אני זוכרת שהוא בישל לי פסטה ברוטב עגבניות בבית שלו כשההורים שלו היו בעבודה. את הפסטה הוא עשה על הגז ואת הרוטב במיקרו. אמרתי לו שזה נראה מגוחך אבל הבטחתי לנסות.
בתור בשלנית מדופלמת, כבר בכיתה ח', היה לי טעם טוב. רוטב עגבניות במיקרו - זה מה שהוא מכין לי - אני יודעת שאנחנו חברים רק חודש אבל באמת? לקחתי את המחווה בטוב לב, והאמת שגם הרוטב היה טעים. חייכנו, התחבקנו, ישבנו. צחקנו למרות שלא אמרנו שום דבר מצחיק. ככה זה זוגיות בגיל הטיפש עשרה. מצחיקה. מטמטמת.
הוא התייבש יום אחד והיה לו כואב, וראיתי את זה . הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אבל... כן, אני יודעת, אתה הומו. זה בסדר. אני בכיתה ח', לא מטומטמת. אני זוכרת את המדרגות של בית הספר בהפסקה, איפה שהורדתי לו כאפה כי הוא אמר לי משהו מעליב. כמה ריכלו עלינו אח"כ בבית הספר. אף אחד לא הבין איך נשארנו חברים טובים אחרי שנפרדנו. זה היה לכולם מוזר. אבל לא לנו. אני קיבלתי את זה באהבה והבנה, ואני חושבת שהיה לו יותר קשה ממני. בעצם, אני בטוחה.
אני לא יודעת מתי ואיך הוא יצא מהארון אבל בשלב מסויים בכיתה י"א כולם כבר ידעו שאמיר הומו. זה היה ידוע. וזה היה מקובל. לא היו הצקות, אף אחד לא הקניט אותו. היינו יחסית שכבה מקבלת ואוהבת. במרכז בו התנדבנו אמיר היה מרכז תשומת הלב. העברנו הדרכות ביחד, העברנו הפעלות ביחד- לכל הגילאים.
כשהחשמל במרכז נפל בשעה עשר בלילה כשאני עומדת על מתקן החבלים, זה שיד אחזה לי את הישבן לא הפריע לי. זה היה אמיר והוא ניסה לתפוס חבל כי הוא כמעט נפל. כשנדלק האור באותה שניה מגוחכת לרגע כולם חשבו שתפסו אותנו באמצע משהו. ואז נזכרו, כן הוא הומו.
הזמן קופץ. משנת 2003 לשנת 2014 ואמיר עדיין הומו, אבל הוא כבר הפסיק.
אני לא משתפת כתבות שאני רואה בידיעות אחרונות או מעריב, כאלה שרצות בפייסבוק, זה נראה לי פתטי. אבל את זו שיתפתי. גבר הומו התאבד. הוא פירסם בפייסבוק שהוא מצטער אבל הוא לא יכול לשאת יותר את חוסר הקבלה של הסביבה אותו. הוא לא יכול לשאת את האכזבה שהביא להוריו.
שיתפתי על הקיר רק כדי לגלות שהשיתוף שלי גילה לחברה משותפת שזה הוא, היא זיהתה את המודעה מהפייסבוק שלו. אני לא. יומיים אחרי אני גיליתי בעצמי. הולכת ברחוב, בן הזוג שלי לידי מדבר בטלפון. מן קטע כזה בחיים... הזוי. משוחחת בצ'ט של הפייסבוק עם חברה משותפת מהעבר שנמצאת בכלל בהודו והיא מספרת לי שזה אמיר. ועצוב לי. עצוב לי מאוד. אמיר פשוט הפסיק. לא הפסיק להיות הומו- הפסיק לחיות.
ולא רק עצוב לי על המשפחה והחברים ועל בן הזוג שאמיר התאבד לו מול העיניים, עצוב לי כי אין לי מושג למה. כי מה שהוא כתב בפייסבוק נראה כאילו לא עומד בקו אחד עם המציאות. מי לא קיבל אותו ? מי לא אהב אותו ? מי חשב עליו משהו פחות ?
אולי הוא לא קיבל את עצמו. אבל אני כן. ואני לא אפסיק.
-------------------------------------
אם אתם בני נוער, מתבגרים ואפילו מבוגרים ואתם חשים חוסר אהבה מהסביבה הנובעת מהמיניות שלכם- אל תתנו לזה להשפיע עליכם- בבקשה, אל תפסיקו להיות מי שאתם- אל תפסיקו להיות.
תודה לכל מי שקרא את זה.
