אמא, כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?!
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

אמא, כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?! 

מאת    [ 15/11/2013 ]
מילים במאמר: 842   [ נצפה 1479 פעמים ]

 
 

"עכשיו בוקר? לילה? אני אקבל אוכל או לא? מי ייכנס עכשיו? אני אצטרך לבכות המון או שמיד ירימו אותי? אפשר לשחק? יתנו לי מוצץ או שאצטרך להסתדר לבד?"
תינוק או ילד שמתעורר בלילה ואינו בטוח מה עומד לקרות, לא מסוגל לחזור לישון בשקט ובביטחון. השגרה אינה ברורה ולא ידוע לו מה יקרה עכשיו. חוסר ידיעה ויכולת ניבוי מביאים לבלבול, חוסר תחושת שקט ולניסיון בלתי פוסק לקבל תשובות ולבדוק "מה יקרה עכשיו???".
חישבו רגע על עצמכם- כיצד אתם מרגישים בימי שיגרה, בהם הרוב ידוע מראש וניתן לחיזוי? סביר להניח כי השגרה מעניקה לכם שקט, ביטחון, מין התנהלות אוטומטית שמאפשרת לכם לפנות משאבים ותשומת לב לדברים שאינם חלק משגרת יומכם, לדברים שדורשים התייחסות מיוחדת ויצירתית. ועכשיו דמיינו עצמכם בסיטואציה בה בכל פעם שאתם פוקחים עיניים בבוקר, אין לכם מושג מה עומד להתרחש... עליכם להיות מוכנים לכל תרחיש, דרוכים תמיד, לשמור על עיניים פקוחות וחושים מחודדים, לבדוק מה הולך לקרות עכשיו. התנהלות כזו גורמת לגוף שלנו להיות דרוך ומוכן ל"מלחמת הישרדות" כל הזמן. התנהלות בלתי צפויה במשך תקופה ממושכת מביאה אותנו למצב מתמיד של תשישות, מכיוון שאנחנו צריכים להיות מוכנים כל הזמן לקראת ההפתעה הבאה.
עכשיו חישבו על ילדכם- מה קורה לו בלילה? עד כמה ברור לו שכשיתעורר יוכל להביט סביב, להבין שהוא בחדרו ובביטחון להניח ראשו חזרה על המזרן ולהמשיך לישון, כך שלא יזכור זאת בבוקר? עד כמה ברור לו ש"קרקס ההפתעות" לא יגיע לבקר גם עכשיו?

צעד ראשון לקראת לילה "שגרתי"
על מנת לאפשר לילדכם סביבה בטוחה, שבו עם בן הזוג ועשו "תיאום ציפיות". קבלו החלטות בזמן ערות, במשך היום ועימדו בהן. ההחלטות שאתם לוקחים בלילה אינן מתקבלות תחת שיקול דעת בריא- אתם עייפים, הילד עייף, מבולבל ובוכה.
החלטה שתקבלו במהלך היום תאפשר לכם לגשת לילד בביטחון בלילה ובלי להפעיל שיקול דעת תחת מצב לחץ וזה הצעד הראשון.

להפוך את הלילה למשעמם
הלילה צריך להיות משעמם. נקודה.
ילד שמתעורר צריך לקבל את המסר החד משמעי: "עכשיו לילה, ישנים ואין שום דבר מעניין שיכול לשנות את זה עכשיו".
כיצד עושים זאת?
*המסר הראשון שיש להעביר לילדנו הוא כאמור "עכשיו לילה". הילד צריך להבין כי עכשיו לא מתחילה חגיגה וזה רלוונטי לכל סיבת יקיצה באשר היא: לא מוציאים את הילד מחדרו מרגע ההשכבה במיטה בערב ועד שעת היקיצה עליה החלטתם בבוקר. ולא, 4 זה לא בוקר... (לענייננו- עד שאין אור בחוץ זה לא בוקר ו-5 היא שעת היקיצה המינימאלית להתחלת היום)
* השכיבו את הילד לישון במיטה בה יישן כל הלילה- כיצד הייתם מרגישים לו הייתם נרדמים בביתכם הנעים ומתעוררים באמצע הלילה בחדר בלתי מוכר? דמיינו כיצד מרגיש תינוק שנרדם בידיים מלטפות או על מזרן בסלון ומתעורר פתאום במיטתו. לא פלא שהוא מפחד להירדם/ לישון ולפעמים אפילו להתקרב למיטה. הוא לא מכיר אותה והתחושה היא שהוא מתעורר במקום בלתי מוכר ולא בטוח. אפשרו לו להכיר את מיטתו וליהנות ממנה, אך בהקשר של שינה בלבד (המיטה אינה פארק שעשועים ואין סיבה שתשמש כ"לונה פארק"...)
* אם התינוק עדיין אוכל בלילה- צריך להיות לו ברור מרגע כניסתכם לחדר האם הוא עומד לקבל אוכל או לא. אין טעם במה שהורים מכנים כ"מלחמת התשה": "נכנסתי לחדר והוא בכה, ניסיתי להרגיע עם המוצץ, נתתי מים, הרגעתי אבל לאחר שעה הבנתי שהוא רעב....". הניסיונות האלה הם מקור הבעיה והבלבול של הילד: אתם נכנסים ולא ברור לו מה עומד לקרות, הוא רק יודע שאם יבכה מספיק זמן יקבל מה שהוא רוצה (וכפי הנראה עוזר לו להירדם- על ניתוק נכון ובחינה מתי הילד רעב ומתי רק זקוק לעזרה בהירדמות, במאמר אחר..). אז הוא בוכה עד שאתם (במילותיהם של הורים רבים כל כך)- "נשברים" ובד"כ- מרגישים אשמים ש"הרעבתם את הילד". רגשות האשמה האלה וגם ה"מלחמה" מיותרים- אם אתם חושבים שילדכם עדיין זקוק לאוכל בלילה (נסו להבין האם למטרת הזנה או הירדמות)- החליטו מראש כל כמה שעות תאפשרו לו לאכול וכל עוד לא עבר טווח שעת זה אל תאכילו. אם הגיע הזמן להאכילו- היכנסו מיד עם בקבוק/ היכנסי מיד להניק. אם לא- עזרו לו על ידי הרגעה, אל תתנו לו לבכות לבד, אבל העבירו מסר חד משמעי כי עכשיו אין אוכל.
קשה, נכון, אבל זכרו שאפילו פגים בני יומם מעירים לאכול בלילה רק כל 3 שעות, כך שאין סיכוי שילד בן שנה יזדקק ליותר מכך. ובני שנתיים ויותר? הרי ברור שהם אמורים לאכול רק ביום וכך גם יזכו ליהנות מהערך הקלורי של המזון...
* כשהילד מתעורר לפנות בוקר ולא חוזר לישון הוא לא התעורר ורוצה להתחיל את היום, הוא פשוט לא יודע לחזור לישון... גם אתם מוציאים את הילד לשחק בסלון? מדליקים אורות ומתחילים חגיגה? אתם לא לבד... אבל אם בכל פעם שהייתי מתעוררת ועושה פרצוף של "כבר בוקר?" היו מוציאים אותי לשחק/ מניחים בנדנדה/ מדברים ועושים מסיבה- גם אני הייתי מתעוררת ולא חוזרת לישון. אם תהיו עקביים ותשאירו את הילד בחדרו בחושך, תוך מתן תשומת לב, הרגעה ועזרה להירדם בשנית, לאט לאט התופעה תיעלם והשעתיים לפנות בוקר יוקדשו שוב לשינה ולא למשחק 

המסר העיקרי שאני רוצה להעביר לכם הוא- תהיו ברורים.
כמה פעמים אנחנו המבוגרים לא מבינים זה את זה כראוי? עד כמה הפרשנות של כל אחד מאיתנו היא שונה, לאותו אירוע? עליכם להיות מסוגלים להביט דרך עיניו של ילד רך ולנסות לפשט עבורו את העולם ואת התקשורת, לפחות עימכם, ההורים שלו. הקנו לו את הידע והביטחון מה עומד לקרות כל לילה ותזכו בילד בטוח יותר ונינוח.

בהצלחה,
טל

טל אידלמן, יועצת שינה לתינוקות וילדים בשיטת "לילה טוב"
אימייל: tal.sleeptight@gmail.com
פייסבוק: https://www.facebook.com/pages/%D7%98%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%93%D7%9C%D7%9E%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94/400363630081946

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב