האם תיתכן מדינה דו לאומית? 

על אשליית המדינה הדו לאומית

מאת : אבינועם גרנות

תגובה למאמרו של הד"ר דוד אוחנה , " דת הלאום " , מוסף הארץ, התפרסמה 13 .10 . 4

במאמרו המרתק משרטט דוד אוחנה קו התפתחות של המשיחיות היהודית, הציונית והעכשווית מבית מדרשו של גוש אמונים. אני מבקש לציין שתי הערות בדיון הזה. האחת, מדינה דו לאומית , שהפכה למשאת נפש של רבים, היא אשלייה, ולא תתממש. זאת משום שמדינה לאומית , היכן שעדיין קיימת, מבוססת על שיוויון ואיזון בין שני לאומיה. בכלל זה שוויון זכויות, שוויון סוציאלי ואוטונומיה תרבותית מוחלטת לכל אחד מהם.  

תומכי הרעיון הזה בישראל לא באמת שואפים למציאות כזו. הם ידחו את המציאות הזאת על הסף משתי סיבות. האחת, רובם אינם מאמינים כי הפלסטינים צריכים להיות שווי זכויות, והשנייה, המציאות הבטחונית ופוטנציאל הטרור הקיצוני ימיתו את הרעיון. התומכים משתמשים במתכון הזה ככלי רטורי להשגת היעד המרכזי, שליטה ישראלית גם בגושים צפופי אוכלוסיה פלסטינית.

וכאן משתלבת המשיחיות ככוח המניע את עתיד ישראל. בפועל , המדינה שתיוולד מבית מדרשם תהיה מעין מדינה מעורבת, שבה חלק מהאוכלוסייה יהיה נטול זכויות. באותה מדינה היהודים יהיו המיעוט. בכך ייסתם הגולל על חזון ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא תהיה לא יהודית ולא דמוקרטית.

הערה שנייה : לדעתי, חזון הציונות ומגילת העצמאות, המשלב לאומיות יהודית ואוניברסליזם, הוא הכוח המניע את ישראל, גם כשנחלשה עוצמתו. זו היתה ועודנה פרשנות אחת להיות ישראל מדינת הלאום היהודי. חזון גוש אמונים הוא אכן במהותו ביטוי למשיחיות חדשה, וללאומיות חדשה. אך זו איננה מחליפה את תפיסת היסוד של דוד בן גוריון כמחולל המהפכה הישראלית. בין שתי תפיסות אלה מתחולל מאבק ומתח מתמיד. לאורך ציר הזמן, כמו היום, המתח הזה עומד במבחן הכרעות היסטוריות.