תעודות - איך לקבל את הילד שחוזר עם התעודה מבית הספר? 

בכל נושא חינוכי בו אנו עוסקים עם ילדינו, תמיד חשוב לזכור שהמטרה הראשית היא העצמת הילד וחיזוק האמון שלו בעצמו ורצונו ללכת בדרך טובה וישרה. לכן, בכל מקרה, ולנוכח כל תעודה באשר היא, חשוב שקריאת התעודה עם ההורים, לא תהפוך לטקס משפיל עבור הילד.

מצד שני, גם לגבי ילד שציוניו מעולים, חשוב שנתכנן את תגובתנו, משום שיש סכנה שהתייחסות שלנו תדגיש באופן מוגזם את הישגיו, ותגרום לפיתוחה של גאווה, במה שלמעשה לא נקנה בעמל, אלא ניתן לילד כמתנה משמיים. חשוב מאוד שגם ילדים שלא זקוקים למאמץ כדי להצליח בלימודים, יילמדו את חשיבות העמל.

נקודה מאתגרת נוספת, היא הפער בין הילדים. בכל בית יש ילדים שמקבלים בדרך כלל ציונים טובים יותר, וילדים חלשים יותר מבחינה לימודית. חשוב מאוד שלא להדגיש את הפער הזה.

על מנת לבנות את התהליך נכון יותר, אציע מספר עצות:

ראשית, עוד בבוקר, כשהילד יוצא לבית הספר, חשוב להיות מודעים לכך שייתכן שהוא חש מתח לקראת קבלת התעודה, ולכן כדאי להפיג מעט את המתח. לדוגמא: ביום שהילד אמור לקבל את התעודה, אני ממליץ לשלוח אותו עם ממתק אהוב, משום שעצם הנתינה משדרת לו שאתם פועלים מתוך גישה חיובית ואוהבת, בלי קשר לציוניו.

כאשר הילד חוזר מבית הספר עם התעודה, חשוב קודם כל לקבל אותו בשמחה ובאהבה, לתת לו לאכול בנחת, ולומר לו שתשבו איתו מייד אחרי האוכל כדי לראות את התעודה.

קריאת התעודה והתגובות עליה, תהיה עם כל ילד בפני עצמו, על מנת שלא להדגיש פערים בין הילדים. כדאי לקחת כל ילד לחדר, ולקרוא איתו את התעודה, ולהגיב עליה כאשר הוא היחיד ששומע. הילד שקיבל תעודה שמעידה על בבית הספר, בודאי לא ירצה שכולם ישמעו זאת, אבל גם לילד שקיבל ציונים מסויימים, מומלץ שתאמרו את השבחים והחיזוקים לבד, הן משום שאיננו רוצים לעודד גאווה, והן משום שאיננו רוצים להעצים את תחושת הפער אצל הילד החלש יותר.

כשעוברים עם הילד על התעודה, כדאי לפתוח דווקא בנקודות ההתקדמות שלו. כל התקדמות קטנה היא בעלת משמעות רבה, והיא בסיס להמשך ההתקדמות. אם נתעלם מזה, נאבד מנוע חשוב שעשוי להועיל לילד מאוד בהמשך. לכן, כדאי לנתח איתו את הנקודות בהן התקדם, כדי להעצים אותו ואת התהליך החינוכי. לדוגמא: ילד שהשתפר בהתנהגות כלפי מוריו - גם אם עדיין המצב אינו מושלם - מומלץ לשאול אותו כיצד הצליח לעשות זאת, ולתת לו לנסות לפרט את הדברים שסייעו לו בשינוי, כדי שימחיש לעצמו את ההתקדמות ויידע לזהות את הדברים שעשה על מנת להתקדם. הדבר חשוב על מנת שהוא יוכל להמשיך ולחזק את הדברים הללו גם במחצית הבאה.

ההתחלה מהנקודות החזקות, משדרת לילד שאנחנו באים ממקום חיובי, ורוצים בטובתו. כאשר הילד מרגיש כך יש סיכוי שהוא יוכל להכיל באופן כזה גם את השיחה על הדברים שטעונים שיפור.

לאחר שדיברנו על הכלים שהועילו לו להתקדם, ניתן לשאול אותו האם הוא יכול לחשוב כיצד הוא יכול להשתמש באותם כוחות ותכונות שבהם השתמש על מנת לחזק את התחומים שבהם עדיין לא היתה התקדמות. כך נוכל לפתח איתו לאט לאט, מעין 'ארגז כלים' שבו יוכל להשתמש כדי להמשיך ולהתקדם.

ילד שחוזר עם תעודה 'מושלמת' עם ממוצע שמגרד את ה-100, כדאי ביחד עם הפידבק החיובי, לשאול האם יש ציון מסויים שהוא התאמץ עליו באופן מיוחד. שאלה זו ממחישה לילד את ההערכה שאנחנו מייחסים למאמץ. יחד עם זאת, חשוב מאוד שהשאלה לא תישאל בטון שייגרום לילד לחוש שלמעשה אנחנו מבטלים את הישגיו, רק משום שלא נדרש להתאמץ עליהם.

ככלל, טוב שילד יכיר את כישרונותיו, ואין כל עניין לבטל את ערכם מחשש לפיתוח גאווה, אבל חשוב שיידע שהכישרונות הללו הם מתנה משמים, ובעזרתם הוא יכול וצריך לפעול דברים גדולים וחשובים. כלומר, במקום גאווה, יש לפתח בו תודעה של שליחות. לדוגמא: ניתן להציע לו שיעזור לחבריו, לאחר שהוא מסיים להכין דף עבודה בכיתה. בנוסף, חשוב לעודד עמל, גם אצל ילד שלא זקוק לכך על מנת להצליח בלימודיו. ניתן למשל לעודד אותו ללמוד דברים נוספים, מעבר לחובה הלימודית שלו.

בסיכומו של דבר, חשוב שהאווירה הכללית סביב התעודה תהיה רגועה ותומכת, מתוך אמון בלתי מותנה בילד ובכוחותיו, ונסיון לזהות כל התקדמות ולפתח אותה כאב-טיפוס להתקדמות נוספת.

לסיום, אני מזמין אתכם לקבל במתנה את סדרת הוידאו החינמית שלי - סמכות הורית ללא כעס, על ידי לחיצה על הקישור.