חכמים מדי עבור פעילות גופנית? 

אנחנו נוטים לחשוב באופן אוטומטי כי פעילות גופנית משפרת את היכולת השכלית שלנו, מרגילה אותנו למאמץ והופכת אותנו חדים וערניים יותר אך ממעטים לדון בהשפעותיה של החשיבה והמאמץ השכלי  על הפעילות הגופנית עצמה ועל היכולת שלנו להיות מסוגלים למקסם את הפעילות הגופנית בהקשר של תהליכי חשיבה מורכבים. ד"ר אסנת רזיאל מבהירה מהם שני הצדדים של המטבע כאשר מדובר בפעילות גופנית.

האפשרות שחשיבת יתר מחלישה את התפקוד הגופני, לא זכתה לתשומת לב מירבית במחקרים רבים. נדמה כאילו אנו תמיד מחפשים את תוצריה המיטבים של הפעילות הגופנית ומזניחים לעיתים את השאלה, מה פוגע באיכויותיה של הפעילות הגופנית עצמה.

חוקרים מאוניברסיטת קנט שבאנגליה וממכון המחקר הצרפתי לבריאות ולרפואה (INSERM) חברו יחדיו כדי לבחון את הנושא. מאמר אשר פורסם בחודש מאי האחרון בכתב העת "רפואה ומדע בספורט ובכושר גופני",דן בדיוק בכך.

החוקרים בחרו במהלך מחקרם לאתגר את המשתתפים עם פעילות שכלית תובענית ובמקביל לבדוק כיצד בדיוק יגיב גופם לאחר מכן לפעילות גופנית בעצימות גבוהה.

המוח, בדיוק כמו הגוף, מתעייף כאשר הוא פועל. לכן אנו זקוקים למשל לשינה, במהלכה גם המוח מקבל את מנת המנוחה שהוא זקוק לה ופעילותו יורדת. כולנו מכירים את תחושת העמימות והעייפות הפוקדת אותנו לאחר מאמץ שכלי גדול. היא דומה מאד לעייפות פיזית. "אין לי כוח לזה עכשיו", היא תשובה המגלמת בתוכה את תחושת העייפות של המוח לאחר מאמץ אינטנסיבי.

בכדי לקבוע  את מידת ההשפעה של אותה עייפות שכלית וקהות חושים מנטלית על פעילות ספורטיבית, ביקשו החוקרים מעשרה מתנדבים צעירים ובריאים לגשת למעבדת מאמץ מספר פעמים.

במהלך כל ביקור, חוברו הגברים למוניטורים דרך אלקטרודות שהותקנו לרגליהם, שבחנו את פעילות השרירים – תוך כדי מתן מכות חשמל מתונות, על מנת למקסם את היכולת הפיזית למשך האימון. הציפייה היתה ששרירים עייפים יפיקו פחות אנרגיה ויגיבו באופן חלש יותר למכות החשמל, ויסייעו בכך למדענים למדוד במדויק את מידת העייפות המקומית והמערכתית של המתנדבים.

במהלכו של הניסוי חוברו המשתתפים למוניטורים אשר נועדו לבחון את חיווי הגוף שלהם ואולצו לבצע פעילות גופנית כחלק מהמחקר.

חלקם של הנחקרים ביצע פעילות גופנית תוך כדי שהם מבצעים פעילות שכלית בדמות מבחן מחשב שהוכח כבר כמבחן מאמץ מוחי הגורם לעייפות המוח במהלכו.

חלקם השני, צפה בסרט טבע שליו למדי.  התוצאות לא אחרו להגיע. כ 13% מן הנבדקים שערכו את המבחן הנילווה , דיווחו על אימון "קשה" יותר מאשר אלו אשר צפו בסרט הטבע. כולם עמדו באימון אך אלו שהוכרחו לבצע מאמץ שכלי, דיווחו כי היה להם פשוט "קשה יותר" ממהלך אימון רגיל שבו אינם נדרשים לבצע זאת, גם חיווי המוניטורים שעל גופכם, הוכיחו טענה זו והראו חיווי מאמץ וסיבולת גבוהים יותר אצל אלו שהלינו על קושי האימון.

"רמת הכוח הנדרשת לייצור האנרגיה המקסימלית של הנבדקים אינו נפגע מעייפות שכלית, אולם הסיבולת הפיסית השתנתה, באופן שהשפיע על תפישת המאמץ", הסביר רומולד ליפר, פרופסור במעבדה של INSERM ממובילי המחקר.

ובאופן נהיר יותר: כאשר המוח מתעייף, נוצרת תחושה של אימון גופני מאתגר יותר וקשה יותר, הבאה לידי ביטוי בסיבולת נמוכה, שעלולה אף להביא להפסקת הפעילות הגופנית מהר יותר בשל תחושת המאמץ הגדול הנדרש מן המתאמן.

למסקנות אלו יש מספר השלכות על הדרך בה אנו משלבים פעילות חשיבתית ומאמץ גופני. המחקר קובע בעצם כי  בוקר של תחרות חשובה אינו הזמן האידאלי למאמץ אינטלקטואלי מאתגר, שכן זה פשוט עלול לפגוע בתוצאות הפעילות הגופנית ובמה שאנו מבקשים להשיג בה.

כן, כשאתם הולכים לחדר הכושר, אל תאמצו את עצמכם מדי לפני, התמסרו לאימון ולמה שאתם מבקשים להשיג בו. דחו את השיחה החשובה עם הבנק, או הלקוח בעבודה למועד אחר. מוח מוטרד ומאומץ יתר על המידה בהחלט משיג תוצאות  פחות טובות באימון.