אמנות הבונסאי וספרות עברית 

הייתכן שכל הסופרים הם סדיסטים?
ובכן, על פי הטיעונים וההיגיון של אחד מגיבורי ספרו האחרון של מאיר שלו זאת בהחלט יכולה להיות מסקנה הגיונית.

סיימתי לקרוא את ספרו של מאיר שלו "שתיים דובים" ומה אגיד ומה אומר?
הסופר הזה שאני מודה שגם אני בעוונותיי קראתי חלק מספריו הכניס כמה שורות בעלילת הספר על בונסאי ועל אלה שמגדלים אותם
ו...נו טוב, לא בטוח שכולם יאהבו את מה שהוא כותב שם (בעצם אני די בטוח שלא)
אבל חשוב לציין מראש שאין בהם שום דבר חדש או שונה מאוסף הקלישאות הנבובות שהתרגלנו לשמוע מהדיוטות פה ושם אודות הבונסאי או לקרוא את השטויות הנפוצות אודות "סבלו של העץ" במרחבי המרשתת.
אני משער ששם, ב"גיגוליו"(=חיפושי גוגל) השונים, גם גילה הסופר הדגול את אוסף המושגים והקלישאות אותם הכניס לספרו, זה כולל כמובן (איך לא?) את ההשוואה האינפנטילית והמגוחכת ל"חבישת רגלי הסיניות" ועוד שלל קשקושים סטריאוטיפים באמצעות אחד מגיבורי העלילה אותם דלה הסופר כנראה, במהלך התחקיר "המעמיק" שלו

הנה למשל תיאור 'סבלו' ומראהו של העץ אליבא הסופר החביב ... זה נשמע בערך כך:
זה שהעץ נראה ככה זה לא רק בגלל העציץ הקטן...מתעללים בהם בעוד צורות ...הסדיסטים שמגדלים אותם..
בעיקר תמהתי על ההשוואה ההזויה של הדמות בספר והבזויה של כותבו (אך המקורית לשם שינוי) בתיאור של מי שמעצב בונסאי כד"ר מנגלה או במילותיו : "...עץ שאיזה ד"ר מנגלה לבוטניקה עשה עליו ניסיונות"
את העץ עצמו מתאר גיבור ספרו כ-"גמד זקן ומעוות"
...כוונתו של הכותב היא אולי לתאר בונסאי -אבל זה בהחלט יכול להיות תיאור הולם באותה מידה של אמת גם לצד השני.
חבל שהתיאורים האלה נכתבו בצורה כזאת שטחית ורדודה - זה רק תורם להנצחת הבורות בנושא וגם אם התיאור הזה נעשה באמצעות גיבורי הספר - זו עדיין הצגה רגשית לא נכונה ומטעה שרק מנציחה ומפיצה סטריאוטיפים וטעויות על אמנות הבונסאי - במקום להשכיל את הקוראים.

אני בטוח שאילו הוא היה טיפ-טיפה מתעמק יותר לחקור ולהבין את מהות הבונסאי, ולא בצורה רגשנית ושטחית בגוגל ובטח שלא בהתבוננות באיזה צמח מדובלל שמוצג במשתלות יומרניות כ"בונסאי יפני אורגינל"...אלא לאחר תחקיר רציני, אולי אז היה לומד (ומלמד) שבונסאי זאת אמנות שכל מהותה היא אהבת הטבע - הכי רחוק מההקשרים שצצו בראשו.
ואם היה מתאמץ עוד טיפ-טיפונת בטח גם היה לומד כי הטיפול בעץ בונסאי אינו שונה מטיפול בעץ מקביל לו בגינה או במטע, וכך גם אספקת הצרכים שלהם והשמירה על בריאותם.

הגיבור מכנה אותנו "דרעקים"...אבל זה יכול להיות כל כך קל (ודי מפתה...) לתאר גם סופרים מסויימים כדרעקים-סדיסטים, כאלה שמעלים את סיפוריהם על דפי נייר אשר אך זה הרגע נוצרו מעץ חי מסכן ואומלל שנכרת - נגרס והורתח בתערובת כימית, והפך לעיסה שרודדה לגיליון לבן ויפה אשר יובש עד תום... בטרם הודפס עליו סיפורו של אותו סופר יפה נפש שסיפורו עוסק בין היתר באהבת עצים וברגישות לסבלם.

כמה קל, כמה דמגוגי, כמה עלוב.