רגשות אשמה בקרב הורים בישראל - האם זה מועיל? 

רגשות אשמה בקרב הורים בישראל - האם זה מועיל

מאמר 1 – תיאור המציאות הרווחת בקרב הורים בתרבות הישראלית

במסגרת עבודתי כמנחה ב"גישת שפר" אני שואלת את האמהות המשתתפות בחוג ההורים מי מהן חווה רגשות אשמה בקשר להורות שלה. התשובה צפויה מראש, ובכל הקבוצות רוב הנשים ככולן מרימות את היד, כאומרן: "כן, אני חווה רגשות אשמה".

מהם רגשות אשמה? כיצד נוצרה המציאות הנפוצה הזו בקרב הורים? האם הם עוזרים ומקדמים? לאן מובילים רגשות האשמה בעת שמגדלים ילדים?  כיצד הם מובילים לכך? האם ניתן להיפטר מהם? וכיצד? מדוע קשה להורים לעזוב אותם בכל זאת?

כיצד גישת שפר יכולה לסייע להורים להיפטר מהם? ומה הפועל היוצא מכך על פי גישת שפר?  מה אומרת היהדות בנושא רגשות אשמה?

על שאלות אלו ואחרות אנסה לתת מענה במסגרת סדרת המאמרים הבאים.

רגשות אשמה - הגדרה

אם נסכם את ההגדרה לרגשות אשמה על-פי ההגדרות המופיעות בויקימילון ובויקפדיה: רגש אשמה הוא:

• ·         רגש אותו חש אדם המאמין שעשה דבר מה רע, לא מקובל, ושאינו תואם את עקרונותיו.
• ·          בדרך כלל, כאשר פוגעים באדם אחר.
• ·         אדם החש רגשות אשמה בד"כ חש כי הוא עבר עבירה כלשהיא
• וכי הוא  אחראי לנזק כתוצאה מפעולתו או ממחדליו

ובנוסף לזאת:

• ·         רגש האשמה הוא כלי לשליטה חברתית.

ראשית, נברר האם את ההגדרות הללו ממלאים רגשות האשמה שחשים הורים?

כאמור, במשאל, שנערך בחוגי הורים בגישת שפר, כשקבוצת הורים נשאלת למי יש רגשות אשמה רובם של ההורים ככולם מרימים את ידם לאות הן. בכל חוג הורים, בכל מגזר.

בסדרת מאמרים זו נברר: האם ההורים חשים כי הם עושים דבר רע? האם הם חשים כי הם פוגעים באדם אחר? האם הם חשים כי עברו עבירה כלשהיא או עברו על חוקים מסויימים שנוגעים לחינוך ילדיהם? האם נהגו בדרך אחרת מכפי שהיו צריכים לנהוג? האם הם חשים כי בשל כך הם אחראים לנזקים? מהם הנזקים?

(בד"כ ניכר כי הורים המגיעים לחוג הורים, עצם הגעתם היא סוג של השקעה ומודעות עצומה בנוגע לגידול ילדיהם. מה להם להרגיש רגשות אשמה? מספיקה העובדה שהם פינו שעה וחצי שבועיות על מנת לשפר ולתקן (כך הם חושבים לפני תחילת החוג, שזה מה שעליהם לעשות, כדי להוביל את ילדיהם לכדי שיתוף פעולה). וזה עוד בנוסף לכך שהם מקדישים עשרות שעות ועשרות פעילויות ומחשבות, במהלך הימים והשבועות למען ילדיהם. )

בהגדרה הויקיפדית נוסף פרט מעניין ובו נעסוק בהמשך סדרת המאמרים  רגש האשמה הוא כלי לשליטה חברתית כלומר, להבנתי, ובהקשר של הורים:  הורים החשים רגשות אשמה בעצם נתונים לשליטה חברתית. מי הם השולטים בהם? ומה משמעותה של שליטה זו?

בסדרת מאמרים זו אחקור את נושא רגשות האשמה הרווחים בקרב ההורים היום ואצמד ככל האפשר להגדרה מויקימילון ומויקיפדיה.

תיאור המציאות הרווחת בתרבות הישראלית

כאמור, רוב ההורים המשתתפים בחוגי הורים, מעידים על עצמם כי הם חוו או חווים רגשות אשמה. מצאתי לנכון לעיין בספרות העממית בנושא חינוך ילדים, כדי למצוא שם את התשובה. כמנחה בגישת שפר, וכאם שחווה זאת על בשרה, הנחתי היא כי הסיבה להיווצרות רגשות אשמה נעוצה בלימוד נושא גידול הילדים ובמודעות גדולה אליו, ולא להיפך. ולכן פניתי לעיין במספר ספרים העוסקים בחינוך ילדים להורים בני זמננו (תוכלו לראות את הממצאים הבאים כמעט בכל ספר העסק בגידול ילדים שנמצא במדף הספרים האישי שלכם). בעיון זה גיליתי מספר דברים  החוזרים  על עצמם  בכל מיני וריאציות: תיאור מצבים "בעייתיים" במשפחה,הסברים,  ופתרונות המוצעים ע"י אנשי המקצוע המומחים בתחום.

ההסברים כוללים:

• סיבות להתנהגות השלילית של הילד – "הילד מתנהג כך כי..." (הסברים להתנהגות הכוללים: אופי הילד, מה מהוא מרגיש, מה הוא בעצם רוצה בלא מודע שלו, באיזה שלב התפתחות הוא נמצא כרגע, והאם זה תואם את דרישות הוריו ממנו, האם הדרישה מן הילד מספיק ברורה, האם הוא בשל לדרישות ממנו, האם הדרישות ממנו הוגנות ועוד ועוד)
• דרכי פעולה מפורטות – "ולכן צריך לעשות כך..." מוסבר מה חשוב לעשות, איך לעשות בצורה הנכונה, איך להגיב, ממה להיזהר, מתי להתגמש, מתי לא, וכו'.

כשהורים נעזרים בספרי ההדרכה הללו לגידול ילדים הם קוראים אותם ממקום שכולו רצון טוב, ושאיפה לעשות טוב. הם רוצים לדעת מה נכון, איך ראוי לחנך את ילדיהם, הם באים ממקום של למידה איך להנחיל את דרכם הלאה לצאצאיהם. והמדריכים הללו נותנים להם את ההדרכה אותה הם מבקשים. נותנים להם "כלים" להתמודדות בחינוך ילדים. ספרי ההדרכה הינם רק "קצה הקרחון" של מבול המומחים בתחום ההורות (“parenting”, “child rearing”) בטלויזיה, ברדיו, באינטרנט, בהרצאות בתחום, בהנחייות הורים. חיפוש אקראי בבעיה שקשורה לילדים במנוע החיפוש המפורסם google מניבה אינספור אתרים העוסקים בתחומים הללו. "מבול המומחים" בתחום ההורות הינו חוצה מגזרים ולאומים, אולם קיים רק ובעיקר בחברה המערבית. וככל שהיא יותר מתקדמת, התחום יותר "מפותח".

ולמרות זאת: ההורה בן זמננו – נבוך, אובד עצות, מבולבל, חסר אונים, ומפוחד. מדוע? מפני שאם לא יעשה כפי הכתוב או כפי מה שראה ו/או שמע בתחום ההורות  (לא  תמיד הוא שם לב שבספר פלוני מופיעה עצה שונה מבספר אלמוני), חושב אולי הוא עושה טעות, לא טעות אחת, הרבה טעויות. נניח שקרא על בעיה מסויימת – והוא יודע מה המומחה, שאת ספריו קרא, אומר שראוי לעשות, אך הוא עושה אחרת. יש אינסוף בעיות עם הילדים, הוא מרגיש שהוא  טועה ולכן הוא חש רגשות אשמה. כלומר, הבעיה היא ש"לכאורה" יש דרך מסויימת איך לגדל ילדים. הורה מרגיש שיש דרך לגדל ולחנך ילדים, והוא לא צועד בה, הוא מרגיש שהוא טועה, או לעיתים לא הולך בדרך שתואמת את עקרונותיו שקרא בספר / שמע בהרצאה והוא מעיד על עצמו שהוא לעיתים קרובות מרגיש רגשות אשמה בנוגע לגידול ילדיו.

מהם רגשות אשמה הוריים?

• ·         רגש אשמה הוא רגש  אותו חש אדם המאמין שעשה דבר מה רע, לא מקובל, ושאינו תואם את עקרונותיו.

הורים מרגישים שעשו דבר רע, לא מקובל –

כלומר ישנו דבר "טוב" ו"מקובל" אותו ניתן וצריך לעשות בעת שמגדלים ומחנכים ילדים, והורים שחשים רגשות אשמה מרגישים שהם אינם עושים אותו.

מהו הדבר ה"טוב", וה"מקובל" שיש לעשות בעת שמחנכים ילדים? האם ישנו דבר כזה? מהיכן הגיעה החשיבה שישנו דבר טוב ומקובל בעת שמחנכים את הילדים? ומה המשמעות של אי עשייתו?

כיצד נוצרה התופעה הרווחת של הרגשת האשמה בקרב הורים?

מדוע מרגישים ההורים כי הינם אשמים? למעשה, הם רק "טועים"?

מכיוון שישנה אמונה רווחת כי ישנה דרך מסויימת שבה צריך, כביכול, לחנך את הילדים, והם בטעות הולכים בדרך אחרת.  אבל זה עדיין לא מסביר את תחושת האשמה הכוללת שהורים רבים חשים?

את ההסבר לכך נמצא בהמשך ההגדרה המילונית/ויקיפדית:

• ·         בדרך כלל, כאשר פוגעים באדם אחר.
• ·         אדם החש רגשות אשמה בד"כ חש כי הוא עבר עבירה כלשהיא.
• וכי הוא  אחראי לנזק כתוצאה מפעולתו או ממחדליו.

כלומר, יש לכך 2 סיבות על-פי ההגדרה דלעיל:

• ההורה חש כי הוא עובר עבירה כלשהיא.
• ההורה מרגיש שהוא פוגע בילדיו וגורם להם נזק, ושהוא אחראי לנזק.

השאלה המתבקשת והנשאלת כאן היא: איך יתכן שהורים, שבאופן טבעי אוהבים את ילדיהם מרגישים שהם עלולים לפגוע בילדיהם או שהם פגעו בהם ושהם עלולים לגרום לילדיהם נזק או שכבר גרמו? ואיך יתכן שבמהלך גידול ילדיהם הם חשים כי הם עוברים עבירה?! מה ההשלכות לכך ומה הפיתרון האלטרנטיבי?

התשובות לשאלות הללו יובררו בהמשך המאמרים הבאים.