לאחרונה, כמה אספנים של ריהוט אמריקאי ואירופי העירו הערות ושאלו שאלות על ריהוט סיני, עם נקודת מבט מבוססת על הנחה מוטעית שריהוט מסין הוא לא כיציב או עמיד כמו רהיטים מערביים. אני חייב לומר שזה לא תיאור מדויק, ואת המושג המוטעה הזה, צריך להשכיח באופן מיידי.
ריהוט רב יצא מסין בעשורים האחרונים. רובו בנוי מעץ רך, ורובו בן 50 עד 100. חלק ממנו גם עשוי מחלקים של רהיטים אחרים. אפשר לומר שלסוג זה של רהיטים, המכונה לעתים קרובות מחוזי, יש דמיון רב לרהיטי תחילת המאה ה -20, שבמשך עשורים רבים היו מיובאים מהאיים הבריטיים. רבים מאלה היו רהיטים בעיצוב ארט דקו, ורבים היו עשויים עץ אלון. גם הם היו מה שאפשר לומר שהיה שימוש מקומי או מחוזי ובדיוק כמו עמיתיהם הסיניים, היו לא יקרים כשנעשו ועדיין לא יקרים.
הרהיטים האלו לא הולכים להיות נושא המאמר. גם לא הריהוט הסיני עשוי עץ הטיק או סיסם שנעשה ב-80 השנים האחרונות ומיוצר עד היום. אם רהיטים אלה מיובשים כראוי בכבשן, כשהם מגיעים למערב, הם לא מתפצלים או נסדקים, והם מחזיקים מעמד זמן די רב. החסרונות שלהם הם שהם לעתים קרובות כבדים למדי, כמעט תמיד כהים, ולעתים קרובות מאוד נזרקים כאשר אנשים משנים טעם מאחר שהם עלולים להתנגש עם סגנונות מודרניים יותר. הם גם, מעת לעת, משובצים באם פנינה, וכאשר מתייבש העץ או נרטב, אם הפנינה נופלת החוצה, והיא לא מודבקת בחזרה או נשמרת. הדבר נכון גם לגבי רהיטים דומים שבהם נעשה שימוש באבנים כאלה ואחרות.
הנושא של מאמר זה עוסק ברהיטים שכיום במכירה פומבית יכולים להגיע לעשרות אלפי, מאות אלפי, ולעתים אף למיליוני דולרים. סוגי העץ בהם משתמשים ברהיטים מהסוג הזה נעשו בדרך כלל במהלך שושלות מינג במאה ה-15 וה-16 והם עצים נדירים, וכאלה שמחזיקים מעמד. יש לציין גם שרהיטים מהמעמד הזה היו יקרים מאד כאשר יוצרו, ובתים סיניים עשירים, מקדשים או ארמונים הם שונים מאד מן הבית המערבי הממוצע.
