מהו עיקול מטלטלין-הגדרה משפטית? 

מהו עיקול מטלטלין? מטלטלין לפי ההגדרה בחוק, הינם כל נכס שאינו מקרקעין לרבות נכסים לא מוחשיים כגון זכויות קניין רוחני. יוצא מכך, שזוכה המבקש להטיל, בין היתר, עיקול על זכויות לסימן מסחרי או פטנט, רשאי לעשות כן. עיקול מטלטלין בפסקי הדין: בפס"ד עא(יחיפה) 3470/06 עו"ד דורון רז נ' אגף מס הכנסה, דן ביהמ"ש במקרה שבו הטילה המשיבה עיקולים על ציוד משרדו של עורך דין ,מכוח הסמכויות המסורות למשיבה לפי פקודת המיסים גביה.   המערער מפנה להוראות סעיף 22(א)(4) לחוק הוצאה לפועל , תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הוצל"פ"), בו נקבעה הגנה מפני עיקול לגבי חפצים הנחוצים לחייב למחייתו, שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים מקצועו, מלאכתו, משלח ידו, או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששווים אינו עולה כדי הסכום הקבוע בתקנות, ואם היו מכונות – בתנאי שהחייב עובד בהן בעצמו או בעזרת שני עובדים לכל היותר.   הוראת הסעיף הנ"ל מפנה לתקנה 50 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979, הקובעת כי "שווי המיטלטלין הפטורים מעיקול לפי סעיף 22(א)(4) לחוק הוא בסך של 200 שקלים חדשים, ואם היו מכונות, בסך כולל של 500 שקלים חדשים". בית המשפט קבע: בערכאה הראשונה הסתמך המערער על חוות הדעת שקבעה כי מדובר בציוד מיושן עד כי "למחשבים … אין כל ערך ממשי כלכלי ואיש לא היה רוכש אותם אלא בפרוטות".   המשיבה לא הגישה לערכאה הראשונה שומה בדבר שוויים של המיטלטלין אותם היא מבקשת לעקל, ובאשר לטענת המערער כי הסכום הקבוע בתקנה 50 הנ"ל אינו סביר, אישרה המדינה במכתבה כי אכן כך הוא ו"בימים אלה אנו פועלים לתיקון תקנה 50 …, כך שסכום המטלטלין הפטור מעיקול יהיה סביר וגבוה יותר מ-200 ש"ח".   כמו כן, התקבל על דעת המשיבה כי את הליכי העיקול הננקטים בדרך של גבייה מינהלית, כגון על פי הוראות פקודת המסים (גביה), יש לבצע תוך התאמה להוראות חוק ההוצל"פ, כך שההגנה מכוח האמור בס' 22 הנ"ל בחוק ההוצל"פ, חלה גם על הליכי העיקול שבענייננו.   הנטל להוכיח כי נתקיימו תנאי ס' 22 לחוק ההוצל"פ מוטל על מי שמבקש ליהנות מן ההגנה הכלולה בו. יחד עם זה, במקרים רבים נטל זה אינו כבד, כך שעה שמדובר בפריטים מיושנים אשר על פני הדברים נראה שאין להם ערך כלכלי ממשי. כאמור לעיל, המשיבה לא הגישה בערכאה הראשונה הערכה של מומחה מטעמה  בדבר שוויים של המיטלטלין. המערער, לעומת זאת, הסתמך על חוות דעת שהגיש.   בהעדר חוות דעת או הערכה סותרת, בימ"ש אימץ את הערכתו של המומחה מטעם המערער בכל הקשור לשווי הפריטים אליהם מתייחסת חוות דעתו.   על מנת ליהנות מהגנת ההוראה שבס' 22(א)(4) לחוק ההוצל"פ יש להראות כי בלי המיטלטלין האמורים לא יכול החייב לקיים את מקצועו, מלאכתו, משלח ידו  או עבודתו, שהם מקור פרנסתו. המערער הוא עו"ד, בעל מקצוע חופשי, היכול לעסוק במקצוע זה כשכיר או כעצמאי. טוענת לכן המשיבה כי התנאי האמור לא מתקיים, שכן מקור הפרנסה של המערער הוא ההשכלה שרכש והתואר עו"ד, ולא הכלים והאביזרים, שגם אם יעוקלו, יוכל המערער להמשיך בעיסוקו כעו"ד, ואם לא כעצמאי, אזי כשכיר.   ביהמ"ש דחה את טענת המשיבה, שכן יש עמה פגיעה בלתי סבירה ומעבר לנדרש בחופש העיסוק של המערער, שפרנסתו באה לו מעיסוקו כעו"ד עצמאי, וזכותו להמשיך ולהיות עו"ד כזה גם אם הוא חב חובות כספיים ניכרים לשלטונות המס.   שאלה נוספת ענינה פירוש האמור בתקנה 50 הנ"ל: האם יש לפרש כי מדובר בשווי הכולל של המכונות או המיטלטלין, או בשווי של כל פריט ופריט בפני עצמו.   יש לפרש את האמור בתקנה באופן שיש עמו הגשמה סבירה של ההגנה על החייב, תוך מניעת התעמרות, כשברקע הדברים גם אי עדכון של הסכומים שנקבעו בה עוד לפני שנים. לכן, פירוש סביר של התקנה, כפי שהיא, מצריך להגיע למסקנה כי היא מתייחסת לשוויו של כל פריט בנפרד, ואם שוויו נמוך מן הקבוע בתקנה, כל עוד הוא משמש לנישום לעבודתו ומקצועו, אין לעקלו.   פעולת הגביה המינהלית, היא הליך הננקט על ידי הרשות, מחוץ למסגרת הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, אך בכפיפות לדין המינהלי. עליו לעמוד באמות המידה המחייבות רשות ציבורית בפעולותיה. ההגנה שבס' 22 הנ"ל, אינה אלא ביטוי לאיזון הנדרש בין האינטרס שבהגנה על החייב, כבודו וקנינו המינימלי לו הוא זקוק לשם חיים בכבוד, אף אם בעוני, לבין זכותו של הנושה לרדת לנכסי החייב על מנת לגבות את החוב.   על כן, בכל מקרה בו תחזור המשיבה לעקל שוב חפצים וציוד במשרדו של המערער, עליה לשקול היטב קודם לכן, כי עליה להימנע מפגיעה בלתי מידתית בו, ובכל מקרה יש להימנע מהליכים שיש עמם התעמרות גרידא בחייב, ותועלתם מסופקת או חסרת משקל יחסית לחוב בו מדובר.