חידוד במיומנויות התערבות (בתחומי התעללות מוקדמת ו- PTSD) - של הצוות הטיפולי בבית הסוהר אשל*- והשפעתו על שיעור עתידי של הרדיציביזים באסירים מכורים נקיים.
עמיר פירני MSW – יועץ מומחה בתחום התקון, ובעבר 22 שנים מנהל המרכז הטיפולי "רוטשילד 2" במנהל לשירותים חברתיים בעיר תל-אביב יפו
מילות מפתח: רדיציביזים, התעללות, PTSD, גישות התערבות וטיפול, "מעגל הסבל".
מבוא:
המאמר דן בהכשרה מקצועית שהועברה לעובדים סוציאליים וקציני חינוך בכלא "אשל". התוכנית כללה העברת חומר תיאורטי אודות מצבי התעללות וטראומה, תהליכי התמכרות לסמים ומאפייניהם של התנהגות עבריינית. בהמשכו של התהליך נותחו תוכניות טיפול פרטניות של אסירים בהיבטיה של התכנית המקצועית שנרכשה.
המאמר שואל מה הוא הטיפול הנפשי הניתן לאסיר בכלא? וכיצד בעזרתו ניתן לצמצם ולהפחית את סיכויי חזרתו של האסיר למאסר נוסף (רדיציביזים).
המאמר מציג טענה כי התערבות טיפולית מקצועית בתכני חיו של האסיר, בגורמי הסבל הנפשי וההתעללותי שעבר טרם חיי עבריינו תו, הינה הכרחית לתהליך שיקומו.
המאמר מניח שעל הטיפול הנפשי באסיר לגעת בטראומטיזציה וב"מעגל הסבל" של חיו ובגורמים ההתפתחותיים והסביבתיים שהובילוהו לצרוך סמים ולעסוק בפשע.
המאמר מניח שטיפול נפשי בתכני עבר אלו, באסירים הנמצאים בבתי הכלא בישראל, מתוך ראיה מקצועית של "מעגל הסבל", יסייע בהפחתת אחוזי הרדיציביזים המוכרים כיום בקרב אסירי השב"ס.
רקע מחקרי:
הספרות המקצועית מתארת כי מבין 5958 האסירים ששוחררו מבתי הסוהר בישראל בשנת 2004, שבו למאסר 2582 אסירים בתום חמש שנים מיום השחרור בן צבי, ק. ולק, ד. (2011 ). משמעות הנתון הזה טוענים מחברי המאמר הינה ששיעור הרצידיביזם הכללי (האסירים שיחזרו למאסר נוסף) של משוחררי 2004 הוא 43.3%.
וילנר. י . (2009) אומר כי רמת המועדות של אסירים בארץ, כלומר שיעור האסירים שיחזרו למאסר נוסף, על פי נתוני הרשות לשיקום האסיר בארץ ישראל, הינה 65%.
מוסיף על דברים אלו תימור. א. (2011) הטוען כי לפחות שישה אסירים משוחררים, מכל עשרה יבצעו עבירות שבגינן יישלחו שוב למאסר.
הספרות הקרימינולוגית דנה רבות במשמעויות המהות הרדיציביסטית (ביטוי לטיני שמשמעו 'ליפול שוב' )אומרים בן צבי ולק (2011), ומוסיפים שהרדיציביזים הינו מושג המבטא את חזרתו של העבריין שריצה את עונשו למעגל הפשיעה, ובעצם מדד לכישלון תהליך ההרשעה והמאסר. תהליך הרדציביזים משפיע על התנהלותו העתידית של האסיר ועל סיכויי שיקומו לאחר שנות מאסרו.
לא מן הסתם שיעור הרדיציביזים היה לשם נרדף ליעילותן של מערכות אכיפת החוק ולכלי להערכתן של תוכניות שיקום, מציינים בן צבי ולק (2011).
ה"דלת המסתובבת" הינה מטבע לשון נוספת בה משתמשים ההדיוטות בכדי לתאר את חזרתם של אסירים למאסר, במהלך תקופת זמן קצרה שחלפה משחרורם מהכלא. משמע מושג ה"דלת המסתובבת" הינו שהאסיר שיצא משנות מאסרו בכלא, חוזר אליו שוב ושוב.
אחת מהמטרות המרכזיות של הענישה הפלילית היא הרתעת העבריין מלבצע עבירה חוזרת אומרים בן צבי ולק (2011), מכאן אנחנו יכולים להבחין שההרתעה עצמה אינה נותנת ירידה באחוזי הרדיציביזים כפי שהיה מצופה מגישות ענישה וטיפול בעבריינים.
טיפול במאסר בבית הכלא:
כבר בשנת 1952, מציין תימור (2009), עם מינויו של ד"ר צבי חרמון לנציב השב"ס, ובהקבלה לגישות טיפוליות שהוכנסו לבתי כלא בעולם המערבי ( עמ' 25-27 במאמרו זה משנת 2009), נעשה ניסיון לחקור סוציאלית אסירים חדשים בכדי להבין את המניעים והסיבות לעברינו תם ולקשייהם, ואף נעשו ניסיונות לסייע לאסיר להתגבר על קשיו האישיים באמצעות שיטות של עבודה סוציאלית מתקדמות.
המשאבים שהושקעו במצבי הטיפול בכלא עלו וצומצמו במהלך שישים השנים האחרונות, מציין תימור (2009), בהקשר לבעיות ביטחוניות שונות. בעיות שנבעו מעצם הצורך לשמור ולהגן על האסירים בבתי הכלא בארץ, בהקשר למינויים של ניצבים שונים. אפשר לראות, מציין תימור (2009), שנעשו לא פעם שינויים בתכני הטיפול וההתערבות בכלא, בכדי למצוא דרך טיפולית אחרת לסוגיות אלו ובניסיון להשיג מאזן אחר בין בטחון האסיר וחבריו למאסר, לבין המשאבים שיש להשקיע בכל אסיר שמעוניין להשתלב בטיפול בשנות מאסרו.
ויחד עם זאת מציין (תימור 2009), על פי סיכום של מבקר המדינה משנת 1990, "השירות הסוציאלי הניתן לאסירים לוקה בחסר בגלל העומס המוטל על העובדים הסוציאליים, אשר אינו מאפשר להם להקדיש את מלוא תשומת הלב לכל אסיר נזקק".
תימור (2011), מתייחס ל"משפט האסטרטגי" שנוסח בשרות בתי הסוהר בשנת 1998. תמציתו של שרות בתי הסוהר, אומר תימור (2011), הנו: "החזקת אסירים ועצורים במשמרת בטוחה ונאותה, תוך שמירה על כבודם, מילוי צרכיהם הבסיסיים והקניית כלים מתקנים לכל האסירים המתאימים לכך, על מנת לשפר את יכולתם להיקלט בחברה עם שחרורם".
עקב הערכות ששיעור גבוה של אסירים משתמש בסמים (ירושלמי 1994 אצל תימור 2011), "פתח שירות בתי הסוהר בשנות התשעים של המאה שעברה תוכניות לטיפול באסירים מכורים לסמים קשים המתנהלות באגפים מיוחדים בתוך בתי הסוהר שונים. התוכניות הופעלו באגפי נ"ס (נקי מסמים) ובאגפי מג"ש (מרכז גמילה ושיקום)", תימור (2011).
תימור (2011), מסכם דו"ח שהגישו קרימינולוגים מהשורה הראשונה בארצות הברית, ואשר הוגש לקונגרס האמריקאי בשנת 1997. הדו"ח ניסה להעריך את היעילות של מכלול התוכניות לשיקום עבריינים ובכללן שיקום אסירים. באופן כללי אומר תימור (2011), "ממליץ הדו"ח לפתח תוכניות שיש בהן קשר משמעותי בין המטפלים למטופלים".
ולראיה בארץ, כפי שמציינים ווילנר, י. וביאלר, ג. (2005), "רמת המועדות הכללית של בוגרי תוכניות הגמילה השונות בכלא " השרון" בארבע שנות קיומה הייתה 39.9%, לעומת רמת המועדות של כלל האסירים בבתי הסוהר באותה תקופה, שהוערכה על ידי הרשות לשיקום האסיר ב69%".
הגורמים להתנהגות עבריינית:
מה הם בעצם הגורמים שמביאים אדם לדבר עברה? שאלה זו הינה שאלה סבוכה ומורכבת. ברצוני להתייחס לענף אחד מגורמי היווצרות האדם מקורבן למקרבן, והיא הפגיעה ההתעללותית, המוקדמת והקשה בו עצמו.
החוקרים פרי, ג. שחורי, מ. ואדד, מ. (2011), במחקר שבדק 60 אסירות מכלא " נווה תרצה" נוגעים במחקרם בגורמים שהובילו את האסירות לדבר עברה, ואילו מאמרם של פרי ואחרים (2011), גם הוא דן בגורמים שהובילו את האדם לדבר עבריינות. במאמרים אלו מציינם החוקרים את משמעותה של התעללות בילדות, כמבטאת את החשיבות ואת ההשפעה של טראומה מוקדמת על מעורבות בהתנהגות עבריינית בעתיד.
פירני, ע. (2010) מציין שמאפיינים דומים במרכיבי ההתעללות והטראומה נמצא גם בקרב גברים, אסירים ומכורים לסמים. פירני מציין ששיעורים גבוהים ביותר של נפגעי התעללות וטראומה נצפו בקרב גברים מכורים לסמים. רובם לטענתו, הגיעו מאוחר יותר למעשי עבריינות ופלילים במרדפם אחר כספים שהיו דרושים להם לקניית סמים. רבים מגברים אלו, מציין פירני (2010), ישבו תקופות מאסר ממושכות בכלא על מעשי עבריינו תם.
גם חן, ג. ועינתי, ת. (2009) מתייחסות לנושא ההתעללות המוקדמת והקשרה לעבריינות בהווה. החוקרות מדברות על הקשר הנראה שבין התעללות מוקדמת ועבריינות מאוחרת: "התעללות מינית בילדות היא גורם סיכון נוסף להתמכרות בסמים ולמעורבות בפשיעה נוספת". יתרה מכך אומרות המחברות: "התמכרות לסמים מהווה גורם עיקרי במעורבות של אסירות בפשיעה נוספת". ו"מכאן נובעת הנחיצות הרבה בזיהוי המאפיינים והצרכים הייחודיים של אוכלוסיית האסירות ובתכנון יעיל של תוכניות טיפוליות כאמצעי להפחתת שיעורי העבריינות והרדיציביזים בקרב אסירות".
"מעגל הסבל":
פירני, ע. (2010), בספרו "טראומה התמכרות וטראומה" מתאר את המודל התיאורטי של "מעגל הסבל". ראה תרשים:
מודל המקשר בין הגורמים האטיולוגיים השונים שהובאו כמשתנים קודמים להתנהגויות עברייניות ולצריכת סמים, וכהקדמה לדיון שיפתח בהמשכו של המאמר.
"מעגל הסבל" דן בהשפעות ההתעללות המוקדמת שחווה אדם, על התמכרותו המאוחרת לסמים ולמעורבותו של אותו אדם בעבריינות בעתיד.
ב"מעגל הסבל" אומר פירני (2010), נוכל לראות שהתעללות מוקדמת שלא טופלה- שלב 1, יצרה אפקטים פוסט טראומטיים בקורבנות- שלב 2. אותם קורבנות לאירועי התעללות וטראומה, מציין פירני (2010), פנו לשימוש בסמים כ- self medication (ריפוי עצמי)- שלב 3, מהלך שגרר אותם להעמקה בהתנהגותם העבריינית בכדי להשיג כספים לשימושם בסמים ולפגיעות עצמיות והתעללותיות נוספות- שלב 4. אירועים נסיבתיים אלו, המשיכו את הסתובבותו של הקורבן ב"מעגל הסבל"- שלב 1-4 למשך שנים ארוכות.
מכאן, מסביר פירני (2010), את שיעוריו הגבוהים של הקשר הנסיבתי הנראה בין פגיעה התעללותית מוקדמת באדם, לשימוש מאוחר בסמים, דרך עיסוקו בעבריינות בכדי להשיג כספים לרכישת סמים, ותוצאתו המאוחרת, פעמים רבות, בתהליכי מאסר ממושכים. תהליכים נפשיים מצערים אלו, גורמים לקורבן ההתעללות המוקדמת לסבל נפשי נוסף. כל אלו הינם משתנים המסתובבים ב"מעגל הסבל" שאת הסתובבותו התיאורטית, ניתן יהיה לעצור, אומר פירני (2010), על ידי טיפול מקצועי המתמחה בהתערבויות טיפוליות בנפגעי התעללות והתמכרות ממושכת לסמים, ובאסירים המרצים את מאסרם בשל נסיבות מצערות אלו.
עלותם ויעילותם של טיפולים נפשיים באסיר:
מידת יעילותן של שיטות הטיפול באסיר בכלא באה לידי ביטוי בקונפליקט רעיוני, תקציבי וטיפולי. קונפליקט זה בא לידי ביטוי בחלוקת המשאבים המצומצמים של רשויות הכלא, בין הסגל הביטחוני לבין הסגל הטיפולי שבו, אומר תימור, א. (2009). קונפליקט זה בא לחדד את השאלה באלו משאבים אנושיים על המדינה להשקיע יותר, באנשי האבטחה בכלא או שאולי באנשי הטיפול. קונפליקט זה אומר תימור (2009), "משקף במידה זו או אחרת את הוויכוח החוזר ונשנה הן בקרב הציבור הרחב והן בתוך מסגרת שירות בתי הסוהר לגבי יעדיהם הביטחוניים או השיקומיים של בתי הסוהר".
תימור (2009) מרחיב את טיעוניו אלו ואומר ש"חשוב לציין שלכל אורך תקופת קיומו לא השכילו האחראים על טיפול ועל שיקום בשירות בתי הסוהר לגייס למסגרתו".. "מומחים לנושא הטיפול באסירים ושיקומם... הטיפול בכל סוגי האסירים, פרט לאסירים מכורים לסמים ואסירים חולי נפש, הופקד בידי עובדים סוציאליים, שחסרים פעמים רבות, את ההכשרה הספציפית לטיפול באוכלוסיות אסירים מיוחדות ולשיקומם".
מאמרם של בן צבי ולק (2011) מעמיק את הדיון בדבר כיווני הטיפול שיש להעניק לאסיר הנמצא בין כתלי הכלא. המחברים אומרים שהטיפול באסיר אינו נוגע בגורמים הדינמיים המשפיעים על חיו של האסיר בין כותלי הכלא ולא בתהליכי הטיפול שבו, דווקא הם הגורמים עליהם ניתן להשפיע בתהליכי טיפול והתערבות שונים. בן צבי ולק (2011) אומרים שאלו הם המשתנים "שאותם יש לבדוק בבדיקת תוכניות הטיפול והשיקום, בהיותם גורמים הניתנים לשינוי". שאלה ממנה יצרתי את תוכנית ההתערבות המקצועית שתובא בהמשך המאמר, הקוראת לגעת בתכני הטראומאטיזציה שחווה אסיר קדם מאסרו.
סוגיות טיפוליות:
עם למידתי את תחום ההתערבות הטיפולית באסירים בכלא, יכולתי להתרשם שעד כה לא קיבלו סוגיות טיפולית העוסקות בטראומטיזאציה מוקדמת, די התייחסות בעיצוב תוכניות המאקרו לטיפול הנפשי באסירים בשנות המאסר הממושכות שלהם בכלא.
לפיכך בניתי תוכנית הכשרה שתלמד ותדריך את אנשי הטיפול בכלא, להכיר ולהעיז לגעת בנושאים מורכבים אלו בטיפולם באסיר בשנות מאסרו. תוכנית שמתוארת במאמר זה.
אבדוק את הנחותיי אלו שבוטאו ב"מעגל הסבל" שתואר בהרחבה בספרי "טראומה התמכרות וטראומה" (2010), לאור דבריו של תימור (2009), האומר כי "עדיין לא גובשה מדיניות כליאה לאומית, מושכלת וארוכת טווח, שתתבסס על איזון נכון בין צורכי הביטחון של המדינה וצורכי הטיפול באסירים, וכך גם לא נקבעו למערכת כמטרות ברורות ובנות ביצוע".
אתייחס במאמר לשתי סוגיות:
- אתאר את תהליך ההכשרה המקצועית שהועברה לצוות הטיפולי בכלא אשל בשנת 2011-2012.
- אתאר עד כמה השפיעה ההכשרה-הנוכחית, ליכולות הטיפול של אנשי הצוות בכלא, בטיפולם באירועי התעללות וטראומה שחוו האסירים קודם למאסרם הנוכחי.
תאור ההתערבות בצוות המטפלים במכלול בתי הכלא ב"אשל":
במהלך ארבעה חודשים, במפגשים שנערכו אחת לשבועיים בכלא "אשל", בחודשים ספטמבר 2011 ועד ינואר 2012, נפגשו כעשרה מאנשי הצוות הטיפולי בבית הכלא שליד באר שבע, (עובדים סוציאלים, קצינות חינוך ומדריכי אסירים) ללימוד ונגיעה בתכני תהליכי עבר של התעללות וטראומה. בהמשכם נעזרו משתתפי ההכשרה, בתהליכי הטיפול הנפשי באסירים בעזרת כלים מקצועיים שרכשו.
עמיר פירני MSW , ניהל משנת 1992 את המרכז הטיפולי "רוטשילד 2" שבמנהל לשירותים חברתיים בעיר תל אביב יפו למכורים נקיים, ומוכר כיום כמומחה לתקון ולתהליכי טיפול במכורים נפגעי התעללות וטראומה.
בחלקו הראשון של כל מפגש, ייחדנו זמן דידקטי להעלאה ולימוד של תכני טיפול חדשים, לטיפול במצבי התעללות וטראומה בקרב מכורים לסמים. דנו בהשלכות הנפשיות של אירועי ההתעללות המוקדמת על חיי האסירים ועסקנו בהשלכות הדיון בנושאים טעונים ומורכבים אלו, על הצוות הטיפולי.
בחלקו השני של כל מפגש, נותחו שני מצבי טיפול (תיאורי מקרה – ע.פ.) שהובאו על ידי המטפלים ואנשי הצוות במתחם "אשל". אלו נדונו ונותחו בחשיבה מקצועית המתייחסות לנקודות מבט שונות והקשרן ל"מעגל הסבל" (פירני 2010).
תאור נושאי המפגשים:
•
1.אפמידיולוגיה לטראומה, טראומה מורכבת, התמכרות, ספרות המקצועית
•
2.טראומה בהתמכרויות, מה קדם למה?
•
3. תסמונת פוסט טראומטית (PTSD) בהתמכרויות
•
4.סוגיות בהתמכרות
•
5.סבל נפשי ועבריינות והקשרם להתמכרויות
•
6.שיטות טיפול ב' נפגעי טראומה מכורים' (להלן – 'נט"מ'- מושג עליו כתבתי בספרי "טראומה התמכרות וטראומה", פירני (2010)
•
7.טיפול בנט"מ בעזרת בעלי חיים
•
8. הכרות עם אנשי מקצוע נוספים העובדים ביחידה הטיפולית בתל אביב
•
9.טיפול בנט"מ באמצעות תהליכים של PE- "חשיפה ממושכת"
•
10. סיור של הצוות הטיפולי מכלא "אשל" ביחידה הטיפולית בתל אביב.
•
11.העמקה במודל "מעגל הסבל"-כמודל תיאורטי
•
12.סיכום ופרידה
תיאור מצבי טיפול:
•
משה אסיר בן 25. אימו הייתה מכורה לסמים. משה גדל בסביבה חברתית ומשפחתית לא בריאה ולפיכך גם הוצא למסגרות פנימיית ים בנערותו. משה נאסר כבר בגילאי העשרה, הכיר את הסמים ועבר בעבר מספר תהליכי גמילה לא מוצלחים. משה התדרדר לעבריינות קשה יותר ואף היה שותף למעשי גניבה ואלימות. למשה רקע של שני ניסיונות אובדניים על ידי חיתוך וורידים ופציעה עצמית בינונית. ידוע לצוות המטפל כי משה מאוים על ידי חבריו למאסר בשל אירועי עבר ואירועים במאסר. במאסרו הנוכחי משה משתתף בשיעורי העשרה באגף החינוכי של הכלא, ואף יצר קשר משמעותי בינאישי עם אחת ממטפלות יו. הצוות המטפל מעדכן שבמפגשיו הטיפוליים משה נראה להם כאדם חסר בטחון, מאוים, בעל יכולת ביטוי מילולי ורגשי מצומצמת ובעל התנהגויות עברייניות המחזקות את תהליכי הישרדותו בכלא. למשה חסכים חינוכיים והתפתחותיים בולטים, עד כדי קשיים בהבנת אירועים המדווחים בעיתונות והקשרם לתאריכי היום יום. משה מגלה סקרנות ורצון לרכוש ידע בסיסי ומשתף פעולה בתחום זה עם הצוות המטפל. אנשי הטיפול יודעים לדווח כי משה מכיל אירועי עבר קשים, הן כקורבן והן כפוגע. משה חש בתחושות אשם על מעשיו הקשים ופגיעותיו בזולת ואינו מוצא נחמה לתחושותיו אלו ללא השפעות הסמים. משה נראה לאנשי הטיפול כאדם רגיש המסתתר מאחור מסכת פנים קשוחה ועבריינית. אפשר לראות שתמיכת הצוות הטיפולי ונציגי אכיפת החוק להשתלבותו של משה בתהליכי הטיפול והשיקום, מקלה על דפוסי התנהגותו של משה, והוא הופך להיות קשוב יותר ואימפולסיבי פחות. יחד עם זאת הצוות הטיפולי מעלה שאלות בדבר יכולותיו של משה לצאת ממעגל השימוש בסמים והעברייניות.
נקודות לדיון ואבחון בהיבטי האבחון של "מעגל הסבל" (ראה עמוד3):
•
שלב 1, אירועי הדחק, הטראומה וההתעללות – משה נולד למשפחה קשת יום, לאם מכורה, הוא הוצא מביתו למסגרות פני מיתיות בגילאים צעירים, לאלימות, למאסרים ולעבריינות.
•
שלב 2, אירועי הפוסט טראומה – משה לא טופל באירועי הדחק אליהם נחשף, הוא פיתח תסמונות של חרדה וביעותים, משה הגיב בתגובות אלימות שהזמינו פגיעות אלימות, סבלו הנפשי כילד, כנער וכבוגר צעיר, היה רב.
•
שלב 3, ההתמכרות והשימוש בסמים – משה גילה את הסמים כחומר המעניק לו תחושה של ביטחון ומונע ממנו להרגיש את רגשות הסבל שלו. הצוות הטיפולי מניח שמשה אינו מודע לכך אלא פעל בדפוס של ריפוי עצמי ( Self Madication).
•
שלב 4, העבריינות ושלב המרה בסבל הנפשי – בשל צרכי ההישרדות והשימוש המעמיק והכבד בסמים, משה נגרר למאבקי אלימות, עבריינות ומאסרים, אירועים שהגדילו את חשיפתו לאירועי דחק וטראומה.
•
לאחר שקבוצת הדיון וההתייעצות מיפתה את אירועי חיו של משה, והבינה את המעגליות ההרסנית שבה- אירועי דחק – סבל נפשי וסימפטומים פוסט טראומטיים- שימוש מרגיע ומאלחש בסמים – וצבירת סבל נפשי רב ונוסף, תוכננה עבור משה תוכנית טיפולית שתסייע לו לשבור את "מעגל הסבל" המדובר ולשנות את כיווני ההתפתחות העתידיים של חייו.
•
התרפיסטית של משה תחזק ותעמיק את בניית קשרי האמון ביניהם. אז מתוך אמון בתרפיסטית וביחסה כלפיו, אנחנו מצפים לתהליך נפשי שיאפשר למשה לגעת ולשחרר את תחושות הכאב שצבר בחייו, את תחושות הבושה והאשם מעברו. אני מאמינים שמשה יוכל להשיל מעצמו את מעמס ההגנות הנפשיות המושגות בעזרת סמים והמאלחשים את תחושותיו. כך יוכל משה להשקיע את כוחותיו בלימוד, התפתחות ורכישת כלי התמודדות חדשים לחיו.
•
סמי בן 29, רווק, מתגורר עם משפחתו הגרעינית בישוב כפרי בצפון הארץ. סמי חי עם אימו והוא מדווח שכמעט שאינו נמצא בקשר עם אביו - שעזב את ביתם ואת הארץ לפני שנים רבות. סמי ריצה מאסרים רבים על מעשי אלימות, עבריינות וסחר בסמים. סמי יודע לומר שהמאסרים פגעו בו ובאיכות חיו. סמי רוצה לשנות את דרכיו. הוריו של סמי הינם יוצאי מדינה מוסלמית בחבר המדינות של ברה"מ לשעבר שסבלו מקשיים כלכליים עם עלייתם לארץ. האב נעלם באותן שנים מחיי המשפחה וסמי נשלח לשנים ארוכות לפנימיות סגורות, שרק החמירו את מעורבותו בפשע ובשימוש בסמים. לדברי סמי כבר כילד אובחן כאדם עם הפרעות קשב וריכוז, והוא טופל בילדותו בתרופות שניסו להרגיע את התנהגויותיו. הצוות הטיפולי בכלא מרגיש שסמי מתקשה להעלות זיכרונות מילדותו ומחיי עברו בקרב משפחתו. מה סמי כן יודע לשתף את התרפיסטית? הוא יודע לספר שבמשפחתו הגרעינית ישנם עוד אחים המעורבים בשימוש בסמים, אלכוהול ועבריינות, עם חלקם אין לו קשר כלל. צוות ההדרכה ואנוכי מתרשמים שסמי, גם אם מדובר בבחור לא צעיר, מעוניין לעשות שינוי בחייו. נראה שסמי מודע לסבל הנפשי שחווה בחייו. סמי מרמז על אירוע של תקיפה מינית בילדותו, אולם התרפיסטית אינה מעמיקה בטיפול בזיכרונות אלו גם אם כן ממשיכה ולשוחח עימו אודות זיכרונותיו אלו. הפסיכותרפיסטית של סמי בכלא אמביוולנטית לגבי יכולתו של סמי להשתנות בעזרת הטיפול הנפשי. זו היא ההתלבטות המונחת לדיון בפנינו בקבוצת ההדרכה. מחד, יש בסמי רצון לעשות שינוי בהתנהגויותיו ובאורחות חיו, ומצד שני דפוסיו העבריינים הנוקשים והתגמול האשלייתי שהם מביאים לו, מבלבלים את כוחותיו הנפשיים ואת אופי רצונותיו. התרפיסטית מסיימת את תיאור אופיו וחיו של סמי במתן דגש לכך שאמנם הוא שיתף אותה באירוע קשה בחייו, עליו הוא מתבייש לדבר ויחד עם זאת היא אינה יודעת האם ירצה לחזור לנושא אירוע זה. התרפיסטית שואלת את קבוצת ההדרכה ואותי, האם נכון להתקדם בטיפול בנקודת חיים כואבת זו של סמי, והאם בניית תהליכי האמון והביטחון בטיפול בו, הינם תנאי מקדים הכרחי להתקדמות לטיפול בתחושותיו וזיכרונותיו הכמוסים והקשים של סמי?
נקודות לדיון ואבחון בהיבטי האבחון של "מעגל הסבל" (ראה עמוד3):
•
שלב 1, אירועי הדחק, הטראומה וההתעללות – סמי נולד למשפחה קשת יום, הוא הוצא מביתו למסגרות פני מיתיות בגיל צעיר, ונחשף מוקדם בחייו לאלימות, למאסרים ולעבריינות.
•
שלב 2, אירועי הפוסט טראומה – סמי לא טופל באירועי הדחק אליהם נחשף, הוא פיתח תסמונות של חרדה וביעותים, סמי הגיב בתגובות אלימות שהזמינו פגיעות אלימות, סבלו הנפשי כילד, כנער וכבוגר צעיר, היה רב.
•
שלב 3, ההתמכרות והשימוש בסמים – סמי גילה את הסמים כחומר המעניק לו ביטחון ומונע ממנו להרגיש את רגשות הסבל שלו, הצוות הטיפולי מניח שסמי אינו מודע לכך, אלא פעל בדפוס של ריפוי עצמי ( Self Madication).
•
שלב 4, העבריינות ושלב התגברות הסבל הנפשי – בשל צרכי ההישרדות והשימוש המעמיק והכבד בסמים, סמי נגרר למאבקי אלימות, עבריינות ומאסרים, אירועים שהגדילו את חשיפתו לאירועי דחק וטראומה.
•
לאחר שקבוצת הדיון וההתייעצות מיפתה את אירועי חיו של סמי, והבינה את המעגליות ההרסנית שבה- אירועי דחק – סבל נפשי וסימפטומים פוסט טראומטיים- שימוש מרגיע ומאלחש בסמים – וצבירת סבל נפשי רב ונוסף, תוכננה עבור סמי תוכנית טיפולית שתסייע לו לשבור את "מעגל הסבל" המדובר ולשנות את כיווני ההתפתחות העתידיים של חייו.
•
התרפיסטית של סמי תחזק ותעמיק את קשרי האמון ביניהם. כך מתוך אמון בתרפיסטית וביחסה כלפיו, תאפשר תחושת הביטחון היחסי של סמי, לגעת ולשחרר זיכרונותיו המודחקים, את תחושות הכאב, הבושה והאשם מעברו. סמי יוכל להשיל מעצמו את מעמס ההגנות הנפשיות המושגות בעזרת סמים המאלחשים את תחושותיו, ולהשקיע את כוחותיו בלימוד, התפתחות ורכישת כלי התמודדות חדשים לחיו.
•
אלכס יליד קווקז, בן 30, רווק, בן למשפחה בה חמישה אחים ואחיות. בחיי משפחתו חי הכאוס. לא הייתה דמות הורית מכוונת ומלמדת. אימו של אלכס צרכה סמים שנים ארוכות מחייה, אלכס זוכר אותה משתמשת לנגד עינו ואת אביו כאדם חסר חוט שידרה וחלש. אלכס התקשה בלימודיו והוא מתקשה עד היום בכתיבה וקריאה. בילדותו אלכס היה בורח מבית הספר, וזכורים לו אירועי השפלה רבים, בהם בני גילו היו מבזים ולועגים לו על מגבלותיו בקריאה וכתיבה. אלכס מתאר את הסם כחומר שגרם לו להרגיש משוחרר יותר, שמח והמעיט את תחושות כאבו הנפשי ואת סבל חיי היום יום שלו. אלכס נעצר מספר פעמים בחייו, על פעילות עבריינית וסחר בסמים. בימים בהם לא שהה בכלא או במעצרים, אלכס עבד בבניין, אולם לדבריו ללא עישון גראס ושתית אלכוהול, לא הרגיש יעיל ומאורגן, ותחושותיו הרגשיות היו קשות ומכאיבות. בתקופות אלו החמיר והעמיק שימושו בסמים ואז נחשף לסם ההרואין שגרם לקהות נפשית גבוה ביותר. במאסרו הנוכחי עבר אלכס אירוע של התעללות מחבריו לתא המאסר, לאחר שחשדו בו כמשתף פעולה עם אנשי רשויות החוק והכלא. אלכס חווה אירוע התעללותי זה בתגובות חרדה גדולות, הוא הופרד מחבריו לתא ונמצא מאז במתקן המאפשר שמירה ופיקוח צמוד. הצוות הטיפולי מעלה חשש שאלכס עלול לנסות לפגוע בעצמו, כך שיחד עם השמירה והבקרה על תנועותיו, מוצעים לאלכס תוכניות טיפול ושיקום.
נקודות לדיון ואבחון בהיבטי האבחון של "מעגל הסבל" (ראה עמוד 2):
•
שלב 1, אירועי הדחק, הטראומה וההתעללות – אלכס נולד למשפחה קשת יום, לאם מכורה, הוא הוצא מביתו למסגרות פני מיתיות בגילאים צעירים, לאלימות, למאסרים ולעבריינות.
•
שלב 2, אירועי הפוסט טראומה – אלכס לא טופל באירועי הדחק אליהם נחשף, הוא פיתח תסמונות של חרדה וביעותים, אלכס הגיב בתגובות אלימות שהזמינו פגיעות אלימות, סבלו הנפשי כילד, כנער וכבוגר צעיר היה רב.
•
שלב 3, ההתמכרות והשימוש בסמים – אלכס גילה את הסמים כחומר המעניק לו ביטחון ומונע ממנו להרגיש את רגשות הסבל שלו, הצוות הטיפולי מניח שאלכס אינו מודע לכך, אלא פעל בדפוס של ריפוי עצמי ( Self Madication).
•
שלב 4, העבריינות ושלב התגברות הסבל הנפשי – בשל צרכי ההישרדות והשימוש המעמיק והכבד בסמים, אלכס נגרר למאבקי אלימות, עבריינות ומאסרים, אירועים שהגדילו את חשיפתו לאירועי דחק וטראומה.
•
לאחר שקבוצת הדיון וההתייעצות מיפתה את אירועי חיו של אלכס, והבינה את המעגליות ההרסנית שבה- אירועי דחק – סבל נפשי וסימפטומים פוסט טראומטיים- שימוש מרגיע ומאלחש בסמים – וצבירת סבל נפשי רב ונוסף, תוכננה עבור אלכס תוכנית טיפולית שתסייע לו לשבור את "מעגל הסבל" המדובר ולשנות את כיווני ההתפתחות העתידיים של חייו.
•
התרפיסטית של אלכס תחזק ותעמיק את קשרי האמון ביניהם, מתוך אמון בתרפיסטית וביחסה כלפיו, תתאפשר תחושת הביטחון של אלכס לגעת ולשחרר את תחושות הכאב, הבושה והאשם מעברו. אלכס יוכל להשיל מעצמו את מעמס ההגנות הנפשיות המושגות בעזרת סמים המאלחשים את תחושותיו, ולהשקיע את כוחותיו בלימוד, התפתחות ורכישת כלי התמודדות חדשים לחיו.
עם סיומה של ההכשרה שערכנו בכלא "אשל", בניסיון לבדוק את השפעותיה הראשוניות, העברנו דף משוב למשתתפי ההכשרה, ולהלן כמה מהמשובים שקיבלנו:
- "אין ספק שההשתתפות בהדרכה גרמה לי, ולהרגשתי בכלל לצוות במג"ש, ליותר פתיחות להעלות ולדבר על הטראומות ובעקבות זאת יותר מקרים נחשפו ונעשית יותר עבודה טיפולית בנושא".
- בהדרכה "נתנו בעיקר כלים איך לעודד אדם לחשיפה של הטראומה וזה היה חשוב מאוד".
- "אנשים התחילו לחשוף יותר טראומות ולתת אמון בצוות הטיפולי. מטופלים יותר פנו אלי ושתפו אותי בדברים שעברו"
- בעקבות ההדרכה "נחשפו מעל ל-13 טראומות במסגרת המג"ש".
- "התכנים והתופעה של חשיפת טראומה ובמיוחד (טראומות ) מיניות ברמות הטיפול השונות מעמיקה ומתרחבת".
- "להערכתי מאז ההדרכה ברמה האישית נהיה לי יותר בטחון להתמקד ולמקד את המטופלים לגעת בדברים הקשים בחייהם...וברמה הקבוצתית יש יותר העזה לדבר ולשתף".
- "תודה רבה על ההזדמנות להכיר וללמוד ולהעיז לגעת במקומות כואבים מתוך הרגשת ביטחון, זה לא מובן מאליו".
סיכום ודיון:
במהלך השנים האחרונות לא נעשו תהליכי התערבות טיפוליים באסירי כלא "אשל", שמוקדו סביב אירועי ההתעללות והטראומה בעברם.
אנשי הצוות הטיפולי ב"אשל", הכירו את הקשר הנסיבתי בין חיי עברם הקשה של האסירים לכניסתם המאוחרת לחיי עבריינות ולשימושם בסמים. ובכל זאת הם נזהרו מלהיכנס לתכני אירועי העבר הללו בהתערבויותיהם הטיפוליות.
הכשרה מקצועית הנוכחית תוכננה להוות תהליך שיעניק לצוות הטיפולי ב"אשל" כלי טיפול מקצועיים נוספים שיסייעו לתהליכי ההתערבות הטיפוליים באסירים.
המאמר תיאר את ההשפעה החיובית שהייתה על איכות הטיפול באסירים, בהכנסת כלי טיפול המתמחים באירועי עבר של התעללות וטראומה.
אני מציע לרשויות האכיפה והענישה בישראל. לאפשר את הכנסתם של כלי טיפול אלו באסיר. בכדי לסייע לתהליכי שיקומם העתידי. כל אלו בכדי להביא לשינוי בנתוני הרדציביזים המוכרים כיום בין אסירים המשתחררים ממאסרם.
יתרה מכך אני קורא דרך מאמר זה לקובעי מדיניות הטיפול הנפשי באסירים בישראל, לבדוק את כלי הטיפול במכורים לסמים האסורים בבתי הכלא בארץ, את חשיפתם בתהליכי הטיפול הנפשי לעברם באירועי דחק או התעללות, ואת השפעת הטיפול הנפשי בהם על שיעורי הרדיציביזים שלהם בעתיד.
אני מניח שיהיה זה נכון לבדוק את שיעורי הרדיציביזים הנוכחיים של משוחררי כלא "אשל" (שעדיין לא טופלו בכלים שהעניקה ההכשרה המקצועית של שנים 2011-2012) בהשוואה לשיעורי הרדיציביזים העתידיים של אסירי כלא "אשל" שטופלו על ידי אנשי מקצוע שעברו את ההכשרה הנוכחית.
* זו הייתה אחת ממטרות ההכשרה המקצועית שהעברתי בשנים 2011-2012, בהזמנתה של ראש תחום טיפול בשב"ס, הקצינה והעו"ס ענת קון וקצינת הטיפול בכלא "אש"ל", עו"ס שולי אלקיים למכלול בתי הכלא במתחם "אשל" בבאר שבע.
בהכשרה לאנשי הטיפול בכלא למדנו להכיר ולשלב בטיפול הנפשי באסיר, כלים מקצועיים אחרים הנשענים על המעגל התיאורטי של "מעגל הסבל" (פירני 2010).
בסיומו של תהליך ההכשרה בדקנו את דיווחיהם של אותם אסירים - לאנשי הטיפול בדבר השפעותיה של ההתערבות הטיפולית החדשה על מצבם הנפשי. ומדידת השפעתה של הכשרה זו על תהליכי הטיפול באותם אסירים.
ביבליוגרפיה:
- בן צבי, ק. ולק, ד. (2011). חוזרים למאסר רדיציביזים של אסירים פלילים משוחררי 2004 בישראל. צוהר לבית הסוהר, גיליון 14 עמ' 10-28.
- וילנר, י. (2009). הרשות לשיקום האסיר: דוח סיכום לשנת 2008. ירושלים: הרשות לשיקום האסיר.
- וילנר, י. ובילאר, ג. (2005). הרשות לשיקום האסיר: דווח סיכום לשנת 2004. ירושלים: הרשות לשיקום האסיר.
- חן, ג. ועינתי, ת. (2009) דפוסי פשיעה והתמכרות לסמים בקרב אסירות. צוהר לבית הסוהר, גיליון 12, עמ' 50-61.
- פירני, ע. (2010). טראומה, התמכרות וטראומה, הוצאת המכללה האקדמית יזרעאל.
- פירני, ע. (2013). להסיט את הווילון. הוצאת קונטנטו דה סמריק, תל-אביב.
- פרי, ג. שחורי, מ. ואדד, מ. (2011). נוירוטיסיזם, פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות כמבחינים בין סוגי עבריינות של נשים. צוהר לבית הסוהר, גיליון 14 עמ' 58-71.
- תימור, א. (2009). התפתחות בתי הסוהר בישראל. צוהר לבית הסוהר, גיליון 12, עמ' 7-33.
- תימור, א. (2011). לשקם את השיקום, הפיכת בתי הסוהר בישראל למוסדות משקמים סגורים. צוהר לבית הסוהר, גיליון 14, עמ' 72-85.
