[פרק נוסף בסגה של הובו ופרדיננד. ניתן לראות פרקים קודמים ברשימת המאמרים שלי בבלוג על שמי באתר.]
אתמול עברתי ליד שולחנות האבן בשדרה. הובו ישב והביט בערימת קלפים שהייתה פזורה בתנוחה של סוליטר קצת מבולבל והזיז מדי פעם קלף בודד מפה לשם.
ברכתי אותו לשלום, הוא לא ענה.
התיישבתי לידו, הוא זז טיפה ופינה לי מקום בלא אומר מילה.
איפה פרדיננד?
לא יודע מלמל, לא יודע.
ישבנו בדומיה.
ואז שמעתי אותו ממלמל את זה:
...
עם דם, העם, הדם, נהרות דם,
בנחל הארנון יזרום דם
בלשון היבשה אצל הירדנים, ישכנו מצורעים עוד פעם.
עם דם, העם רוצה דם, העם דורש דם.
דם, דם, דם.
אשת לוט ודם.
סדום ועמורה ודם.
נהרות של דם דורשים עם.
מיליארד וחצי אותיות של תורה, (נביאים וכתובים), יודפסו בדם.
דם. ועוד דם, שלהם ושלנו באורגיה מצחינה של דם שזרם פעם בעורקים של בני אדם.
העם דורש דם.
העם יקבל דם.
העם יקיז דם. הרבה דם.
נהרות של דם.
אפילו בנחל הארנון יזרום דם ובלשון היבשה אצל הירדנים יהיו מצורעים עוד פעם.
ואז יידום העם.
ארץ, עיר, משחק?
שם.
כאן, מדבר, שממה ובת קול , יבבה, דממה.
הארץ והעיר התעטפו בדם, בהרבה דם, בהמון דם.
אפילוג: (נשבע לכם ששמעתי אותו ממלמל את המילה).
חמור, איש ומפתחות משקשקות, קיש קיש קש.
חמור, איש ומפתחות מקשקשות:
המשיח בא.
המשיח בא.
***
הובו מלמל פעם ועוד פעם, הניח קלף במוצלב על המלך לב, עליו הניח מלכה יהלום, ומלמל, פרדיננד לא בא, פרדיננד לא בא.
הניח עוד קלף.
הקלף האחרון, ג'וקר. הג'וקר חייך אלי, להובו זלגה דמעה.
כותב, מבקר ומייחל.
