מה קובע ומה משפיע על רמת ה"מצפן המוסרי" שלנו?
עד כמה והאם הדרגה המוסרית שלנו, תלויה ברצון ובאופי שלנו ועד כמה היא תלויה בהשפעות
של "יכולות" נתונות והשפעות אחרות שאינן בשליטתנו?
האם ייתכן שהיכולת להבחין ולשקול מצבי קונפליקט מוסרי, תלויה גם ברמת (וסוג) האינטליגנציה שלנו וביכולת שלנו לנתח ולהחליט החלטות?
עד כמה רמתנו המוסרית תלויה בפרופיל הרגשי שלנו ובמיוחד ברמת הביטחון העצמי והיכולת לעמוד בלחץ החברתי לקונפורמיות והשתייכות חברתית?
בואו ננסה לבדוק כמה מהתשובות.
ראשית, יש לברר מהו ה"מצפן המוסרי" הזה ולמה הוא שימושי לנו ולחברה בה אנו חיים.
כל דברינו, פעולותינו ומעשינו (ואי מעשינו, שגם זה סוג של נקיטת עמדה) מושפעים מהיכולת שלנו לשפוט סיטואציות בהקשר לרמת המוסריות שבה ולפיכך להחליט את תגובתנו (או אי-תגובתנו) לעניין.
יכולת זו, השפיעה למשל על אפקטיביות המנגנון הנאצי בהשמדה שיטתית של יהודים, צוענים ואף גרמנים "ארים" בעלי נכויות ולקויות קשות. היא משפיעה עלינו ו"בונה" את פרופיל האופי שלנו בכל יום ע"י האופן בו אנו מתייחסים לעוולות הרבות בחיים ועל התייחסותנו כלפי אלה שגורלם פחות שפר עליהם מאיתנו.
חלק ממרכיבי היכולת "מובנים" בנו בהתאם ל"חיווט" מוחנו, המורכבות של "נוירוני המראה"
(החלק במוח האחראי ליכולת שלנו להבין אחרים ולהשתתף ברגשותיהם) שלנו ובאופן כולל –
החוזק של כמה מסוגי האינטליגנציה הנדרשים כדי להבין ולשפוט מצב מוסרי.
תיאוריית ריבוי האינטליגנציות המקובלת כיום באופן נרחב, מגדירה שני סוגים רלוונטיים לסוגיית השיפוט המוסרי: אינטליגנציה בין-אישית (היכולת להבין אדם אחר) ואינטליגנציה לוגית-מתמטית (היכולת לנתח מצבים ולהסיק מסקנות) ללא יכולות אלו (או כאשר רמתן נמוכה) –
יהיה לנו קשה בכלל להבין את הדילמה המוסרית.
חלק אחר בו השפעתנו קטנה יחסית, הוא גורם הפרופיל הנפשי/רגשי שלנו ובמיוחד –
גודל הביטחון העצמי, בין עם הוא מבוסס "רמייה-עצמית" ובין אם לאו (ולזאת אתייחס בפוסט אחר)
גודל הביטחון העצמי שלנו הוא אחד מהפקטורים המשמעותיים ביותר ליכולותינו לעמוד בקשיי החיים ולהצליח בהם (הן ברמה החומרית והן ברמה הרגשית) אחד הדברים אותם הוא קובע למשל – עד כמה נוכל להחליט (ולבצע) החלטה שמבוססת על דעותינו ורצוננו, ללא התחשבות ההשפעה והלחץ החברתי.
הרלוונטית לנושא שלנו היא כמובן – ביצוע פעולה (או אי-פעולה) מוסרית בניגוד ללחץ החברתי ההפוך.
(או, בהתאם לעבודת התזה של תומר גרוס - בניגוד לדעת אדם הגבוה מאיתנו בהיררכיה החברתית)
בהביננו כל זאת, מתקבלת תמונה עגומה במקצת, בה נותר רק "פלח" קטן של בני אדם שבהם מתקיימים כל התכונות הנדרשות לביצוע החלטות מוסריות, כלומר הם בעלי אינטליגנציה מתאימה ומספקת כדי להבין את הסיטואציה המוסרית, לנתח אותה כראוי, להגיע להחלטה המתאימה וגם לבצע אותה, תוך סיכון אישי, בין אם חברתי, רגשי או ממש פיזי (וקצת מנוגד לדחף ההישרדות האבולוציוני הבסיסי שלנו...)
מצד אחד – ניתן "להבין" (להסביר, לא לקבל) לא מעט סיטואציות היסטוריות של החברה האנושית,
ומצד שני – אם וכאשר אנו מוצאים את עצמנו נמצאים ב"פלח" הקטן הזה – אנו אמורים להרגיש יותר מחויבות לבצע את המעשה הנכון (וכי מי אחר ייעשה?)
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך" בועז בש-מרץ'
