אני שומעת המון משפטים כמו:
"אני אופה ומבשלת, בטח. אבל לחם? לא, אני לא מכינה לחם". או משפטים כמו -
"מאוד חשוב לי להכין לילדים אוכל ביתי וטרי. שיהיה להם חם וטוב ומזין. לחם? לא, אני לא אופה בבית. אני קונה להם פיתות בסופר". או אמירה כזו:
"פשוט ניסיתי כמה פעמים ולא הצליח לי, אז אני לא מנסה יותר, נמאס לי".
ואני חשה החמצה גדולה. כי לחם זו אחת המלאכות המהנות ביותר, פשוטות ביותר ומתגמלות ביותר שאפשר להכניס לשגרת הבישול השבועית, בכל בית.
ויש כל כך הרבה סיבות למה כיף וכדאי ונכון לאפות לחם לבד.
אנחנו חיים בעידן מנוכר ומתועש, וכל הזמן נלחמים בו ונכנעים לו. אנחנו קונים לילדים שלנו טלפון אבל מנסים לגרום להם להניח אותו לפעמים כדי לשוחח איתם באמת. אנחנו מנסים לאכול בריא ומרזה אבל נופלים בפח השטויות (אני מאוד טובה בזה. השאירו אותי ללא השגחה ליד המאפיה בסופר, ותמצאו אותי ליד הקופה עם שקית בורקס. תמיד.)
אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו אוכל בריא אבל שולחים אותם לביה"ס עם כריכים מלחם אחיד. לא חבל?
לחם אחיד. או פיתות (קמח לבן, אלא מה?) או לחמניות דגנים (נו באמת. אנחנו הרי יודעים שמה שמוכרים לנו זה קשקוש. זה הרי לא באמת בריא.)
ומה יש בזה? אני לוקחת את אחת האריזות של אחד ממיני המאפים האלה ורוצה לספר לכם, שחוץ מקמח לבן (כבר מיותר), מים, סוכר (לא רצוי), שמרים ומלח – יש פה גם כל מיני חומרים שבאמת לא צריך להכניס לגוף: חומר מתחלב (מה זה??) מטפל קמח (הקמח לא יכול לטפל בעצמו?) אנזימים. סליחה? למה אנזימים? איזה אנזימים? מאיפה הם הגיעו לפה?
וכבר עברו תחת ידי אריזות מזעזעות יותר של מאפים.
כשאני מכינה לילדים שלי פיתות – זה מקמח מלא ואיכותי. שנטחן בטחינת ריחיים. מחיטה אורגנית. כן, יש דבר כזה. כי כשהם הולכים כל יום לבי"ס, הם לוקחים 3-4-5 כריכים שיספיקו להם ליום שבו יצטרכו את מלוא הקשב, מלוא הריכוז, מלוא האנרגיה. אז חשוב שהלחם יהיה מזין. הגיוני, לא?
ולשאלתכם: לא, אני לא עקרת בית משועממת. יש לי עסק במשרה מלאה ואני לא מבלה כל היום במטבח. אין לי זמן לזה.
אז בפיתות שאני כן מכינה לילדים שלי, אין שום דבר שמטפל בקמח. וגם לא אנזימים מקופסה. אלא רק קמח טוב, מים, מלח ושמרים. ועוד משהו:
אהבה. כי אין שום תחליף לסיפוק שאני חשה כשהם אוכלים את הלחם שאני מכינה להם.
אז למה להכין לחם לבד בבית?
כי אנחנו לא באמת באמת יודעים מה יש בלחמים שאנחנו קונים בחנות.
נכון, אני יודעת – אי אפשר לעשות הכל לבד.
ובטח תגידו לי: "מה את רוצה שנגדל לבד את החיטה?"
ברור שלא. זה הרי אבסורד. אי אפשר לחזור למצב שבו באמת יש לנו שליטה מלאה על כל תהליך הכנת המזון שלנו, כמו שהיה לפני מאות שנים.
אבל יש עוד כמה סיבות למה ממש כדאי לאפות לחם בבית. מעבר לעובדה שנדע מה יש בלחם.
עכשיו נעשה תרגיל:
עיצמו עיניים, ודמיינו שאתם עומדים במאפיה של הסופר. ובדיוק יצאה עגלה עמוסת מגשים מלאים בלחמניות טריות, להצטנן בחלל הסופר. אתם מריחים את הריח? יופי. תשאירו את הריח בדמיון שלכם.
עכשיו קחו את הריח הזה ובעיניים עצומות תדמיינו את עצמכם עומדים במטבח שלכם, ומוציאים את התבנית מהתנור הביתי שלכם, עם הלחמניות עליה. את הריח הזה, כל פעם, במטבח שלכם. אם הייתי רואה אתכם עכשיו – הייתי מוצאת חיוך מרוח לכם על הפנים. נכון?
כי אין כמו ריח של לחם טרי. נקודה.
אבל זה לא הכל: מזמינים אתכם לארוחת ערב אצל חברים. מה להביא? את שואלת את המארחת. משהו שקל לך להכין, היא מחלקת הוראות. אוקיי, את חושבת איזה לחם תכיני. מתכון שהלך טוב, נראה יפה. ואתם מגיעים לחברים לארוחת ערב. רגע... חכי, לא: זו לא ארוחת ערב אצל חברים אלא ארוחת ערב שבת אצל חמותך. אתם נכנסים, מתנשקים ומתחבקים ואת נכנסת למטבח ומניחה את הלחם המהמם הזה על השיש. חמותך מסתכלת עליך. את הכנת? היא לא מאמינה. כן, בזמן האחרון התחלתי לאפות לחמים, את אומרת עם חיוך קטן. אח.... איזה תחושה טובה.
ועוד: אתה אוהב להשתעשע במטבח. בעיקר בסופי שבוע, כי למי יש זמן לתחביבים ביומיום... אז המטבח הוא גן שעשועים אחד גדול. אתה כל פעם מנסה משהו אחר. פעם זה איזו פסטה צבעונית ברוטב מיוחד שלקחת ממאסטר שף, פעם זו עוגה עם מליון שכבות שראית בעיתון, איזה צלי בקר מנתח נדיר ומשובח שקנית במיוחד בקצביה המיוחדת... ועכשיו אתה חושב איזה לחם תכין בשבת? איזה תוספות ייתנו לו את הריח המטריף שהשתגעת עליו כל היום עד שיצא מהתנור? איזה קמח תנסה הפעם? איזה עיצוב של כיכר ואיך תחרוץ את החריצים כדי שרעייתך תיפול לזרועותיך ותגיד שאתה השף הכי מושלם שיש (אבל בבקשה תפנה את המדיח כשאתה מסיים פה...)
עכשיו בשבילכן - סיפור אמיתי מהחיים: נסענו לטיול ועצרנו בדרך, לקנות פיתות וחומוס וסלטים לפיקניק. משמאל זו המסעדה שממנה יוצאים עם קופסאות פלסטיק מלאות בכל טוב (חומוס, חמוצים, כרובית בטחינה, טאבולה מלאה עשבים טריים, חצילים בחמישה טעמים... מה לא). ומימין זו המאפיה. משם יוצאים עם שקית פיתות חמות וטריות. בזמן שחיכיתי באוטו לבנזוגי שייצא מהמסעדה עם הסלטים, התבוננתי בעובדי המאפיה שארזו פיתות בשקיות– ישר מהמסוע שפלט פיתות טריות מהתנור אל שולחן האריזה. גם את הפיתות שנפלו על הרצפה – העובדים הרימו - וישר לשקיות. וזהו. מאז לא קנינו שם פיתות יותר. אני אכין את הלחם שלנו ולא אקנה את מה שהיה על הרצפה. נקודה.
ועוד לא נגעתי לכם בכיס. רוצים לחם טוב? צריך למצוא מאפיה טובה, ולרכוש לחם איכותי במיטב כספכם. בואו נראה: כיכר ממוצעת (750 גר') במאפיה טובה ובעלת שם. במקרה הטוב – 17 ש"ח לכיכר (כי יש גם ב 25 ש"ח). לכמה סועדים זה מספיק? כמה ככרות כאלה צורכים בחודש? בשבוע? עשו את החשבון. ולא נדבר על הטרטור: לחפש חניה ליד המאפיה המיוחדת הזו (כי צריך לנסוע אליה במיוחד, זה לא בסיבוב הקניות הרגיל בסופר...) על הזמן שהולך לאיבוד, על העמידה המיותרת בתור נוסף ובדיוק כשהגעתם לשם נגמר לחם השיפון, שרק בשבילו אתם מגיעים במיוחד למאפיה הזו. אוף.
אז למה שלא תתחילו לאפות לחם לבד בבית?
יש כל כך הרבה סיבות טובות, וזה ממש פשוט. באמת. אחרי שמבינים את הטריקים שהופכים את הענין לאפשרי – כל מה שצריך זה פשוט לדאוג לקמח טוב בבית, להתחיל לעבוד ולראות תוצאות.
ברשת אפשר למצוא כל כך הרבה מתכונים ללחם. איך מוצאים את המתכון הנכון, זה שלא תבזבזו עליו זמן מיותר? זה שיצליח לכם? זה? זה כבר נושא למאמר אחר.
אבל אם אתם לא רוצים לחכות? ואם אתם רוצים כבר עכשיו להתחיל לאפות לבד אבל לחסוך לעצמכם את כאבי הטעויות? פה כבר יש לי המלצה מפורשת. לכו לסדנה. סדנה שתלמד אתכם את כל הפרטים הקטנים, את כל הטכניקות הדרושות, את כל הניואנסים - כדי שתוכלו להתחיל, ובעיקר - שתוכלו להצליח.
בהצלחה ובתיאבון!
מיכל.
