20 שנים עבדתי כעובד ציבור באחת מרשויות הרווחה בארץ, בטיפול ושיקום של נפגעי התמכרויות. לאורכן של אותן 20 שנים שאלתי את עצמי לא אחת מדוע איני נפגש במרחב גדול יותר של אנשים מאוכלוסיית המדינה?
כל אלו סותרים את המידע הידוע ממחקרים רבים המניח שבעיות של התמכרות לסמים ולאלכוהול, להימורים למין ולמשחקי מחשב, אינם מאפיני אוכלוסיות רווחה דווקא.
ואכן בשנה האחרונה, כעובד במרכז טיפולי פרטי, נפגשתי בעשרות פניות של מגזרי אוכלוסיה שונים. מגזרים רחבים יותר מאוכלוסיית המדינה, הסובלים גם הם מבעיות של התמכרות. באנשי ההתישבות העובדת, במגזר הדתי הרחב, באנשי עסקים מוכשרים ביותר, מלח המנוע הכלכלי של הארץ.
בשנה האחרונה התבררו לי כמה עובדות חשובות היכולות לאפיין את גורמי המוטיבציה לטיפול איכותי בבעיות של התמכרות לסמים, לאלכוהול ולהימורים:
1. לדיסקרטיות ולאנונימיות של הפונה בפני המערכת הטיפולית, ישנו משקל רב ערך, מכול הערכה כמותית שהכרתי קודם לכן בשרות הציבורי.
2. לטיפול מקצועי טוב, ליחס פרטני אמפטי, לסבלנות ותשומת הלב, הניתנת לכל פונה ופונה, אין תחליף.
3. מגזרים שלמים שלא היו פונים למסגרות ציבוריות. הן בשל החשש מדליפת שמם למערכות ציבוריות אחרות, הן בחשיפתם בפני קהל לקוחות רחב, מעיזים לפנות לשרות דיסקרטי ואנונימי שיציע להם את הטיפול המקצועי הטוב ביותר.
4. אוכלוסיות החיות במרחבים קהילתיים קרובים, כאוכלוסיות ההתישבות הדתית, ההתישבות העובדת, אנשי עסקים ותקשורת המוכרים לאלפי בני אדם, כולם לא יעזו לפנות לשרות הציבורי המחייב אותם להרשם במערכות המידע והמחשוב הציבוריים.
5. עומס העבודה בשרות הציבורי, אינו מאפשר את היחס האישי, המושקע, הזמין, האמפטי, שיכול להציע השרות הפרטי.
6. ומעל הכול, הצלחת תהליך ההתערבות, הטיפול והשיקום גבוהה עשרות מונים כשהשרות ניתן על ידי צוות מומחים מקצועי, יעיל, מגוון העובד בשיתוף גבוהה של מענה מקצועי.