגים בחולה אלים אשר מסכן פיזית את המטפל?

והאם יש לבצע ניתוח מוח באדם חסר הכרה אשר סיכוייו להצליח שואפים לאפס ובמקרה הטוב ייגרם לו נזק מוחי קשה ביותר?

ומה דינו של "צמח"? האם יש להאריך חיים תמיד?

חומר למחשבה.