ברהמס הלחין שלוש סונטות לכינור ולפסנתר. הסונטה ברה מינור היא האחרונה שבהן. ברהמס החל לכתוב אותה בקיץ 1886, עת בילה בעיירת הנופש הופשטטן (Hofstetten) שלחוף אדם טון (Thun) בשווייץ, אך הניח אותה בצד כשהחל להתעמק ביצירות אחרות וחזר אליה רק כעבור שנתיים, בקיץ 1888, כשנפש שוב באותו מקום. בשונה משתי קודמותיה, שבכל אחת מהן שלושה פרקים, בסונטה זו ארבעה פרקים, הבעתה מוחצנת יותר והיא נוטה יותר מקודמותיה להפגנת וירטואוזיות. גם המצלול סימפוני יותר, במיוחד בפרק האחרון, כיאה ליצירה שנועדה לביצוע באולם הקונצרטים יותר מאשר בסלון הביתי. היצירה הוקדשה לידידו הקרוב של ברהמס, הפסנתרן והמנצח החשוב הנס פון בילו (Bülow). ביצוע הבכורה התקיים בבודפשט ב-1888 בידי הכנר ההונגרי המהולל ינו הובאי (Hubay) עם ברהמס עצמו ליד הפסנתר.
המלודיה הפותחת את הפרק הראשון לירית עד מאוד, כאילו אין זה פרק מהיר. הליווי הסינקופי בפסנתר מעניק תחושה סמויה של חוסר שקט. ואכן, עד מהרה הדרמה תופיע ותסעיר את האווירה. בנושא השני, המוצג בפסנתר, שבה על כנה ההבעה הלירית, הפעם אף ביתר עומק. בלב הפרק (חטיבת הפיתוח) הנושא לובש גוון מאיים ומבשר רע, על רקע צליל חוזר הפועם בבס של הפסנתר. עם החזרה על הנושא הראשי יתבהרו שוב השמיים.
הפרק השני אטי מאוד וכבד. משום כך הבעתו עמוקה יותר מזו של נושא הפרק הראשון, ומאפשרת לגוונים טרגיים לחדור אל הליריות.
נושא הפרק השלישי מוצג תחילה בפסנתר, עם ליווי סינקופי בכינור. זהו נושא הרוטט בהתרגשות של השתוקקות, ההופכת בהמשך לסערת רגשות. למרות שזה אמור להיות פרק הסקרצו, כלומר במשקל משולש, המשקל כאן הוא זוגי (כך גם בסימפוניה הרביעית). משחק של הד בדיאלוג בין שני הכלים מכתיב את הגוון הצלילי בפרק. לסיום, לאחר מפלי צלילים מעודנים בליווי הפסנתר, הפרק כמו מתפוגג באוויר.
הסערה מגיעה לשיאה בפרק האחרון: העוצמה מגיעה למצלול סימפוני ממש, ורטט נלווה מסעיר את הרגשות. הנושא השני מרגיע במלודיה דמוית המנון הודיה בפסנתר, המזכיר את המנון הפיוס מן הפרק האחרון של הקונצ'רטו הכפול. אך גם בלבו של פרק זה (בחטיבת הפיתוח) מתגנבים גוונים טרגיים – מאפיין מובהק אצל ברהמס בשנותיו המאוחרות.
היצירה תנוגן בקונצרט בסדרת "צלילים" באוניברסיטה הפתוחה ביום חמישי, 28 בנובמבר 2013.
ענת שרון, פסנתרנית, מוסיקולוגית ומרצה אני בוגרת האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל-אביב לתואר שני ("אמן") ו-M.A. במוסיקולוגיה; מרצה בקורסים של האזנה מודרכת למוסיקה ובהשתלמויות למורים; עורכת, מנחה ומבצעת סדרות של קונצרטים קאמריים מוסברים באוניברסיטה הפתוחה; מופיעה בקונצרטים קאמריים ברחבי הארץ; מנחה קונצרטים בתזמורות שונות; כותבת, מרכזת ומנחה קורסים אקדמיים למוסיקה באוניברסיטה הפתוחה ומשמשת כעוזרת ראש המחלקה לעניינים אקדמיים במחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות. ניגנתי על כל סוגי כלי המקלדת במסגרת כל התזמורות החשובות בארץ, בהן הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית ירושלים, הקאמרית הישראלית, הסינפונייטה באר-שבע והקאמרית הקיבוצית, תחת שרביטם של מנצחים ידועים, בהם זובין מהטה, ולרי גרגייב, יואל לוי, מנדי רודן, יואב תלמי ואחרים.
